אבן עזרא

א’ אדר ,יום ההילולא ה-856 של רבי אברהם אבן עזרא. היה מגדולי מפרשי התנ”ך וחיבר ספרים ופיוטים רבים.

7 עובדות שאולי לא ידעתם על דמותו הגדולה והחידתית של ר’ אברהם אבן עזרא ששבתה את לב הפרשנים, הלומדים, המשכילים והחוקרים שבכל דור. דמות זו, שצמחה בתרבות הספרדית, ספגה בנדודיה את האוויר הגשמי והרוחני של מרכזים יהודיים מגוונים. אבן עזרא היה המשכיל האולטימטיבי: פרשן מקרא, לשונאי, משורר, פילוסוף, מדען, מתמטיקאי, אסטרונום ואסטרולוג. אבן עזרא הותיר בכתביו מצבור אדיר של ידע. אולם מסירת הידע שבכתביו איננה אחידה. למשל, הכתבים האסטרונומיים והאסטרולוגיים שלו נמסרו בלשון צחה, שיטתית ובהירה. פירושי המקרא לעומת זאת, התנסחו לעתים ככתב חידה. לאחר שהקורא עובר בין בתרי הספר המונח לפניו מראשיתו ועד סופו, הוא נותר בתחושה שרק התחיל להכיר את אורחותיו של אבן עזרא. מאמין? ספקן? שכלתן? מיסטיקאי? דבר אחד ברור: אבן עזרא היה מהדמויות הייחודיות של היצירה היהודית. המחקרים המוצעים לקורא, שנכתבו בידי חוקרים מוליכים בחקר ההגות היהודית, נועד לגלות טפח מיצירתו של ר’ אברהם אבן עזרא זיע”א:

1. ר’ אברהם בן מאיר אֶבּן עזרא (ראב”ע) נולד בשנת ד’תתנ”ב בטולדה שבספרד, בתקופת תור הזהב של יהדות ספרד, ונפטר בא’ אדר א’ ד’תתקכ”ז. הוא היה ממפרשי התנ”ך, משורר, בלשן, רופא ופילוסוף, מהבולטים בהוגים היהודים בימי הביניים. עסק גם באסטרולוגיה, מתמטיקה ואסטרונומיה. חיבר ספרים ופיוטים רבים.

2. האבן עזרא הוא מגדולי מפרשי המקרא בכל הדורות, ופירושיו מצטיינים בנטייה חזקה לפשט. פירושיו מקוריים ומצטיינים בסגנונם הקצר והתמציתי, הקשה לעתים להבנה. האבן עזרא שם דגש חזק על פירוש לפי כללי הדקדוק.

3. יש בידינו פירושים של אבן עזרא לספרים: תורה, חמש מגילות, ישעיהו, תרי עשר, תהלים, איוב ודניאל. האבן עזרא מזכיר את פירושיו לנביאים ראשונים ומשלי, אך הם כנראה אבדו ברבות השנים ולא שרדו.

4. רבי אברהם אבן עזרא הרבה לכתוב שירה והיה מהמשוררים הפורים ביותר בתקופתו. שרדו לנו משיריו למעלה משלוש מאות שירים.

5. משיריו הידועים: “אגדלך אלקי כל נשמה”; “אש תוקד בקרבי”; “כי אשמרה שבת”; “לך קלי תשוקתי”; “צמאה נפשי לאלוקים לקל חי”; “אשורר שיר במלחמה ערוכה”.

6. הפיוט אותו חיבר “כי אשמרה שבת” הוא מפיוטי השבת הנפוצים והידועים ביותר, המושרים על ידי כל עדות ישראל, בשינויי נוסח קלים. שמו של המחבר חתום בראשי התיבות של הבתים. מילות הפיוט: כִּי אֶשְׁמְרָה שַׁבָּת קל יִשְׁמְרֵנִי. אות הִיא לְעולְמֵי עַד בֵּינו וּבֵינִי.

אָסוּר מְצא חֵפֶץ עֲשות דְּרָכִים. / גַּם מִלְּדַבֵּר בּו דִּבְרֵי צְרָכִים. / דִּבְרֵי סְחורָה אַף דִּבְרֵי מְלָכִים. / אֶהְגֶּה בְּתורַת אֵל וּתְחַכְּמֵנִי:

בּו אֶמְצָא תָמִיד נופֶשׁ לְנַפְשִׁי / הִנֵּה לְדר רִאשׁון נָתַן קְדושִׁי. / מופֵת בְּתֵת לֶחֶם מִשְׁנֶה בַּשִּׁשִּׁי / כָּכָה בְּכָל שִׁשִּׁי יַכְפִּיל מְזונִי:

רָשַׁם בְּדַת הָאֵל חוק אֶל סְגָנָיו / בּו לַעֲרוךְ לֶחֶם פָּנִים בְּפָנָיו. / עַל כֵּן לְהִתְעַנּות בּו עַל פִּי נְבונָיו אָסוּר, / לְבַד מִיּום כִּפּוּר עֲונִי:

הוּא יום מְכֻבָּד הוּא יום תַּעֲנוּגִים / לֶחֶם וְיַיִן טוב בָּשר וְדָגִים / הַמִתְאַבְּלִים בו אָחור נְסוגִים / כִּי יום שמָחות הוּא וּתְשמְחֵנִי:

מֵחֵל מְלָאכָה בו סופו לְהַכְרִית / עַל כֵּן אֲכַבֵּס בּו לִבִּי כְּבורִית / וְאֶתְפַּלְּלָה אֶל אֵל עַרְבִית וְשַׁחֲרִית / מוּסַף וְגַם מִנְחָה הוּא יַעֲנֵנִי:

פיוט נוסף של ה”אבן עזרא” הוא “צמאה נפשי לאלוקים לקל חי”. זהו פיוט הנכלל כחלק מזמירות השבת, ונהוג לשיר אותו בסעודת ליל שבת ובסעודה שלישית. ראשי התיבות של הבתים הוא: אברהם בן עזרא.

צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלוקים לקל חָי / לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ לְקל חי

א-ל אֶחָד בְּרָאָנִי וְאָמַר חַי אָנִי / כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי 

בָּרָא כֹּל בְּחָכְמָה בְּעֵצָה וּבִמְזִמָּה / מְאֹד נֶעֱלָמָה מֵעֵינֵי כָל חָי

רָם עַל כֹּל כְּבוֹדוֹ כָּל פֶּה יְחַוֶּה הוֹדוֹ / בָּרוּךְ אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי

הִבְדִּיל נִינֵי תָם חֻקִּים לְהוֹרוֹתָם / אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחָי

מִי זֶה יִצְטַדַּק נִמְשַׁל לְאָבָק דָּק / אֶמֶת כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָּל חָי

בְּלֵב יֵצֶר חָשׁוּב כִּדְמוּת חֲמַת עַכְשׁוּב / וְאֵיכָכָה יָשׁוּב הַבָּשָׂר הֶחָי

נְסוֹגִים אִם אָבוּ מִדַרְכָּם שָׁבוּ / טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ בֵּית מוֹעֵד לְכָל חָי

עַל כֹּל אֲהוֹדֶךָ כָּל פֶּה תְּיַחֲדֶךָ / פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חָי

זְכוֹר אַהֲבַת קְדוּמִים וְהַחֲיֵה נִרְדָּמִים / וְקָרֵב הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן יִשַׁי חָי

רְאֵה לִגְבֶרֶת אֱמֶת שִׁפְחָה נוֹאֶמֶת / לֹא כִי בְנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי

אֶקּוֹד עַל אַפִּי וְאֶפְרוֹשׂ לְךָ כַּפִּי / עֵת אֶפְתַּח פִּי בְּנִשְׁמַת כָּל חָי

 

7. ראב”ע חיבר עשרות ספרים: פירוש על חמש מגילות; מאזני לשון קודש; ספר דקדוק עברי; פירוש לספר איוב ולספר דניאל; תרגם מערבית את שלושת ספרי הדקדוק של ר’ יהודה אבן חיוג’.

פירושו הקצר על התורה; פירוש על נביאים ראשונים (אבד) ; פירוש על ספר ישעיהו; ספר היסוד (אבד); “שפת יתר”, ספר דקדוק בכתב יד; “ספר העיבור”על לוח השנה; “שפה ברורה”; דקדוק עברי; “ספר הלוחות” – לוחות אסטרונומיים; “ספר השם”; פירושו הארוך על התורה, ממנו נותרו קטעים מספר בראשית וספר שמות בשלמותו; פירוש על דניאל, תהילים, תרי עשר, פירוש שני על מגילת אסתר ופירוש שני על שיר השירים; “יסוד מספר”: ספר דקדוק העוסק בשמות המספר; “ספר המספר”: עוסק באריתמטיקה; “ספר האחד”: על המספרים 1–9. ספריו האסטרולוגיים: ראשית חכמה, ספר הטעמים, משפטי המזלות, ספר המולדות, ספר המבחרים, ספר המאורות, ספר העולם, ספר מפתח שלמה, יסוד מורא ואגרת השבת.

 

המצבה של ר’ אברהם בן עזרא בצפת (“הקדש בית החיים”, באדיבות ערוץ 20)

דוגמא לניתוח שכלתני ורציונלי שלו לפישוט מידות בתחום הרגש החמדה והתשוקה והרציונליזציה המדהימה שלו ניתן ללמוד מפירושו על הפסוק ” לא תחמוד בית רעך” ( שמות כ יג )  

לא תחמוד. אנשים רבים יתמהו על זאת המצוה. איך יהיה אדם שלא יחמוד דבר יפה בלבו כל מה שהוא נחמד למראה עיניו. ועתה אתן לך משל. דע כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה והוא ראה בת מלך שהיא יפה לא יחמוד אותה בלבו שישכב עמה. כי ידע כי זה לא יתכן. ואל תחשוב זה הכפרי שהוא כאחד מן המשוגעים שיתאוה שיהיו לו כנפים לעוף השמים. ולא יתכן להיות כאשר אין אדם מתאוה לשכב עם אמו אע”פ שהיא יפה. כי הרגילוהו מנעוריו לדעת שהיא אסורה לו. ככה כל משכיל צריך שידע כי אשה יפה או ממון לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו. רק כאשר חלק לו השם. ואמר קהלת (לאשר) [ולאדם שלא עמל בו] יתננו חלקו. ואמרו חכמים בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא. ובעבור זה המשכיל לא יתאוה ולא יחמוד. ואמר שידע שאשת רעהו אסרה השם לו יותר היא נשגבה בעיניו מבת מלך בלב הכפרי על כן הוא ישמח בחלקו ולא ישים אל לבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו. כי ידע שהשם לא רצה לתת לו. לא יוכל לקחתו בכחו ובמחשבותיו ובתחבולותיו. על כן יבטח בבוראו שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו. והנה נשלם פירוש עשרת הדברים.

“אנשים רבים יתמהו על זאת המצוה. איך יהיה אדם שלא יחמוד דבר יפה בלבו כל מה שהוא נחמד למראה עיניו”.

כיצד זה תצווה תורה על הרגשת הלב וכי יש לו לאדם הכוחות לשלוט על רגשותיו?

 את תשובתו לשאלה זו מביא הרב בדרך משל:

 “אתן לך משל.

דע כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה והוא ראה בת מלך שהיא יפה לא יחמוד אותה בלבו שישכב עמה. כי ידע כי זה לא יתכן. ואל תחשוב זה הכפרי שהוא כאחד מן המשוגעים שיתאוה שיהיו לו כנפים לעוף השמים. ולא יתכן להיות כאשר אין אדם מתאוה לשכב עם אמו אע”פ שהיא יפה.

 כי הרגילוהו מנעוריו לדעת שהיא אסורה לו.

ככה כל משכיל צריך שידע כי אשה יפה או ממון לא ימצאנו אדם בעבור חוכמתו ודעתו. רק כאשר חלק לו השם…

ובעבור זה המשכיל לא יתאווה ולא יחמוד. ואמר שידע שאשת רעהו אסרה השם לו יותר היא נשגבה בעיניו מבת מלך בלב הכפרי על כן הוא ישמח בחלקו ולא ישים אל לבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו.

כי ידע שהשם לא רצה לתת לו.

לא יוכל לקחתו בכחו ובמחשבותיו ובתחבולותיו.

על כן יבטח בבוראו שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו”.

המאמין אינו מקנא במוכן לחברו באשר לא נתנו אלוקים בחלקו אלא בחלק חברו ומתוך כך אין הוא שלו ובמה יקנא?

 המאמין אינו מקנא במוכן לחברו באשר לא נתנו אלוקים בחלקו אלא בחלק חברו ומתוך כך אין הוא שלו ובמה יקנא?

געגוע אורית מרטין – לזכור את האור היצירה זמינה לרכישה באתר