סגולות
שופרות מהדרין יודאיקה Shofarot Mehadrin judaica
כ״ט בתשרי ה׳תשפ״ה – כ״ט בתשרי ה׳תשפ״ה – 30 באוקטובר 2024
תפריט
הלכה ג:
” ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת ימים האלו שתחלתן כ”ה בכסליו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס. וימים אלו הן הנקראין חנוכה והן אסורין בהספד ותענית כימי הפורים. והדלקת הנרות בהן מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה.
הלכה ד: כל שחייב בקריאת המגילה חייב בהדלקת נר חנוכה והמדליק אותה בלילה הראשון מברך שלש ברכות ואלו הן. בא”י אמ”ה אקב”ו להדליק נר של חנוכה ושעשה נסים לאבותינו וכו’ ושהחיינו וקיימנו וכו’. וכל הרואה אותה ולא בירך מברך שתים. שעשה נסים לאבותינו ושהחיינו. ובשאר הלילות המדליק מברך שתים והרואה מברך אחת שאין מברכין שהחיינו אלא בלילה הראשון “
Signature of Maimonides – “משה ב(ן )רבי מימון ז״ל”, “Moses s(on of) Rabbi Maimon, Z”L“
כמה נקודות לא ברורות בדברי הרמב”ם
1. עניינה של ברכת הרואה דורש הבנה, מצוות נר חנוכה מהותה פרסום הנס ואם כן היאך זה שרק רואה ולא מפרסמה מברך עליה?
ונראה ליישב פי דקדוק לשון הטור, בשונה מלשון הרמב”ם, שהמצווה אינה רק להראות ולפרסם את הנס אלא לזכור את הנס, ולכן יש גם לרואה חלק בזכירת הנס ומברך, כמובן שאין לו טכנית יכולת לברך את ברכת המצווה להדליק כיוון שאינו מדליקה.
לש’ הטור סי’ תרע”א: “ויען כי אירע הנס בנרות תקנוה להדליק נרות בכל לילה כדי להזכיר הנס“.
רמז לדבר “יודו לה’ חסדו (בינם לבין עצמם) ונפלאותיו לבני אדם (לפרסומי ניסא)”.
2. עוד יש להבין מדוע תלה הרמב”ם את הלכות חנוכה בהלכות פורים א. והן אסורין בהספד ותענית כימי הפורים ב. והדלקת הנרות בהן מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה. ג. כל שחייב בקריאת המגילה חייב בהדלקת נר חנוכה מדוע חג החנוכה בכלל חייב אסמכתאות מפורים, נקודה נוספת הלכות חנוכה הם בפרק שלישי מהלכות מגילה וחנוכה בספר זמנים של הרמב”ם ומה ראה הרמב”ן לבחרם כאחד?
על דרך הפשט נראה לומר לפי שפורים וחנוכה שניהם חגים מדברי סופרים שנתקנו אחר חורבן הבית הראשון, שניהם אחר תקופת הנבואה טרם הגלות הארוכה שיצאו עם ישראל אליה, עוד יש להוסיף שחג פורים ומקרא המגילה הקצו לכך התנאים במשנה מסכת שלימה, והיא קדמה היסטורית, אבל משם למדנו שיש חגים מחייבים שנתקנו על ידי חז”ל גם אחר תקופת הנביאים, כבקשת אסתר קבעוני לדורות, אולם חנוכה הוזנח ולא קיבל מקום כמו מקרא מגילה ושאר מצוות הפורים הוא הוזכר במשנה במסכת ב”ק דף ס : ואף בזאת ברמז בצורה אגבית שקשורה לדיני ממונות. “גץ שיצא מתחת הפטיש והזיק חייב גמל שהיה טעון פשתן ועבר ברשות הרבים, ונכנס פשתנו לתוך החנות, ודלקו בנרו של חנווני והדליק את הבירה – בעל הגמל חייב. הניח חנווני נרו מבחוץ – החנווני חייב רבי יהודה אומר: בנר חנוכה פטור” וכן במסכת ביכורים א’ ו’. ואף בתלמוד סוגיית חנוכה היא במסכת שבת אגב שמנים ופתילות של נרות שבת ולא כמסכת עצמאית מגילה, ולכן כתב הרמב”ם ותלה בפורים את חנוכה להדגיש את המחויבות שלנו למצוות החג.
מדוע אין מסכת נפרדת לחנוכה?
הסיבה לכל שאין מסכת חנוכה במשנה? היא מכמה טעמים:
-הייתה מסכת כזו ואבדה
– מאחר ומצוות חנוכה חביבה מאד ( מהדרין מן המהדרין נאמר בה ), כולם ידעו את הלכותיה ולא היה צורך במסכת מיוחדת
– דיני חנוכה נשנו במגילת תענית ובזמן סידור המשנה מגילת תענית הייתה בשימוש.
-יש שרצו לטעון שמסדר המשנה רבינו הקדוש ר’ יהודה הנשיא שהיה מזרע דוד המלך ויהודה ככל נשיאי ישראל, כאב את כאב שושלתו שאיבדה את המלוכה לזרע בית לוי הכהנים בית חשמונאי המעיט לכתוב על חג שמנציח בחלקו את נצחונם, כי היה בו פסול במלכותם על ישראל.
ואכן כתב על כך הרמב”ן על התורה שנענשו על זה שעברו על הציווי של “לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו” שהסירו ולקחו את המלוכה שלא היה כתרם ומלכו כ 200 שנה בעם ישראל ונרצחו עד האחרון שבהם כמו שמספר התלמוד במסכת בבא בתרא ג : בקצרה: בכדי להדגיש את המחויבות שלנו למצוות חנוכה כפורים.
