השופר – החומר – פרק ה’

כך מתמצת הרב שלמה יוסף זוין זצ”ל את עשרת הדיברות של “השופר” על כל דיבר מעשרת הדיברות האלו נשפך דיו רב, וספרים שלימים נכתבו להסביר כל דיבר ודיבר מעשרת דיברות אלו, בסדרת הפרקים שלפניכם נתייחס לכל דיבר מעשרת הדיברות של “השופר” כך שבסיומם נוכל לומר שנגענו במבט מקיף בכל הנושאים המדוברים על השופר, ומצוות תקיעת שופר שבו, וכעת לדיבר החמישי החומר – פרק ה’. 

שם השופר הוא לשון שפופרת, לכן עצם או כל החיות גם הטהורות שקרנים גרמיות להן ואינם כשפופרת חלולה פסולות, הסיבה לכך מכיוון שאינם שופר אלא קרן, יש הבדל מהותי בחומר עצמו השופר מורכב משתי חלקים שונים העצם “הזכרות” והחלק החיצוני שנקרא שופר כי חלול כשפופרת, החומר שחיצוני עשוי קראטין החומר ממנו עשויות הציפורנים שלנו. 

קרן איל המחולקת לקרן עצם – שופר

קרן איל המחולקת לקרן עצם – שופר הזכרות יוצאת מהשופר על כן שמו שופר מלשון שפופרת

יוצאת מן הכלל היא קרן הפרה שלמרות שקרנה חלולה היא עדיין פסולה מסיבות אחרות, שפורטו במשנה ובגמרא מסכת ראש השנה דף כו: ואלו דברי המשנה: כל השופרות כשרים, חוץ משל פרה, הסיבה הראשונה מבוארת בגמרא, מפני שהוא קרן, הכוונה בכך היא שלמרות שהיא חלולה כשופר מכיון שהיא קרויה קרן בפסוק דכתיב (דברים לג ז) בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו [בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה].
סיבה השנייה והנוספת הובאה בגמרא בשם עולא, שאמר היינו טעמא דרבנן, (  הפוסלים את קרן הפרה )  לפי שאין קטיגור נעשה סניגור, ושופר של פרה נמי קטיגור דעגל הוא, והכוונה שבשופר אנו רוצים להזכיר זכות אבות, את עקידתו של יצחק בן אברהם, שמסרו את נפשם לה’ ובוודאי אין ראוי לתקוע בשופר שמזכיר את חטא העגל, ( והארכנו במאמר “אין קטיגור נעשה סניגור” לבאר את הטעם הזה ) 
הסיבה השלישית, לפסול את קרן הפרה בתקיעת שופר, הובאה בגמרא בשם אביי, אביי אמר: היינו טעמייהו דרבנן: ‘שופר’ אמר רחמנא – ולא שנים ושלשה שופרות; והא דפרה, כיון דקאי גילדי גילדי  – מיתחזי כשנים ושלשה שופרות, בכל שנה ושנה ניכרת תוספתו, והוא כמין גלד מוסיף על גלד ראשון; בתכליתו של ראשון תחילת השני. 

פרה עם קרניים – צולם במצפה חמה רמת הגולן – קרן פרה פסולה לתקיעת שופר

קרן פרה פסולה לתקיעת שופר קרן פרה פסולה לתקיעת שופר – תמונות שופרות מהדרין יודאיקה

קרן פרה פסולה לתקיעת שופר

שימו לב, אנו נוקטים כיום לכתחילה באופן פשוט שתקיעת שופר בקרן איל זה היא המהודרת ביותר, אך נושא זה לא היה כל כך פשוט לפני 1800 שנה, במשנה ישנה דעה שדווקא יעלים הוא המצווה לכתחילה, “שופר של ראש השנה – של יעל, פשוט” רש”י ותוספות מפרשים שהיעל היא שטיי”ן בו”ק, והיינו יעל הסלע, גם רש”י במקומות נוספים כמו באיוב כתב על הפסוק,הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי־סָלַע חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר: (איוב פרק לט פסוק א) 
יעלי סלע – ‘אשטנבוק’ (בלעז) כמו בפרשת ראה שקראנו בשבת האחרונה, זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים, 
אַיָּ֥ל וּצְבִ֖י וְיַחְמ֑וּר וְאַקּ֥וֹ וְדִישֹׁ֖ן וּתְא֥וֹ וָזָֽמֶר: (דברים פרק יד פסוק ה)
ופירש”י אקו – מתרגמינן: “יעלא”: “יעלי סלע” (איוב לט , א) , הוא ‘אשטנבוק’ (בלעז), 
דוד המלך בתהילים קד: הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים וכו’. 
אנו למדים שמדובר על יעל הסלע, כיום מוכר יעל הסלע כיעל נובי, ומכיוון שהוא בסכנת הכחדה הוגדר כחיה מוגנת שאסור לאכול אותה, או לשחוט אותה או לסחור בה, קרן יעל מאוד נדירה כי רק לאחר מותה הטבעי ניתן להשתמש בה, שלא כשאר הקרניים של האילים שנשחטות ולאחר מכן ניתן לעשות שימוש בקרן האיל למצוות תקיעת שופר. 

יעל זכר על רכסי הנגב צילום: שופרות מהדרין יודאיקה  
 קרן יעל זכר – “הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים” (תהלים, ק”ד, י”ח).

אך הערוך במקום חלק עליהם ומפרש שהכוונה ביעל, הוא להבחין בין איל זכר, ליעל והיינו כבשה נקבה, יש שרצו להסביר בדבריו שהכוונה לנקבת היעל שאין קרניה כפופות אלא ישרות, וההבחנה היא שיעל פשוט – נקבת יעל הסלע היא המהודרת לדעה זו, ההסבר בגמרא הוא לשיטות השונות האם המצווה המהודרת יותר היא באיל זכר כפוף, או ביעל פשוט,  היא עם מהות ההתכווננות למטרה ביום ראש השנה, מר סבר: בראש השנה כמה דכייף איניש דעתיה טפי מעלי,  ומר סבר: בראש השנה כמה דפשיט איניש דעתיה טפי מעלי. 
הסביר רש”י: מצווה בכפופין, בתפלתו – פניו כבושין לארץ טפי עדיף, משום והיו עיני ולבי שם (מלכים א’ ט,ג); הלכך בראש השנה, דלתפילה ולהזכיר עקידת יצחק בא – בעינן כפופין. 
ותנא המשנה שכתב שופר של ראש השנה יעל פשוט, משום נשא לבבנו אל כפים (איכה ג מא); הלכך בראש השנה בפשוטין, דלתפלה הוא. 
האם באים בבחינת כפופין או בבחינת פשוטין, המחלוקת על המהות גרמה לתנאים לחלוק באיזה שופר מהודר יותר לתקוע ביעל פשוט או באיל ( זכר – רק לזכר יש קרן לכבשה אין קרנים ) כפוף. 
להלכה נפסק שמצווה מן המובחר, וההידור הוא באיל זכר כפוף, וכן אנו מהדרין לתקוע בשופר איל, ומטבעו הוא כפוף. 
כך פסק שולחן ערוך ( סימן תקפ”ו ס”א )
שופר של ראש השנה מצותו בשל איל וכפוף ובדיעבד כל השופרות כשרים בין פשוטים בין כפופים ומצוה בכפופים יותר מבפשוטים ושל פרה פסול בכל גוונא וכן קרני רוב החיות שהם עצם אחד ואין להם מבפנים זכרות פסולים (וכן שופר מבהמה טמאה פסול) (ר”ן פ”ד דר”ה) עכ”ל. 
יוצא דופן הוא הרמב”ם ועומד בשיטת יחיד שתקיעת שופר בשופר האיל היא קריטית לתקיעת שופר, ואף בדיעבד מי שלא תקע בשופר של איל אלא באחרות גם שיש להם שופר חלול והם מבהמה טהורה, לא יצא ידי חובתו, אך כל הפוסקים חולקים עליו וכך גם הכריע מרן בשו”ע וכנ”ל. 
לשון הרמב”ם פרק א’ ממצות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר בראש השנה שנאמר יום תרועה יהיה לכם. ושופר שתוקעין בו בין בראש השנה בין ביובל הוא קרן הכבשים הכפוף. וכל השופרות פסולין חוץ מקרן הכבש וכו’ עכ”ל. 
ובאמת יש להבין מה מקורו לפסול כל השופרות ועמדו על כך כל נושאי כליו של הרמב”ם. 
אך נראה לבאר לפי מה שהוסבר במאמר “איל וצבי ויחמור” שהרמב”ם סובר שמצוות התשובה היא חלק ממצות תקיעת שופר, והבאנו לכך מקור מדברי הריטב”א, והסברנו בכך ש”הכאילו עקדתם את עצמכם” אינו כאילו סמנטי אלא מדובר על עקידת אישיות האדם הישן וחידוש החדש כלידה מחדש של ממש, וזה יכול לקרות רק על ידי שופר של איל, שהרי אברהם עקד את בנושא ובמקומו הגיע איל, והבאנו את מקורות הרמב”ם לכך.

על הרמ”א בדבריו שופר מבהמה טמאה פסול, הארכנו במאמר “שופר צבי – מן המותר בפיך” והבאנו את המקורות לדבריו מדברי הר”ן, צריך להבין את מציאות הדברים לאור דברי המשנה בנידה דף נא: כל שיש לו קרנים, יש לו טלפים, איך תתכן מציאות של קרן מבהמה טמאה, והערוך לנר, האריך לתרץ שם את המציאות.