השופר – הצורה – פרק ו’

כך מתמצת הרב שלמה יוסף זוין זצ”ל את עשרת הדיברות של “השופר” על כל דיבר מעשרת הדיברות האלו נשפך דיו רב, וספרים שלימים נכתבו להסביר כל דיבר ודיבר מעשרת דיברות אלו, בסדרת הפרקים שלפניכם נתייחס לכל דיבר מעשרת הדיברות של “השופר” כך שבסיומם נוכל לומר שנגענו במבט מקיף בכל הנושאים המדוברים על השופר, ומצוות תקיעת שופר שבו, וכעת לדיבר השישי הצורה– פרק ו’. 

פסק השולחן ערוך ( סימן תקפ”ו ס”א ) שופר של ראש השנה מצותו בשל איל וכפוף ובדיעבד כל השופרות כשרים בין פשוטים בין כפופים ומצוה בכפופים יותר מבפשוטים ושל פרה פסול בכל גוונא וכן קרני רוב החיות שהם עצם אחד ואין להם מבפנים זכרות פסולים (וכן שופר מבהמה טמאה פסול) (ר”ן פ”ד דר”ה) עכ”ל. 
שיטות שונות נאמרו במשנה,  האם המצווה המהודרת יותר היא באיל זכר כפוף, או ביעל פשוט, המחלקות היא על מהות ההתכווננות  ביום ראש השנה, מר סבר: בראש השנה כמה דכייף איניש דעתיה טפי מעלי,  ומר סבר: בראש השנה כמה דפשיט איניש דעתיה טפי מעלי. 
הסביר רש”י: מצווה בכפופין, בתפלתו – פניו כבושין לארץ טפי עדיף, משום והיו עיני ולבי שם (מלכים א’ ט,ג); הלכך בראש השנה, דלתפילה ולהזכיר עקידת יצחק בא – בעינן כפופין. 
ותנא המשנה שכתב שופר של ראש השנה יעל פשוט, משום נשא לבבנו אל כפים (איכה ג מא); הלכך בראש השנה בפשוטין, דלתפלה הוא. 
האם באים בבחינת כפופין או בבחינת פשוטין, המחלוקת על הגישה בראש השנה, גרמה לתנאים לחלוק באיזה שופר מהודר יותר לתקוע ביעל פשוט או באיל ( זכר – רק לזכר יש קרן לכבשה אין קרנים ) כפוף. 
להלכה נפסק שמצווה מן המובחר, וההידור הוא באיל זכר כפוף, וכן אנו מהדרין לתקוע בשופר איל, ומטבעו הוא כפוף. 

אם גרדו ועשאו דק, גרדו מבפנים או מבחוץ עד שעשאו דק מאד כמו גלד, כשר, לא הוציא זכרותו אלא נקב בו, כשר. אבל אם הוציא הזכרות ועשה ממנו שופר, כגון שנקב בו, פסול, כך פסק מרן בשו”ע סימן תקפ”ו סעיף טו בסעיף יז ממשיך המציירים בשופר צורות במיני צבעונים כדי לנאותו, לא יפה הם עושים (אבל מותר לחקוק בשופר עצמו צורות כדי לנאותו) ( בית יוסף). 
ציפהו זהב במקום הנחת פה, פסול. שלא במקום הנחת פה, כשר. ציפהו זהב מבפנים, פסול. מבחוץ, אם נשתנה קולו מכמות שהיה, פסול; ואם לאו, כשר. יש מפרשים מקום הנחת פה, היינו עובי השופר לצד פנימי שמניח שם פיו; והצד החיצון מן העובי עצמו קרוי שלא במקום הנחת פה. ויש מפרשים דעוביו במקום הקצר הוא מקום הנחת פה, ושלא במקום הנחת פה – היינו כל אורך השופר, מצד הקצר עד צד הרחב, (שם סעיף טז).

 הפכו ותקע בו, לא יצא, בין הפכו כדרך שהופכים החלוק, שהחזיר פנימי לחיצון, בין שהניחו כמו שהיה, אלא שהרחיב את הקצר וקיצר את הרחב. (והוא הדין אם תקע במקום הרחב, פסול) (ר”ן פרק ב’ דראש השנה) (שם סעיף י”ב). 

המנחת יצחק ( או”ח ח”ח סימן נ”ד)  פוסק שפתיחת הפיה כיום היא בבחינת הפכו, ואין ליגוע ולעבדה את הפיה כפי שנוהגים לעשות, אך לא נהגו כדבריו מימות עולם, ויש שלמדו בדבריו שאין בכך סתירה, ושגם הוא מודה שבחימום מועט כפי שעושים בעיקום הפה אינו לעיכובא, אך בספרו למען אחי הרה”ג רבי אמנון חגיגי שלי”טא מצטט את דבריו ומכריע לחומרא: 
ואלו דבריו,  בשו”ת מנחת יצחק(חלק ח’ סימן נד’) כתב שר’ יונה נבון (רבו של הרב חיד”א)בסיפרו “נחפה בכסף” פסק כדעת מהר”ם בן חביב, וכן פסק הבגדי ישע, ואף שמדברי הלבוש והחיי אדם והמשנה ברורה שלא הביאו דברי הפמ”ג שפסק כדעת מהר”ם בן חביב, משמע דלא ברירא ליה שיטתו, מ”מ להלכה אין להקל )עכת”ד מנחת יצחק(. ובפרט שהדבר נוגע לספק דאורייתא, וחובת היום היא תקיעת שופר, א”כ איך יכניס עצמו לספק זה בעוד שאין מי חולק על ה”יום תרועה”, ושכל הדעות שהביא המנחת יצחק – לא כתבו במפורש להתיר, אלא רק ממשמעות למדים מדבריהם. סיכום: שופר שהרחיבו במפעל את הצד הצר כדי שיהיה קל לתוקע לתקוע – יש להימנע לתקוע בשופר זה בראש השנה דספק דאורייתא לחומרא.
בשופר התימני הטבעי, וכן בשופר הבבלי אין חשש לעיקום הפה שכן אינם עוברים עיבוד, ומצויים מיעוט שופרות מעובדים שאינם מורחבים בפה, ויש שנזהרים בזה. 

היה ארוך וקיצרו, אם נשאר בו שיעור תקיעה – כשר ( שו”ע שם סימן  יג ) וכמה הוא שיעור תקיעה, מפורט בשולחן ערוך בסעיף ט, שהוא ארבע אגודלים ( טפח בכל טפח יש ארבעה אגודלים ) 

לגבי שיעור שופר, טפח ויראה לכאן ולכאן, יש להסתפק האם הסיבה שלא יהיה כנראה כתוקע לידו הוא המגדיר את הטפח שלרוב הוא כמו יד, או שזה דין נוסף, ונפק”מ בשופר שהוא טפח ויש לו עודף בקצהו של קצת מעבר לכך, וכן נפק”מ האם יש צורך בטפח שוחק או שדי לנו בטפח במדויק, מדברי השו”ע הנ”ל משמע שדי בטפח אך בראשונים התבאר שיש בשופר דין טפח שוחק, בכדי שיהיה נראה מכאן לכאן.

שופר קטן מאוד ביחס של סרט מידה שופר זה גבולי מבחינה הלכתית רוב השופר הוא סביב 8 ס”מ ויש לו קנה עולה עוד 5 ס”מ ( ס”ה הוא 13 ס”מ. 

ההלכה של שיעור בשופר הובילה להשלכה הלכתית נוספת והוא שופר של עבודה זרה, כמו שכתב מרן בשו”ע, תקע בשופר של עבודת כוכבים של ישראל, לא יצא, שאינה בטילה עולמית וכתותי מיכתת שעוריה. אבל בשל עבודת כוכבים של עובד כוכבים, וכן במשמשי עבודת כוכבים של עובד כוכבים, לא יתקע; ואם תקע בו, יצא. והוא שלא נתכוין לזכות בו; אבל אם נתכוין לזכות בו, לא יצא, דהוה ליה עבודת כוכבים של ישראל. (ויש מחמירין דאפילו בשל עובד כוכבים אינו יוצא, אלא בנתבטל בערב יום טוב (מרדכי) (שו”ע סימן תקפ”ו ס”ג)