התקיעה בשופר, כהכתרת המלך

עשרה טעמים מנה רב סעדיה גאון ז”ל בתקיעת השופר: השופר הוא כהתרעה ואזעקה, ” וכן היו עושים המלכים מזהירים את העולם תחיל בגזרותם, וכל העובר על האזהרה – אין שומעין לו טענה”. וטעם נוסף: ” כשנשמע תקיעת שופר נירא ונחרד ונשבר עצמנו לפני הבורא כי כך הוא טבע השופר, מרעיד ומחריד, כמו שנאמר ( עמוס ג’ ו’ ) ” אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו ” אבל הטעם הראשון הוא, ” מפני שהיום – תחילת הבריאה, שבו ברא הקב”ה העולם, ומלך עליו. וכך עושים המלכים שתוקעים לפניהם בחצוצרות ובקרנות, להודיע ולהשמיע בכל מקום תחילת מלכותו. וכן אנו ממליכין עלינו את הבורא יתברך ביום זה, וכן אומר דוד: ” בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה’ ” .

ובהישמע קול השור המרעיד והמרטיט, וכל העם חרד ורעד, היה הגאון רבי חיים מוולזין זצ”ל שמח שמחה גדולה ורועד בגילה. וכי קלה בעינך – אמר – ממליכים את הקב”ה על כל העולם! הוא דחק את חרדת הדין והמשפט שלו, מפני השתתפותו בשמחת מלכו ואלוקיו!

ציונו הקדוש של רבי חיים מוולז’ין  (צילום: ויקפידיה, חיים 7)

והיה המגיד מדובנא זצ”ל ממשיל על כך משל, למה הדבר דומה, לעני מרוד שהיה לו אח במרחקים, לימים באו ובישרוהו ששמש ההצלחה זרחה לאחיו, והוא עשיר מופלג, נעלה ומרומם. שמח העני שמחה רבה, מחא כפיים ויצא במחול. שאלוהו: “לשמחה מה זו עושה האם קבלת ממנו פרוטה אחת? אולי לכשתבוא לפני יטרוק בפניך את דלתו, ויתנכר אליך?” ענה להם: ” אם יתן ואם לא, עתה שמח אני שאחי התעשר, ואינו עני כמותי. עתה שמח אני בשמחתו! אם יעזרני ה’ ואבוא אליו והוא יעזרני ויחלצני ממצוקתי, כי אז אשמח כפליים…”
ובכך הסביר את מאמר הכתוב: ( תהילים כא, ב) : ” ה’ בעזך ישמח מלך, ובישועתך מה יגל מאד“. ראשית לכל נשמח בעוזו של הקב”ה, שיש לו אב ופטרון גדול כזה, גדול אדוננו ורב כח. וכאשר יושיענו – נגיל בכפליים. ( הקדמת הכוכב מיעקב ) .