הכנות לראש השנה הן מהותיות הן מהצד המעשׂי והן מהצד הרוחני, ויש להן עומק משמעותי במקורות היהדות.
נבחן תחילה את ההיבטים המרכזיים:
ההכנה המעשׂית
הכנת הבית והמאכלים:
- יש לדאוג לניקיון הבית ולאווירת קדושה, כפי שמוזכר בשולחן ערוך (אורח חיים, סימן תקפ”ג). מנהג ישראל הוא לערוך את השולחן בצורה מכובדת, כפי שראוי לקראת יום הדין.
- הכנת מאכלים מיוחדים הכוללים את ה”סימנים”, שמבוססים על ראשי תיבות או משחקי מילים המברכים על הצלחת השנה הבאה, כמו רימון, תמר, ראש דג ועוד. מקור המנהג מופיע בתלמוד הבבלי (הוריות י”ב ע”א).
הכנת הבגדים:
- יש הנוהגים ללבוש בגדים לבנים כזכר לטהרה ולכפרה ביום זה. הרמב”ם מזכיר את חשיבות המראה החיצוני ביום הדין, שמשקף את הנפש המוכנה לפגישה עם הקב”ה.
תפילות המחזור:
- יש לדאוג להכין את ה”מחזור” עם התפילות המיוחדות לראש השנה, כמו “נתנה תוקף”, “מלכויות”, “זכרונות”, ו”שופרות”, כדי להשתתף בתפילה באופן מלא. עיון מקדים בטקסטים יעזור לעומק התפילה.
ההכנה הנפשית-רוחנית
- יש לדאוג להכין את ה”מחזור” עם התפילות המיוחדות לראש השנה, כמו “נתנה תוקף”, “מלכויות”, “זכרונות”, ו”שופרות”, כדי להשתתף בתפילה באופן מלא. עיון מקדים בטקסטים יעזור לעומק התפילה.
חשבון נפש ותשובה:
- על פי הרמב”ם (הלכות תשובה פרק ב’), ראש השנה הוא תחילת עשרת ימי תשובה, ולכן חשוב לעשות חשבון נפש. בתפילה, אומרים: “תשובה, תפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה”. נדרשת הכנה נפשית הכוללת תשובה על מעשים רעים והתכוונות להתקרב לה’.
הכוונה בתפילות המלכת ה’:
- על פי דברי הרמב”ן, ראש השנה הוא זמן המלכת ה’ על העולם. ההמלכה מתבצעת בתפילות ובשופר. התכוונות עמוקה בפסוקים כמו “מלוך על כל העולם כולו בכבודך” היא מרכזית להכנה הרוחנית.
תחושת יראת הדין:
- ראש השנה הוא יום הדין לכל העולם, ולכן ישנה תחושת יראה גדולה מצד אחד ותקווה מצד שני, כמו שאומר החפץ חיים שזו השעה בה על כל אדם להרגיש כי גורלו נגזר.
ההכנה לתקיעות השופר
- ראש השנה הוא יום הדין לכל העולם, ולכן ישנה תחושת יראה גדולה מצד אחד ותקווה מצד שני, כמו שאומר החפץ חיים שזו השעה בה על כל אדם להרגיש כי גורלו נגזר.
חשיבות השופר כקריאה לתשובה:
- כפי שמוסבר ברמב”ם (הלכות תשובה ג’, ד’), תקיעת השופר היא קריאה להתעוררות רוחנית: “עורו ישנים מתרדמתכם”. יש לזכור שמדובר בקריאה לחזרה בתשובה והמלכת ה’ בעולם.
הצד ההלכתי של תקיעות השופר:
תקיעות השופר מתחלקות לשלושה סוגים עיקריים: תקיעה, שברים, תרועה. כל אחת מהן מסמלת משהו אחר:
- תקיעה: סמל לשלווה והשלמות.
- שברים: נחשבים לקול של בכי, קריאה לשבירת הלב.
- תרועה: קול מקוטע, המסמל חוסר יציבות ופחד (ראה רש”י על ויקרא כ”ה).
על פי השולחן ערוך (אורח חיים, תקפ”ה), יש לוודא שהשופר תקין, שמידותיו כשרות, ושאינו סדוק או פגום. מומלץ גם להתכונן עם חזרות מראש כדי לוודא שהתקיעות מתבצעות בצורה נכונה.
הכוונה בשעת התקיעות:
- הרמב”ם מדגיש את הכוונה בתקיעות: חשוב לכוון בלב שהשופר הוא כמו צעקה פנימית לנשמה להתעורר. יש לכוון שהתקיעה הראשונה תהיה להמלכת ה’, והשברים והתרועה הם לתשובה ולשבירת הלב על חטאינו.
מיקום התקיעה בקהל:
- לפי המשנה ברורה (תקפ”ח, ג’), ישנה חשיבות לכך שכל הציבור ישמע את השופר בבירור. בתקיעה המהות היא שגם הנשים והילדים ישמעו, כי כל נשמה קשורה בשמיעת קול השופר.
לסיכום:
ההכנה לראש השנה מחייבת שילוב של היבטים מעשיים של הכנת הבית, התפילות והשופר, עם עבודה נפשית של תשובה, חשבון נפש והתכוונות בתפילה. קול השופר מזכיר את עיקר יום הדין – השאיפה לקרבת ה’ ולמלכותו בעולם, ולשוב בתשובה.
