מדוע אין מסכת נפרדת לחנוכה?

הסיבה לכל שאין מסכת חנוכה במשנה? היא מכמה טעמים:
-הייתה מסכת כזו ואבדה
– מאחר ומצוות חנוכה חביבה מאד ( מהדרין מן המהדרין נאמר בה ), כולם ידעו את הלכותיה ולא היה צורך במסכת מיוחדת
– דיני חנוכה נשנו במגילת תענית ובזמן סידור המשנה מגילת תענית הייתה בשימוש.
-יש שרצו לטעון שמסדר המשנה רבינו הקדוש ר’ יהודה הנשיא שהיה מזרע דוד המלך ויהודה ככל נשיאי ישראל, כאב את כאב שושלתו שאיבדה את המלוכה לזרע בית לוי הכהנים בית חשמונאי המעיט לכתוב על חג שמנציח בחלקו את נצחונם, כי היה בו פסול במלכותם על ישראל.

ואכן כתב על כך הרמב”ן על התורה שנענשו על זה שעברו על הציווי של “לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו” שהסירו ולקחו את המלוכה שלא היה כתרם ומלכו כ 200 שנה בעם ישראל ונרצחו עד האחרון שבהם כמו שמספר התלמוד במסכת בבא בתרא ג : בקצרה: בכדי להדגיש את המחויבות שלנו למצוות חנוכה כפורים.

וזה לשון הרמב”ן על התורה על הפסוק הזה “לא יסור שבט מיהודה” אין ענינו שלא יסור לעולם, כי כתוב (דברים כח לו): “יולך ה’ אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך”, והנה הם ומלכם בגולה, אין להם עוד מלך ושרים, וימים רבים אין מלך בישראל, והנביא לא יבטיח את ישראל שלא ילכו בשבי בשום ענין בעבור שימלוך עליהם יהודה. אבל ענינו, שלא יסור שבט מיהודה אל אחד מאחיו, כי מלכות ישראל המושל עליהם ממנו יהיה, ולא ימשול אחד מאחיו עליו. וכן לא יסור “מחוקק מבין רגליו”, שכל מחוקק בישראל אשר בידו טבעת המלך, ממנו יהיה, כי הוא ימשול ויצוה בכל ישראל, ולו חותם המלכות, “עד כי יבא שילה ולו יקהת כל העמים” לעשות בכולם כרצונו, וזהו המשיח, כי: “השבט” ירמוז לדוד שהוא המלך הראשון אשר לו שבט מלכות, ו”שילה” הוא בנו אשר לו יקהת העמים. ולא יתכן מאמר רבי אברהם, שיהיה שילה דוד, כי לא היה ליהודה שבט קודם דוד, כי אף על פי ששבטו נכבד ונוסע בתחלה, אין שבט רק למלך ומושל, כדכתיב (תהלים מה ז): “שבט מישור שבט מלכותך”, (ישעיהו יד ה): “שבט מושלים”, (יחזקאל יט יד): “שבט למשול”. והכתוב הזה רמז, כי יעקב המליך שבט יהודה על אחיו, והוריש ליהודה הממשלה על ישראל, והוא מה שאמר דוד (דברי הימים א כח ד): “ויבחר ה’ אלהי ישראל בי מכל בית אבי להיות למלך על ישראל לעולם כי ביהודה בחר לנגיד ובבית יהודה בית אבי ובבני אבי בי רצה להמליך על כל ישראל”. ואמר “לא יסור” לרמוז, כי ימלוך שבט אחר על ישראל, אבל מעת שיחל להיות ליהודה שבט מלכות, לא יסור ממנו אל שבט אחר, וזהו שנאמר (דברי הימים ב יג ה): “כי ה’ אלהי ישראל נתן ממלכה לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו”. וענין שאול היה, כי בעבור שדבר שאלת המלכות בעת ההיא נתעב אצל הקדוש ברוך הוא, לא רצה להמליך עליהם מן השבט אשר לו המלכות שלא יסור ממנו לעולמים, ונתן להם מלכות שעה, ולזה רמז הכתוב שאמר (הושע יג יא): “אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי”, שנתנו לו שלא ברצונו, ולכן לקחו בעברתו, שנהרג הוא ובניו ונפסקה ממנו המלכות. והיה כל זה מפני שהיה שמואל שופט ונביא ולוחם מלחמותיהם על פי ה’ ומושיע אותם, ולא היה להם לשאול מלך בימיו, כמו שאמר להם (שמואל א יב יב): “וה’ אלהיכם מלככם”. והקב”ה אמר לו (שמואל א ח ז): “לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם”, ולפיכך לא נתן להם מלכות של קיימא. ומה שאמר הכתוב (שמואל א יג יג): “נסכלת לא שמרת את מצות ה’ אלהיך אשר צוך כי עתה הכין ה’ את ממלכתך אל ישראל עד עולם”, שאם לא חטא, היה לזרעו מלכות בישראל, לא על כלם, וזה טעם “אל ישראל”; אולי היה מולך על שבטי אמו, על בנימן ואפרים ומנשה, כי יהודה ואפרים כשני עממים נחשבים בישראל; או היה מלך תחת יד מלך יהודה. ולפי דעתי, היו המלכים המולכים על ישראל משאר השבטים אחרי דוד עוברים על דעת אביהם ומעבירים נחלה, והם היו סומכים על דבר אחיה השילוני הנביא שמשח לירבעם ואמר (מלכים א יא לט): “ואענה את זרע דוד למען זאת אך לא כל הימים”, וכאשר האריכו ישראל להמליך עליהם משאר השבטים מלך אחר מלך, ולא היו חוזרים אל מלכות יהודה, עברו על צוואת הזקן ונענשו בהם, וכמו שאמר הושע (הושע ח ד): “הם המליכו ולא ממני”. וזה היה עונש החשמונאים, שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה, עם כל גבורתם והצלחתם, נפלו ביד אויביהם בחרב, והגיע העונש בסוף למה שאמרו רז”ל (בבא בתרא ג.): “כל מאן דאמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא”, שנכרתו כלם בעון הזה. ואף על פי שהיה בזרע שמעון עונש מן הצדוקים, אבל כל זרע מתתיה חשמונאי הצדיק לא עברו אלא בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד, והסירו השבט והמחוקק לגמרי, והיה עונשם מדה כנגד מדה, שהמשיל הקדוש ברוך הוא עליהם את עבדיהם והם הכריתום. ואפשר גם כן שהיה עליהם חטא במלכותם מפני שהיו כהנים, ונצטוו (במדבר יח ז): “תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהונתכם”, ולא היה להם למלוך, רק לעבוד את עבודת ה’. וראיתי בירושלמי במסכת הוריות (ירושלמי הוריות פרק ג הלכה ב): “אין מושחין מלכים כהנים. אמר רבי יהודה ענתוריא על שם לא יסור שבט מיהודה. אמר רבי חייא בר’ אבא למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל, מה כתיב בתריה לא יהיה לכהנים הלוים”. הנה, שנו בכאן שאין מושחין מלכים מן הכהנים בני אהרן. ופירש תחלה שהוא לכבוד יהודה, שאין השררה סרה מן השבט ההוא. ולפיכך, אף על פי שישראל מקימים עליהם מלך משאר השבטים כפי צורך השעה, אין מושחים אותן שלא יהיה עליהם הוד מלכות אלא כמו שופטים ושוטרים יהיו. והזכירו הכהנים, שאף על פי שהן בעצמן ראויים למשיחה, אין מושחין אותן לשם מלכות, וכל שכן שאר השבטים, וכמו שאמרו בגמרא (הוריות יא) שאין מושחין אלא מלכי בית דוד. ורבי חייא בר אבא פירש, שהוא מנוע מן התורה שלא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה במלכות, והוא דבר ראוי והגון.