מהו האורך המינימלי הנדרש לשופר?
הברייתא מסכת נדה (דף כ”ו) שופר דתניא כמה יהא שיעור שופר פירש רבי שמעון בן גמליאל כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן טפח.
טפח היא יחידת מידה קדומה למדידת אורך, אשר אורכה כרוחב ארבע אצבעות של אדם ומשמשת לקביעת מדידה במצוות שונות כמו גודל סוכה, שטח של רשות היחיד ועוד.
כיום ישנה מחלוקת בהלכה מהו אורך הטפח : לפי החזון איש – 9.6 ס”מ (כשכוונתו לאגודל – כ-2.4 ס”מ) לפי הגר”ח נאה – 8 ס”מ.
וכתב הרא”ש ונקט האי לישנא כדי שיאחזנו כו’ לפרש הטעם למה נתנו בו שיעור טפח כדי שיאחזנו כו’. ויראה לכאן ולכאן ולא יאמרו לתוך ידו הוא תוקע ע”כ
וכן נקט רש”י בפשטות במסכת ראש השנה ( כח ע”א) בסוגיית שופר עיר הנידחת ועבודה זרה, שהוא פסול כי כתותי מכתת שיעורי ופירש רש”י כתותי מיכתת שיעוריה – דהא לשריפה קאי וכשרוף דמי ושופר בעי שיעור כדאמרינן לעיל כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן.
וכך פסק הרמב”ם (פ”א מהלכות שופר סוכה ולולב הלכה ה’) שיעור השופר כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן.
וכך פסק מרן בשולחן ערוך השופר צריך להיות באורך של טפח לכל הפחות, שהוא כשיעור שהתוקע יאחז בו בידו והשופר יֵראה לכאן ולכאן (שו”ע תקפו, ט-י).
וכתב המשנ”ב ( תרנ”ו ב ) אתרוג שראוי לצאת בו בצמצום – עיין במ”א שמצדד דלאו דוקא אתרוג דה”ה ס”ת או שופר וכדומה שקנהו והיה בו רק כשיעור מצומצם ואח”כ נזדמן לו אחר שהוא גדול בשיעורו מצוה להחליפו ולהוסיף עליו עד שליש (מכספו). עד כאן דבריו.
יש שהקפידו על 3 טפחים בשופר וטעמם הוא התחשבות בשיטת יחיד של רבינו גרשום מאור הגולה שביאר את דברי הברייתא הנ”ל כך: טפח ויראה לכאן ולכאן טפח נוסף, דהיינו שצריך לראות מהצדדים עוד טפח מעבר לטפח היד, ולפי שיטה זו המחמירה והיחידה
בנוף של כל השיטות בראשונים מדובר על שופר בגודל של בין 24 ס”מ לדעת ר’ חיים נאה או לדעת החזון איש 28.8 ס”מ. כך ששופר איל מידה 2 ואילך שנע בין 25-29 ס”מ עומד גם בשיטות אלו, ורק חלק משופרות האיל מידה 1 ( 15-24 ס”מ) לא עומדים בשיטה זו, וכמובן לפי כל הראשונים גם שופרות אלו כשרים מעיקר הדין, ומדובר בדעת יחיד מחמירה שלא ננקטה להלכה, כך ששופר שפסול בגלל אורכו כמעט ולא מצוי במציאות של רוב השופרות בימינו.
בשו”ת בנין ציון ( סימן לג ) נשאל הרב יעקב אטלינגר זצ”ל ( הרב יעקב יוקב אֶטלינגר (כ”ט באדר ה’תקנ”ח, 17 במרץ 1798 – כ”ה בכסלו ה’תרל”ב, 7 בדצמבר 1871), היה רב, פוסק הלכה וסופר. רבה הראשי של אלטונה, ממנהיגי היהדות האורתודוקסית בגרמניה. מחבר הספרים “ערוך לנר” על התלמוד הבבלי, “ביכורי יעקב” על הלכות סוכה, ושו”ת “בנין ציון”)
הרב יעקב אטלינגר זצ”ל בעל “ערוך לנר” ושו”ת “בנין ציון”
שאלה – מי שלא מצא שופר אלא בפחות מכשיעור טפח אם יכול לתקוע בו בי”ט של ר”ה ולברך עליו.
ולאחר תשובה ארוכה ומפולפלת הוא מגיע למסקנה הלכתית מחודשת שניתן לברך גם על שופר שקטן משיעור זה.
וזה לשונו: וע”פ זה גם מי שאין לו רק שופר פחות מטפח יכול לברך עליו כיון דמדאורייתא אין לו שיעור כנ”ל א”כ יכול לקיים בו מצות שופר דאורייתא ואף דמדרבנן צריך שיעור טפח ויש כח לחכמים לעקור מצו’ דאורייתא בשב ואל תעשה זה דוקא באמרו חכמים בפי’ כן לעשות סייג לתורה אבל בסתמא היכא דאין יכול לקיים המצו’ רק ע”פ מצות התורה ולא גם ע”פ מצות רבנן ודאי יכול לברך עליו כנלענ”ד. הקטן יעקב. עכ”ל.
אך מכיוון שיש שחלקו על דעתו וסברו שיש בשיעור זה בכדי לעכב את המצווה ושיעור זה מדאורייתא, כך אנו נכנסים כאן לכלל של ספק ברכות להקל ומשכך אין לברך להלכה על שופר זה.
לסיכום:
שופר שאורכו פחות מִטֶּפַח, פסול לתקיעה. ונחלקו ראשונים אם שיעור זה הוא מדאורייתא או מדרבנן. ולדעת ראשונים רבים, צריך שאורכו יהיה ‘טפח שׂוֹחֵק’, (כסף משנה על הרמב”ם שם) שאורכו מעט יותר מטפח מצומצם.
ומי שאין ברשותו אלא שופר שאורכו פחות מטפח, יתקע בו ללא ברכה.
הסבר הבן איש חי שיעור שופר על דרך המוסר
והסביר הבן איש חי זצ”ל על דרך המוסר (בן איש חי פרשת ניצבים שנה א’ פתיחה יז) ומה שאמרו רבותינו ז”ל בשיעור השופר כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן הוא רמז למוסר הרמוז במעשה האשה הנזכרת לעיל דהוכיחה הנשמה לאדם על אשר איבד כל זמנו בהבלי עולם הזה ולא שייר פאה בימי העליה והעמידה לצורך…דרך התשובה תמיד כל הימים בידו ויראה לכאן ולכאן, כלומר יראה איזה שעות מן היום בעסק עולם הזה להביא טרף בני ביתו, ואיזה שעות מן היום ומן הלילה בעסק התורה ודרך התשובה יאחזנו בידו ולא ירפה ממנו, וזהו הרמז בשיעור…השופר הרומז לתשובה שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן עד כאן לשונו.
שיפוץ וחידוש שופרות ישנים, משלוחים מהירים לכל רחבי הארץ. סגור