סגולות
שופרות מהדרין יודאיקה Shofarot Mehadrin judaica
כ״ט בתשרי ה׳תשפ״ה – 30 באוקטובר 2024
תפריט
כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹקים (תהילים פרק מ”ב פסוק ב’)
אייל (אַיָּל) 🦌
האייל נדיר בנוף ארצנו, אך עד תחילת המאה העשרים נפוצו בארץ איילי הכרמל ולהם קרניים מסתעפות
הוא ממשפחת הצבאים והוא מוגדר חיה דקה ולא בהמה קרניו הם עצם אחת ואין בהם שפופרת חלולה על שמה קרוי “שופר” שופר, לכן קרנו פסולה לתקיעות שופר.
“נקבת האייל הנקראת איילה (אַיָּלָה) או איילת (אַיֶּלֶת) כמו שהפסוק מכנה את נפתלי “נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה–הַנֹּתֵן, אִמְרֵי-שָׁפֶר“ (בראשית מט, פסוק כא).
צילום: איילים רועים במרחב פארק Richmond Park בריטניה -באדיבות הצלמת חני פולק 2c.online
“וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ.”.
אַיִל? כבש ממין זכר 🐏
האַיִל הוא הכבש המוביל את העדר – המכונה בספרות חז”ל גם מַשְׁכּוּכִית.
הוא כבש והוא מוגדר בהמה דקה בקרניו העשויות שפופרת אנו מצווים לתקוע בשופר, לכן קרנו מהודרת לתקיעות שופר, זכר לאילו של יצחק. אַיִל – המקור הוא בפסוק בבראשית “וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ.”. (בראשית כב’ ד’)
נקבת האיל נקראת כבשה או רחלה, וצאצאיהם הם טלה וטליה, וכן שֶׂה ושֵׂיָה.
שימו לב להבדלי הכתיב, הניקוד וההגייה: אייל (אַיָּל)🦌 לעומת איל (אַיִל) 🐏
“הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים” (תהלים, ק”ד, י”ח).
יַעַל 🦌
בעל חיים הקרוב לעז המוכר היטב למטיילים במדבר יהודה ובנגב, על רכסי אילת.רגלי היעל חזקות ומותאמות לטיפוס במדרונות ובמצוקים תלולים. ליעל הזכר קרניים מעוגלות, גדולות ומרשימות (לעומת קרניו הקטנות יותר של הצבי), והוא מתהדר גם בזקנקן בולט. יעלים או צֹאן (שם מדעי: Caprinae) היא תת-משפחה במשפחת הפריים בה מינים בינוניים, המותאמים לחיים על הרים, צוקים ומדפי סלע, אך חלקם חיים גם באזורי טונדרה או במדבריות. קרן היעל כשרה לתקיעת שופר, אך לא מהודרת לפי ההלכה.
קרן היעל, יקרה מאוד בגלל שהיא חיה מוגנת ועד שלא מתה בצורה טבעית לא ניתן להשתמש בקרנה, לתקיעות שופר.
הפיוט המוכר לנו בן 500 השנים “יְדִיד נֶפֶשׁ, אָב הָרַחְמָן, מְשֹׁךְ עַבְדְּךָ אֶל רְצוֹנֶךָ. יָרוּץ עַבְדְּךָ כְּמוֹ אַיָּל, יִשְׁתַּחֲוֶה אֶל מוּל הֲדָרֶךָ, יֶעֱרַב לוֹ יְדִידוֹתֶיךָ מִנֹּפֶת צוּף וְכָל טָעַם” מתאר את כמיהת מבקשי ה’ לעבוד לפני מלך מלכי המלכים הקב”ה, בזריזות כאיל, אותו אייל שדוד המלך בתהילים מתאר אותו כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹקים, כגודל הערגה של האיל לאפיקי המים לאחר ריצתו המהירה, כן ירוץ עובד ה’ כאיל לעבודת ה’, מענין שיהודא בן תימא ( מסכת אבות ה’ כ’) מדמה את הריצה בעבודת ה’ לריצת הצבי, “יהודה בן תימא אומר, הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים”, ולא לאיל- או איילה, כך או כך מדובר על אותה משפחת צבאים שניחנים בריצה מהירה מאוד.
שימו לב לטעות נפוצה שהושרשה בקרב יהדות אירופה הוא השם צבי הירש שבאה לתרגם את השם הלועזי לעברית דוגמאות השם תורגם לעברית: וולף הוא זאב, ליאו – אריה, הירש – צבי או נפתלי, בעקבות ברכת יעקב.
הירש באידיש אומנם הוא צבי אך במקור בגרמנית הירש הוא אייל, ולא צבי, ומדובר על בעלי חיים שונים הרב ד”ר ארי צבי זיבוטפסקי במאמר כשרות האיל והצבי
וכך הוא כותב: זיהוי האיל והצבי השתמר במסורת הפרשנית של היהודים דוברי הערבית, ובראשם רב סעדיה גאון (בתרגומו הערבי) ר’ אברהם אבן עזרא, שציינו זאת במפורש, בפירושם לדברים יד,ה, בניגוד לשאר מיני החיות שנזכרו בתורה.
לעומת זאת, בקרב חלק מהפרשנים האירופאיים כבר היו חילופין בין הצבי לאיל, כיון שה-Gazella לא חי באירופה.
כך עולה מדברי רש”י: “והרי צבי דאין (קרניו) מפוצלות – לא ידענא מאי קאמר, דהא ודאי מפוצלות הן. ונראה בעיני שמה שאנו קורין צבי לא היו הם קורין צבי, המאירי (בית-הבחירה 4 אלא אותן הנקראים שטיינבו”ק וקרנים שלהן אינן מפוצלין.” חולין נט,ב) מצטט דברים אלה ומוסיף: “ויש מפרשים בו איל הנקרא קאבורול” כוונתו ל- capreol, היינו איל-הכרמל (capreolus Capreolus
). ההחלפה בין הצבי לאיל היתה כה מושרשת בקרב בני אשכנז בדורות האחרונים, עד כי לרבים שנשאו את השם ‘צבי’ נסמך השם הלועזי ‘הירש’ (Hirsch), או ששם זה נוסף לשם נפתלי, והם נקראים ‘נפתלי-צבי’ או ‘נפתלי-הירש’, בהתבסס על הפסוק “נפתלי אילה שלֻחה” (בראשית מט,כא), נמצאנו למדים שקשה לסמוך רק על הפן הבלשני, שעשוי להביא לטעויות בזיהוי.
“כאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹקים”
מחבר הפיוט הנפלא הזה הוא רבי אלעזר אזכרי זצ”ל, יש שייחסו בטעות את הפיוט לרבי יהודה הלוי או לרבי ישראל נג’ארה, אך למעשה נכתב על ידי יליד צפת, רבי אלעזר אזכרי (1533–1600), שהיה דרשן ומקובל, מצאצאי מגורשי ספרד ובכתביו ופעולותיו ניכרת הכמיהה לגאולה ואהבת ארץ ישראל,
רבו היה המקובל רבי יוסף סאגיס, ונסמך לרבנות על ידי החכם אברהם בירב בנו של החכם יעקב בירב ( מחדש הסמיכה בצפת)
ונשא לאשה את בתו מזל טוב.
למד בישיבת הרמ”ק, אך הושפע גם מתורת האר”י.
הוא נמנה עם ענקי הרוח שהסתופפו באותה תקופה בצפת, ובהם הרדב”ז, רבי שלמה אלקבץ, הרמ”ק, רבי יוסף קארו, רבי חיים ויטל, האר”י, רבי ישראל נג’ארה ועוד.
הפיוט נדפס לראשונה בשנת 1600 בספרו המפורסם של הרב אזכרי, “ספר חרדים”, שם כתב כי הפיוט הוא “בקשה על הייחוד וחשק האהבה”, והתקבל במהרה בסידורים על פי נוסח ספרד וכמה עשרות שנים מאוחר יותר חדר גם לסידורים נוסח אשכנז, שהראשון שהביא אותו הוא היעב”ץ בסידורו “בית יעקב”, ושם העיר על הפיוט כי הוא “זמר לעורר הנפש לאהבת השם יתברך”.
כמה אנקדוטות מעניינות על הפיוט הנפלא הזה, אותה כמיהה המתוארת בפיוט אינה ענין פשוט כלל כי רבי אלעזר ייסד תנועת תשובה וזו תנועת תשובה המתועדת הראשונה בהיסטוריה, ב-1588 מייסד את חבורת “סוכת שלום”, שפעלה לעורר את עם ישראל לחזרה בתשובה ולדבקות בה’, כפי שהעיד בהקדמה לספרו “ספר חרדים”: “ויהי היום אמרנו עת לעשות להשם אלהינו יתברך הבטיחנו ‘הבא לטהר מסיעין אותו’, ואמר ‘פתחי לי אחותי רעיתי פתח קטן כשל מחט ואפתח לכם כפתחו של אולם’, לכו ונשובה אל ה’ בכל עז וגם נשיב רבים מעוון כאשר צוונו יתברך. פה צפת עשינו חברה קדושה קראנו שמה סוכת שלום ורבים מתקבצים לשוב בכל לב, (…) יחרדו לשוב בכל לב מעוון אליו יתברך ולהתחזק במצוותיו לעשותם”.
הרב אזכרי חיבר את ספרו כחלק ממטרות החבורה להפיץ בעולם יראת שמים. הספר הוא ספר מצוות, המונה את המצוות לפי כל השיטות. הוא מיוסד על הפסוק “כל עצמותי תאמרנה ה’ מי כמוך”, והמצוות מחולקות בו לפי איברי הגוף, ובסוף הספר מובאים גם שלושה פיוטים שחיבר, והמפורסם שבהם הוא הפיוט ידיד נפש, בו השורה המדוברת “יָרוּץ עַבְדְּךָ כְּמוֹ אַיָּל”.
קברו של מחבר הפיוט היה עלום מאות שנים עד לפני כעשור, וגם מועד פטירתו המדויק לא היה מתועד, כמו בעלי התשובה ששבים ומגלים בעצמם את אור ה’, והם על הופכים ללכתחילה על דרך הבדיעבד, כך ממשיך בעל החרדים להפיץ את אור התשובה בעולם,
קברו נמצא בשנת תשס”ט (11 בספטמבר 2009) בחודש התשובה חודש אלול שבוע לפני ראש השנה, כ”ב אלול (כ”ב אותיות התורה) התגלה קברו בבית העלמין של צפת עליו היה חרוט: ‘הקדוש היקר רבי אלעזר אזכרי שנת ש”ס’.
מועד כתיבת השורות הוא ט”ו באב “מְקֻבָּל מֵהַבַּעַל שֵׁם טוֹב שֶׁקִּבֵּל מֵרַבּוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי, שֶׁכְּמִנְיַן הַפְּעָמִים שֶׁכָּל אֶחָד מְבָרֵךְ אֶת חֲבֵרוֹ בְּבִרְכַּת ‘כְּתִיבָה וַחֲתִימָה טוֹבָה’ מט”ו בְּאָב עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כַּמִּסְפָּר הַזֶּה יִהְיוּ לוֹ מְלִיצִים טוֹבִים בַּשָּׁמַיִם אֲשֶׁר יְלַמְּדוּ עָלָיו זְכוּת כְּשֶׁיַּגִּיעוּ יְמֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה”, שימו לב לדבר מדהים, הגימטריה של חמשה עשר באב = 928 בגימטריה “כתיבה וחתימה טובה”.
אז היו הראשונים שאנו מאחלים להם, ‘כְּתִיבָה וַחֲתִימָה טוֹבָה’.
קברו של רבי אלעזר אזכרי סמוך להאריז”ל בבית העלמין העתיק בצפת.
קברו הנעלם של המקובל מצפת שחיבר את “ידיד נפש”-סיפור מציאת הקבר
צילום: Louski1 – מעלה היצירה
