ראש השנה
שופרות מהדרין יודאיקה Shofarot Mehadrin judaica
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד – 13 בספטמבר 2024
תפריט
הסיפור דלהלן חוזר על עצמו בווריאציות שונות, אודי מניו זילנד (הממוקמת בחצי הכדור הדרומי המזרחי, המרחק האווירי בין בני ברק , ישראל לאוקלנד, ניו זילנד הוא כ-17,000 קילומטרים (כ-10,560 מייל) פנה לשופרות מהדרין יודאיקה, בבקשה שנשלח לו שופר מהודר לראש השנה הקרב ובא, אך ציין “אינני יודע לתקוע בשופר טכנית, בעבר ניסיתי אך ממש לא הצלחתי להוציא קולות, גם כאשר יצאו קולות הם יצאו ממש צרודים ולא צלולים, ובוודאי שאיני בקי בכללי ההלכה, הלכות תקיעת שופר”,
האם תוכלו לעזור לי?
הבשורה הייחודית, שאנו מביאים “בשופרות מהדרין יודאיקה” מעבר להיותנו בית המלאכה לייצור ועיבוד שופרות מובחרים קלי תקיעה, ברמה הגבוהה ביותר, היא שאצלנו תקבלו סט ספרים מתנה ממבחר הספרות הלכתית, וכן מהספרות המעשית, בפרקטיקה המעשית כיצד לתקוע בשופר.
מעבר לספריית ההדרכות למומחיות בתקיעת שופר, שבה יש את כל הספרים המעשיים, ההלכתיים, וספרי האגדה והמוסר, כולל דרשות לפני התקיעות, בנושאי תקיעת שופר,ללימוד וקריאה אונליין, וגם להורדה-והדפסה, כיום יותר מתמיד פשוט כנסו לעמוד ההדרכות תבחרו את הספר שאתם מעוניינים ללמוד, ותתחילו ללמוד.
בגלל שאנחנו מודעים לכך שבמלאכת התקיעות יש להשתלם הן מבחינת מעשית והן מבחינת הלכתית, לכל שופר עם המדבקה שלנו מוצמד בר קוד שניתן לסרוק ולהגיע לעמוד ההדרכות שלנו, כך אודי בניו זילנד עם קבלת השופר התיישב להשתלם במלאכת התקיעה עד להיותו מומחה בתקיעות שופר, גם מעשית וגם הלכתית, רכש בקיאות בהלכות תקיעת שופר,
עם קבלת השופר אודי סרק את הבר קוד והחל ללמוד איך תוקעים, מה אורך הקולות לפי ההלכה, כל הנושאים הפרקטיים, לקלות תקיעת השופר, כולל נושאי מוסר ואגדה שמכניסים אותו לאווירת הקדושה וחרדת הדין של “חג השופרות” הלא הוא יום הדין ראש השנה, ועם הכנה מושלמת למצוות תקיעת שופר, ניתן היה ללמוד ממש את כל מה שצריך לדעת.
בעמוד המאמרים שלנו קיימים מאמרים הלכתיים ומעשיים ומרתקים מהליך ייצור השופר עד לתחזוקה שלו אחרי שנים ארוכות וכמובן בין לבין על השימוש בו, סוגיות הלכתיות מרתקות, דיוני עומק, וסתם גימטריות על השופר, או וורטים קצרים לכל דורש שירצה לתת נאום דרשני בשולחן החג, מהלכות ועד הוראות הפעלה, מקצועיות, ובייחוד טיפים שנאספו על ידינו בניסיון של עשרות שנים, ומבעלי תקיעה בעלי וותק של עשרות שנות תקיעה בשופר, חלקם אף פותחו על ידינו, למומחיות בתקיעות שופר.
להלן 15 מאמרי יסוד, לנוחות המשתמשים רוכזו כאן, תוכלו לקרוא בעמוד המאמרים עשרות מאמרי עומק בנושאי תקיעת שופר.
1. עולם השופרות – סקירה כללית על סוגי השופרות
2. “יודעי תרועה” מדריך לבחירת שופר ואימון לתקיעות מושלמות
3. מהו האורך המנינמלי הנדרש לשופר?
4. כל מה שרציתם לדעת על תהליך ייצור השופרות שלנו?
7. המדריך למתלבט בבחירת שופר מהודר?
8. איך מחזיקים את השופר? אחיזת השופר!
9. האם שופר דורש תחזוקה שוטפת? ואיך מתחזקים את השופר?
10. למה שופר צריך כשרות? מה המחירים של שופרות?
11. מצוות תקיעת שופר לילדים
12. הוראות הפעלה לשופר?
13. המדריך המלא לבחירת שופר?
ובחזרה לעמוד ספריית ההדרכות בסדרת סרטונים פשוטים וקצרים תקבלו הדרכות יסודיות ומידע מקיף על שופרות, מסקירה כללית על עולם השופרות מסוגי השופרות, תהליך ייצור השופר, ועד טיפים לתחזוקת השופר, ולתקיעת שופר בצורה נכונה, ועוד ועוד.
מכל המידע הזה תוכלו להנות ללא עלות גם אם לא קניתם אצלנו שופר, ויש לכם שופר מסבא רבה שלכם, שעובר בירושה מזה שנים, למען תרבה הדעת והחכמה, “חכמת תקיעת השופר” אותה קראו חז”ל חכמה ואינה מלאכה “תנא דבי שמואל כל מלאכת עבדה לא תעשו (ויקרא כ”ג, כ”ה) יצתה תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה” (ראש השנה כט:, ושבת קלא:).
ויש בה חכמה ואומנות רבה, רק השנה איבדנו את גדול הדור שהיה תוקע בשופר 70 שנה, הגאון רבי גרשון אדלשטיין זצ”ל, עד שנתו האחרונה בגיל 100 תקע בשופר, ללא מאמץ כי המיומנות שלו הייתה רבה במלאכת התקיעה, זו הסיבה שהסמיכו החזון איש עוד בצעירותו לתקוע בשופר, כמו שהארכנו לתאר במאמר “גדול הדור שתקע בשופר 70 שנה”.
אנו רואים בכך שליחות להגשת המידע לכלל הציבור, ואנו פועלים בהשראת הפסוק בדניאל “וְאַתָּה דָנִיֵּאל סְתֹם הַדְּבָרִים וַחֲתֹם הַסֵּפֶר עַד עֵת קֵץ יְשֹׁטְטוּ רַבִּים וְתִרְבֶּה הַדָּעַת”.
המשנה במסכת יומא – ג’ יא מאריכה לתאר את ההבדלים בין אלו שעשו למען הרבים, לבין אלו ששמרו לעצמם סודות מקצועיים.
“בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור, שלא היו לו אלא שנים. ואף הוא עשה מוכני לכיור, שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה. מונבז המלך היה עושה כל ידות הכלים של יום הכיפורים של זהב. הילני אמו עשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל. ואף היא עשתה טבלא של זהב, שפרשת סוטה כתובה עליה. ניקנור נעשו ניסים לדלתותיו, והיו מזכירין אותו לשבח.
ואלו לגנאי: של בית גרמו, לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים. של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת. הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד. בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב. על הראשונים נאמר, זכר צדיק לברכה. ועל אלו נאמר, ושם רשעים ירקב, כך שהפצת המידע היא ערך עליון לכשעצמו ה ראויה לברכה ולהיפך הסתרת מידע והפיכתו לנחלת בודדים מיוחסים הרואים רק את עצמם ראויים לחכמה וגדולה, ראויה לגנות.
השראה נוספת לבשורה שהבאנו בשופרות מהדרין יודאיקה הם דברי הרמב”ם שכתב בהלכות שופר (פ”ג ה”ב): “תרועה זו האמורה בתורה, נסתפק לנו בה ספק לפי אורך השנים ורוב הגלויות, ואין אנו יודעין היאך היא, אם היא היללה שמיללין הנשים בנהייתן בעת שמיבבין, או האנחה כדרך שיאנח האדם פעם אחר פעם כשידאג לבו מדבר גדול, או שניהם כאחד – האנחה והיללה שדרכה לבא אחריה הן הנקראין תרועה, שכך דרך הדואג מתאנח תחילה ואחר כך מילל. לפיכך אנו עושין הכל, האנחה והיללה”.
זו הסיבה העיקרית של הפרויקט התיעודי שלנו, פרויקט נדיר ויחיד מסוגו בעולם, בו תיעדנו את כל סוגי התקיעות לפי כל מנהגי הקהילות בעולם, וזו גם הסיבה שאנו רואים בהפצת הידע והנגשת מאגר המידע היקר הזה לכל דורש, בתקופה הקורונה חווינו בצורה מוחשית כמה מידע זה נדרש ונזקק להרבה מאוד אנשים שבפתאומיות נכפתה עליהם תקופת בידוד, והתנזרות חברתית, והם והם היו חייבים לתקוע בשופר ואפילו עצם במינייני החצרות המצומצמים לפי החוק הישראל, כל עשרה אנשים היו חייבים לעשות מנין, נדרשו הרבה מאוד אנשים לדגל לקיים בעצמם מצוות תקיעת שופר, ולא ידעו לתקוע בצורה נכונה או לא ידעו את ההלכות כמו שצריך, חלק מהסיבה שהיה מחסור גדול “בבעלי תקיעה” הוא בגלל ש “בעל קורא של מגילה” הוא דבר די נפוץ, אך “בעל תוקע” היה שמור לבעלי דרגה וכמו שאומרים בתפילת הנני העני ממעש הנאמרת לפני התקיעות ברוב קהילות אשכנז ” וְקַבֵּל תְּפִלָּתִי כִּתְפִלַּת זָקֵן וְרָגִיל, וּפִרְקוֹ נָאֶה וּזְקָנוֹ מְגֻדָּל, וְקוֹלוֹ נָעִים, וּמְעוּרָב בְּדַעַת עִם הַבְּרִיּוֹת” והמקור לכך הוא בתענית דף ט”ז ‘אין מורידין לפני התיבה אלא אדם הרגיל. (איזהו רגיל?) רבי יהודה אומר, מטופל ואין לו, ויש לו יגיעה בשדה, וביתו ריקם, ופרקו נאה, ושפל ברך, ומרוצה לעם, ויש לו נעימה, וקולו ערב, ובקי לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים, ולשנות במדרש בהלכות ובאגדות, ובקי בכל הברכות כולן’. ( ועיין או”ח סי’ נג ס”ו וסימן תקפ”א).
אך אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ואין מצווה יוצאת מידי קיומה הפשוט, ( וגם מיניה וביה מוכח שהמתפלל כעני ממעש אין זקנו מגודל, שהוא מתפלל שיהיה כמי שזקנו מגודל ) וכשיש מצווה היא מוטלת על כל אחד מישראל לתקוע בשופר “יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם”, עסקנו בהדרכת אנשים רבים לתקיעות שופר, וכעת כל אחד יכול לגשת למידע יקר ערך ובצורה נגישה בספריית ההדרכות אונליין שלנו, בה ריכזנו את המידע, בעמוד המאמרים שלנו באתר Shofarotmehaddrin.co.il בשפה העברית לשון הקודש, והמידע נגיש גם בשפה האנגלית השפה המדוברת בעולם, באתר Shofarotmehadrin.com בשפה ברורה ובנעימה, כולם כאחד, אומרים קדוש.
עד היום מרגש אותנו לראות אנשים יקרים, ובפרט חסידי חב”ד שבחזון הרבי זצ”ל שבאהבת ישראל מיוחדת דאג לעם ישראל שלא ידח ממנו נידח והם עוזבים את משפחותיהם, את ארוחת החג המשפחתית, ומשוטטים ברחובה של עיר ומזכים את הרבים במצוות תקיעת שופר, חלק מהיוצאים ידי חובה אפילו תוך כדי טיול משפחתי ואפילו בדרך לחילול החג, והמחשבה הראשונה שלנו היא מה העניין שלהם או שלנו בתקיעות שופר אלו, האם בכלל יש בהם ערך, או ערך נעלה יותר מקיום דברי נחמיה, ” לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדנינו ואל תעצבו כי חדות יהוה היא מעזכם”? עולה התהיה.
אך במחשבה מעמיקה יותר, זה בדיוק מהות תקיעת שופר ( מעבר למבט היבש ההלכתי שעבירה לא מכבה מצווה ( סוטה דף כא:) ורגע אחד אינו קשור למשנהו ובו לפי ההלכה בכוונת מצווה מקיימים מצווה ) לשפר את המעשים, ומילה אחת או תקיעת שופר אחת שתעורר בנאדם אחד לתשובה במצוות שבין אדם לחברו או בן אדם למקום היא דבר ענק, ועצום, בעל ערך שלא יסולא מפז.
יתרה מכך, מגיעים אלינו עובדות מעוררות השראה על אנשים שהתרגשו מתקיעות השופר שהחזירו אותם לצור מחצבתם, למקורותיהם, והחליטו לשנות את דרכיהם בצורה מהותית יותר כי קול השופר חדר לליבם.
בשבילנו מיותר לציין את ההשראה שאנחנו שואבים מעובדות אלו, כמו שכתב על חיבור ספרו הפרי מגדים אחד מחיבורי היסוד הענקיים על שולחן ערוך שהוא מחבר את החיבור למען יהודי אחד שיקפיד יותר על הלכה אחת והיה זה שכרו, ואפילו אם אותו יהודי יהיה הוא עצמו, אם יהודי אחד יחזור בתשובה שלימה בעקבות תקיעות השופר המעוררות את הלב לתשובה, והיה זה שכרינו.
למרות שמצוות תקיעת שופר מתקיימת בשמיעת קול השופר, כמו שאנחנו מברכים “לשמוע קול שופר” אותם שליחים בעצמם שומעים שוב ושוב תקיעות שופר, ולפעמים הם עצמם מתעוררים לתשובה, וזכות המצווה מסייעתם.
הרי אמרו חז”ל במסכת אבות (פ”ה משנה י”ח) “כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו”כך שבעצם תקיעות השופר האמורות לשפר את המעשים והפיכת הדין לרחמים כמו שהמדרש אומר רבי יהודה ברבי נחמן פתח (תהלים מז, ו): “עלה אלהים בתרועה ה’ בקול שופר” בשעה שהקדוש ברוך הוא יושב ועולה על כסא דין בדין הוא עולה מאי טעם “עלה אלהים בתרועה” ובשעה שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקב”ה עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים דכתיב “ה’ בקול שופר” ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם והופך עליהם מדת הדין לרחמים אימתי “בחדש השביעי” ( ויקרא רבה כט-ג’) והוסבר במאמר אחר במגזין המאמרים, שהדין הופך לרחמים באמצעות “אתערותא דלתתא” (התעוררות אנושית תחתונה של בני האדם ברואיו של הקב”ה) של שיפור המעשים, והשמיעה העמוקה, ההתכנסות העצמית הפנימית, הופכת הדין לרחמים, כמידה כנגד מידה דוגמת מה שאמרו חז”ל על המעביר על מידותיו (ר”ה דף יז:), הסרת החטא בתשובה הופכת את הדין לרחמים.
אפשר לומר ביתר שאת על המזכים את הרבים בתקיעת שופר עצם תקיעת השופר שלהם שהיא בעצמה בעצמה זיכוי הרבים שלפי הנ”ל במסכת אבות היא “מסירת חטא” עצמאית, בסגולת “אין חטא בא על ידו”, ופועלת בעצם התקיעה עצמה עוד לפני השמיעה העוצמתית של תקיעת השופר והשומעים אותה.
בוודאי לפי ההסבר שתקיעות שופר נועדו להכתרת המלך, מלך מלכי המלכים הקב”ה, כאשר מלך עולה על כס המלוכה, מריעים לפניו בחצוצרות, ראש השנה הוא יום המלכת בורא העולם למלך על כל הארץ ואנו תוקעים לפניו בשופר, כמו שאמר דוד המלך בספר התהלים: “בחצוצרות וקול שופר, הריעו לפני המלך ה'”, ויותר מכך, לפי אחדים מהפוסקים זו הסיבה להיתר לתקוע תקיעות נוספות, למרות שאדם יצא ידי חובת תקיעות, (יש שפסקו שבראש השנה החל ביום חול קיים איסור מדברי חכמים לתקוע בשופר שלא לצורך קיום המצווה, כשם שנאסרה השמעת קול בשאר כלי זמר בשבתות ומועדים (מגן אברהם ומחצית השקל סימן תקפח סעיף קטן ד) )
יש החולקים ואומרים שכל שתוקע לצורך מצווה כמו המלכת ה’ מותר, וכמו שמוספים עוד תקיעות כדי להגיע ל-100 תקיעות.
(שו”ת רדב”ז מכתב יד – אורח חיים, יורה דעה (חלק ח) סימן סד. תשובות הגאונים שערי תשובה סה; ובערוך השולחן ר”ה).
הרי אנו מתפללים בתפילת ראש השנה: מְלֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדָךְ וְהִנָּשֵׂא עַל כָּל הָאָרֶץ בִּיקָרָךְ וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזָּךְ עַל־כָּל־יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצָךְ וְיֵדַע כָּל־פָּעוּל כִּי אַתָּה פְעַלְתּוֹ וְיָבִין כָּל־יְצוּר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ וְיֹאמַר כָּל־אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ: ה’ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מָלַךְ, וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה” ואין לך המלכה גדולה מזו ההמלכה הפומבית בתקיעות שופר בראש השנה ברחובה של עיר, להמוני העם, “על כל העולם כולו וכו’ שידע כל פעול כי אתה פעלתו”, גם אותם יהודים שרחוקים ממסורת ישראל ומוגדרים תינוקות שנשבו בין הגויים, השוגגים וק”ו המזידים או המורדים ( למרות שקשה למצוא זן כזה ללא נסיבות מקשות חינוכיות המביאות לזה, וכמעט אין בנמצא רשעות טבעית שהרי אמרו חז”ל הכל בידי שמים – גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני. ואילו רשע או צדיק לא קאמר – נידה ט”ז ע”ב ) כששומעים תקיעות שופר הרי יש בעצם קיום המצווה הזו כניעה למלכותו יתברך, זהו המלכתו יתברך ביתר שאת במקומות שבהם מלכותו יתברך נעדרת יותר, ומעט אור דוחה הרבה מן החושך, בחושך גדול יותר מעט אור דוחה הרבה יותר, ובולטת יותר מלכותו יתברך.
הגר”א התווכח עם משכיל אחד שהפך אפיקורס מוחלט, והיה מחלל שבת ועובר על כל התורה כולה, ואמר לו הגר”א שעומק הדין הוא כזה שהוא יתבע על עוון ביטול תורה בעת עוברו עבירות, כי אין כל קשר בין דרגתו לבין זה שהוא מחויב כגדול שבישראל באותן תרי”ג מצוות, יהודים לא משנה דרגתם הרוחנית מחויבים במצוות קטן כגדול, ובוודאי שיש בשליחי המצווה הנזכרים ובמעשי הקדושים, עם זיכוי הרבים במצוות תקיעת שופר, מצווה רבה.
יותר מכך שלכל יהודי בישראל יש חיוב פשוט כגדול שבישראל בנושא מצוות עשה דאורייתא “מצוות תקיעת שופר” החשובה בחג הראשון של השנה, שהוא גם יום הדין, הרי הכל הולך אחר הראש, כמו שאמרו בפרקי דרבי אליעזר, “ר’ ראובן אומר, הכל הולך אחר הראש. אימתי, בזמן שהרועה תועה הצאן תועין אחריו, שנ’ על חטאת ירבעם בן נבט אשר חטא ואשר החטיא את ישראל. ואימתי, בזמן שהרועה טוב הצאן הולכים אחריו והולכין בדרך ישרה, ומשה רבנו עליו השלום רועה נאמן היה והתחיל לשורר ולזמר לפני הב”ה והלכו כל ישראל אחריו וכו’ ( פרק מ”ב )
וידוע שכתב הט”ז סימן תקפ”ג (סק”ג): שלא לישון בראש השנה, דאיתא [יש] בירושלמי “מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה”, ובליל ראש השנה נהגו בסדר הסימנים ( ומקורו בהוריות יב: וכריתות ו: ופסק כן השו”ע תקפ”ג ) “השתא, דאמרת סימנא – מילתא היא, יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא: קרא, ורוביא, כרתי, סילקא, ותמרי.”
כי ההתחלה היא חינוך השנה והיום הראשון היא היסוד, גם מי שיום אחרי ראש השנה או אפילו בראש השנה עצמו לא מגיע לדרגות גבוהות והשגות וגם להמוני העם ואפילו מי שאינו שומר תומ”צ ,מצוות תקיעת שופר מחויבת בהם עוד יותר, ולהיפך מחויבים השומרים שישמיעו את קול השופר לאלה שאינם שומרים תומ”צ שכלשון השופר “שפרו מעשיכם” ישפרו וישמרו תורה ומצוות.
ולא סתם הנשים קיבלו עליהם כחובה את מצוות תקיעת שופר, למרות שפטורות ממצות עשה שהזמן גרמא, (שו”ת רבי עקיבא איגר מהוד”ק סימן א’) כי התזמון של המצווה ביום ייסוד השנה, עם היותו יום הדין, וכן מהות המצווה “מלכות ה’ בעולם” “ושיפור המעשים” ( יש עשרה טעמים לתקיעות שופר במאמר אחר הארכנו לפרט את הטעמים) אינו דבר נשים יכולות לוותר עליו, והם רואות את עצמם בלתי נפרדות מאלו הדברים, ועל כך קיבלום עליהם לחובה, (והארכנו במאמר נשים בתקיעת שופר בנושא).
ונחתום בדברי השל”ה הקדוש, למרות שמכוסים מעשיך – ונפשי יודעת מאוד
“כבר ידעת מה שאיתא בזוהר בת קול יוצאת בכל יום ומכרזת ‘שובו בנים שובבים’, ובת קול יוצאת מחורב בכל יום ואומרת ‘אוי להם לבריות מעלבונה של תורה’. וקשה למי מכריזים, הלא אין אנו שומעין כלום? אלא ודאי אף על גב דאיהו לא חזי מזלייהו חזי (הנשמה שומעת ומרגישה כדאיתא במסכת מגילה ג, א), הכי נמי אף על גב דהוא לא שמע מזליה שמע, כדכתיב (תהלים קלט יד), ‘נפלאים מעשיך’, לשון כיסוי כמו יפלא ממך דבר, אפילו הכי, ‘ונפשי יודעת מאוד’. וזהו שלפעמים מתעורר באדם רוח טהרה מקול הקורא לאוזן נשמתו.
ומכל מקום לא יזכה לזה רק השומע קול החכם המוכיח. והיינו דכתיב (שמות טו, כו), ‘והיה אם שמוע תשמע’, כלומר אם תשמע למוכיח באוזן בשר, תזכה לשמוע באוזן הלב כרוז מלכו של עולם . והיינו ‘ונשמע פתגם המלך’, שעל ידי רוח הקודש ידעו בסיני זה הענין, ואמרוה ודאי נשמע קול מוכיח, לפי שאז נזכה לשמוע פתגם המלך” (השל”ה הקדוש יומא סו בשם רבי אלעזר אזכרי בעל ספר חרדים) עד כאן דבריו.
וזו סגולת תקיעת שופר שיכולה לעורר כל אדם, רחוק כקרוב, ולכן אל לנו לוותר על מצוות תקיעת שופר לאחינו בית ישראל השרויים בצרות הגלות ורחוקים משמירת המצוות, וניתן להמליץ את הפסוק בישעיהו “בורא נוב [ניב] שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר יהוה ורפאתיו” היינו גם הקרובים וגם הרחוקים יזכו בתקיעות השופר שמבוצעות בניב השפתיים, ובעזרת ה’ בזכות זה הקב”ה ירפא את עם ישראל ויגאלנו גאולה אמיתית שלימה מתוך אחדות ואהבת כל חלקי העם ”לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח”.
סוף דבר, רוצים להיות מומחים במלאכת תקיעות השופר, הן בפן ההלכתי והן בפן המעשי, מוזמנים להתחיל ללמוד בספריית ההדרכות ולקרוא את המאמרים ההלכתיים בנושאים אלו, אם יש לכם שאלות או שתרצו שנוסיף ספרים, או נושאים מסוימים שתרצו ללבן בנושאי תקיעת שופר, בבקשה שלחו לנו הודעה.
שנזכה שתתגשם נבואותיו של ישעיהו הנביא לעתיד לבוא, האחת “לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים” והשנייה,“וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלָ͏ִם” .
שיעלו ויתקבלו תקיעותינו לרצון, אמן.
