תקיעה על הבימה

“ונוהגין לתקוע על הבימה במקום שקורין” ( הרמ”א בשולחן ערוך תקפ”ה ) 

כדי שזכות התורה יגן עלינו לעלות זכרוננו לפניו לטובה ( משנה ברורה סק”ג ) 

ובזה גם נבין מדוע ספרי תורה יהיו מונחים על הבימה בזמן התקיעות ורק אחרי התקיעות מכניסים ס”ת להיכל כמובא ברמ”א סוף סימן תק”צ וזהו כדי להדגיש זכות התורה. 

השפת אמת ( דברים עט עמוד ב ) כתב שהתורה נקראת רחמנא כמו שמצינו בחז”ל בגמרא בכמה מקומות “רחמנא אמר” כי כל הרחמים באים בזכות התורה. 

האדמו”ר מצאנז קלויזנבורג הסביר את הפסוק בתהילים ” למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך” ( תהילים קיט ) כולם מתייראים מפני יום הדין הגדול והנורא, ולא יודעים לשית עצות בנפשם מפני רוע מעלליהם שחטאו לפניו, ולכן העצה היחידה היא זכות התורה, מודים כולם ואומרים ” לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי” ( תהילים קיט שם ) שהשעשועים של התורה הם היחידים ששומרים ומגנים עלינו, שזכות התורה יגן עלינו לעלות זכרונינו לפניו לטובה.

בימת בית כנסת

בשו”ת משיב דבר כותב הנצי”ב ( ח”א סימן ט”ו ) אנו נוהגין לאחוז הס”ת על הבימה בעת תקיעת שופר כדי שיהיה כעין תקיעת חצוצרות על הקרבת הקורבנות. 

הרב י”מ שטרן נותן טעם והסבר יפה מאוד לכך, מכיוון שהשופר מכפר כקרבן כמובא בריטב”א ( ר”ה דף ט”ו 🙂 ” ואמר הקב”ה שנתרצה לפניו בשופר כדי שנזכה בדין כאדם המתרצה בקרבנו ומתכפר” והבימה היא כמו מזבח כמובא בביאור הגר”א ( אורח חיים סימן תר”ס ) שהסיבה שמקיפים את הבימה וס”ת עליו עם ד’ מינים בחג סוכות ( מנהג ההקפות ) כמו שהיו מקיפים את המזבח בעזרה, וממילא השופר שהוא כמו קרבן צריך לתקוע בו ליד הבימה.