תקיעת שופר – מקורות וטעמים

תְּקִיעַת שׁוֹפָר היא מצוות עשה מתוך תרי”ג מצוות, לפיה יש לשמוע תרועת שופר בראש השנה.

יום ראש השנה מכונה בתורה ”יום תרועה” ו”זכרון תרועה”, וחז”ל למדו מכך שיש מצווה להריע בשופר בראש השנה.

השופר ומצוות התקיעה בו תופסים מקום רחב בעולמה של ההלכה, האגדה והמחשבה היהודית.

מקרא במדבר, כ”ט, א’ משנה מסכת ראש השנה, פרקים ג’-ד’ רמב”ם הלכות שופר וסוכה ולולב, פרקים א’-ג’, שולחן ערוך אורח חיים, סימנים תקפ”ה-תקצ”ו, ספרי מניין המצוות ספר המצוות לרמב”ם – עשה ק”ע ספר החינוך מצווה ת”ה.

בפרשת פנחס, כחלק ממצוות הקרבנות בחגים, מוזכר ראש השנה כיום תרועה: וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם — ספר במדבר, פרק כ”ט, פסוק א’

בלשון המקרא לא מפורש באיזה אופן יש לקיים את התרועה. חז”ל למדו בגזירה שווה ממצוות התקיעה בשופר ביובל שהתרועה בראש השנה צריכה להתקיים בשופר.

בטעמי המצווה מנה רב סעדיה גאון עשרה טעמים למצוות תקיעת שופר.

א. ”בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה… מָלַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל בְּרִיּוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁיָּצָא מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וּמִנְהָג יָדוּעַ כִּי בְּיוֹם שֶׁיִּמְלֹךְ מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם יִתְקַבְּצוּ עֲבָדָיו וְיִתְקְעוּ בְּשׁוֹפָרוֹת לְפָנָיו… וְכֵן אָמַר הַמְשׁוֹרֵר: בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה'” (תהלים, צ”ח, ו’).”

ב. ”לְהַכְרִיז: הָרוֹצֶה לָשׁוּב יָשׁוּב, וְאִם לֹא יָשׁוּב – דָּמוֹ בְּרֹאשׁוֹ. וְלֹא יִתָּכֵן לִהְיוֹת הַתְרָאָה גְּדוֹלָה מִזֹּאת.”

ג. ”שֶׁנִּזְכֹּר תְּקִיעַת הַשּׁוֹפָר בְּיוֹם מַעֲמַד הַר סִינַי, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד” (שמות, י”ט, י”ט).”

ד. ”שֶׁנִּזְכֹּר דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים, שֶׁנִּמְשְׁלוּ דִּבְרֵיהֶם לָנוּ כִּתְקִיעַת שׁוֹפָר, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְשָׁמַע הַשֹּׁמֵעַ אֶת־קוֹל הַשּׁוֹפָר וְלֹא נִזְהָר וַתָּבוֹא חֶרֶב וַתִּקָּחֵהוּ דָּמוֹ בְּרֹאשׁוֹ יִהְיֶה” (יחזקאל, ל”ג, ד’).”

ה. ”שֶׁנִּזְכֹּר חָרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהָיָה בְּקוֹלוֹת וְשׁוֹפָרוֹת וּתְרוּעוֹת מִלְחֶמֶת הָאוֹיְבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַעְתְּ נַפְשִׁי תְּרוּעַת מִלְחָמָה” (ירמיה, ד’, י”ט).”

ו. ”כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ר”ה טז, א): אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: תִּקְעוּ לְפָנַי בְּשׁוֹפָר שֶׁל אַיִל, כְּדֵי שֶׁאֶזְכֹּר לָכֶם עֲקֵידַת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם וַאֲקַבֵּל תְּשׁוּבַתְכֶם וְאַצִּילְכֶם מִיַּד אוֹיְבֵיכֶם וְשׂוֹטְנֵיכֶם.”

ז. ”כְּשֶׁנִּשְׁמַע קוֹל הַשּׁוֹפָר נִירָא וְנִפְחַד מִקּוֹלוֹ וּתְרוּעָתוֹ, שֶׁכָּךְ הוּא מִנְהָגוֹ וְטִבְעוֹ, וְעַל כֵּן נִכָּנַע לִפְנֵי יוֹצְרֵנוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: “אִם־יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר” וגו’ (עמוס, ג’, ו’).”

ח. ”כְּדֵי שֶׁנִּזְכֹּר יוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל וּנְפַחֵד מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “קָרוֹב יוֹם־ה’ הַגָּדוֹל קָרוֹב וּמַהֵר מְאֹד יוֹם ה’ מַר צֹרֵחַ שָׁם גִּבּוֹר. יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא יוֹם צָרָה וּמְצוּקָה יוֹם שֹׁאָה וּמְשׁוֹאָה יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל. יוֹם שׁוֹפָר וּתְרוּעָה” (צפניה, א’, י”ד–ט”ז).”

ט. ”שֶׁנִּכְסֹף שֶׁיְּקַבֵּץ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִבְטִיחָנוּ עַל יְדֵי יְשַׁעְיָה הַנָּבִיא, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: “וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל” וגו’ (ישעיה, כ”ז, י”ג).”

י. ”שֶׁנִּזְכֹּר יוֹם תְּחִיַּת הַמֵּתִים, אֲשֶׁר הִמְשִׁיל אוֹתוֹ הַנָּבִיא בְּאוֹתָם שֶׁיָּקוּמוּ לְחַיִּים, שֶׁיִּתָּקַע לָהֶם שׁוֹפָר וְיִתְקַבְּצוּ כֻּלָּם בִּשְׁמֹעַ הָעָם אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר, שֶׁנֶּאֱמַר: “כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ כִּנְשֹׂא נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ” (ישעיה, י”ח, ג’).”

כמובן שמצוות תקיעת שופר היא ככל המצוות המעשיות שהם מחויבות כתרי”ג מצוות מעצם היותם מצוות עשה, אך טעמי המצוות הם בבחינת הטעם שמצד אנושיות האנושות נוכל להבין ולהתחבר למצוות, לכך באו טעמי המצוות של הרס”ג להמתיק ולהטעים את את המצווה החשובה “תקיעת שופר”.

קול השופר מעורר אותנו בתחילת השנה ביום הראשון של שנה – שפרו מעשיכם!

למרות שמשמעות המילה שופר היא אינה שיפור אלא שפופרת היינו קרן חלולה ולא עצם מלאה, במילה שופר ובוודאי בקולו של השופר יש גם רמז לשיפור המעשים, חז”ל אמרו ” חכימא ברמיזא ( החכם די לו ברמז ) וטיפשא בכורמיזא ( והטיפש שלא מבין רמזים לומד על בשרו בכאב – באמצעות המקל ) ביום הראשון של השנה אנו מתבקשים, והשנה החדשה מחייבת אותנו, להיות חכמים הנרמזים מתקיעת השופר לשיפור המעשים.
 
המדרש בויקרא רבה כט ו : נִיסָן חֹדֶשׁ נִכְסֶה וְיֵשׁ לוֹ חַג בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֶלָּא אֵיזֶהוּ חֹדֶשׁ שֶׁנִּכְסֶה וְיֵשׁ לוֹ חַג, וְחַגּוֹ בֶּן יוֹמוֹ, אִי אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא בְּחֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי, בְּחֹדֶשׁ זֶה תְּחַדְּשׁוּ מַעֲשֵׂיכֶם…בַּשּׁוֹפָר, בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה שַׁפְּרוּ מַעֲשֵׂיכֶם.

גם במדרש תהילים יש לשון דומה וכך אומר המדרש: 
רבנן אמרי חדשו מעשיכם ושפרו מעשיכם ואני מכסה על עונותיכם שנאמר נשאת עון עמך כסית כל חטאתם. אמר ר’ ברכיה בשם רבי אבא שפרו מעשיכם וחדשו מעשיכם. (פ״א:ג׳) 

 ובפסיקתא דרב כהנא (כ״ג:ח׳) על הפסוק “תקעו בחודש שופר” בחדש , חדשו מעשיכם. שופר שפרו מעשיכם.

בילקוט שמעוני הדברים עוד יותר מומחשים  “במאזנים לעלות מתכפרת להם בחדש שמזלו מאזנים ואי זה זה תשרי, תקעו בחדש חדשו מעשיכם….שופר שפרו מעשיכם אמר הקדוש ברוך הוא שפרתם מעשיכם לפני הריני נעשה לכם כשופר הזה מה השופר הזה מכניס בזה ומוציא בזה אף אני עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים ומרחים אתכם והופך לכם מדת הדין למדת הרחמים אימתי בחודש השביעי. (ילקוט שמעוני על התורה תרמ״ה:ב׳)

ואלו המקורות לדברי הרמב”ם הידוע שהוא ספר הלכה ודרכו היא תלמודית ואין דרכו להביא מדרשי אגדה או דברי מוסר, אך חרג ממנהגו וכתב בפרק ג’ מהלכות תשובה הלכה ד‘: אע”פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה.
לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב. וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב. חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה.
עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה שנאמר וצדיק יסוד עולם זה שצדק הכריע את כל העולם לזכות והצילו,
ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום הכפורים יתר מכל השנה.
ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום” עד כאן לשונו.

הבסיס של כל עשרת ימי תשובה, נפתח בקול תרועת השופר, המעורר אותנו משגרת החיים לבכר את הבחירות שלנו, וגם לבקרם בעין הביקורת לצד היותר טוב של החיים, לא לעזוב את החיים למסלולם השגרתי אלא להתאמץ להיות טובים יותר, ולו במעט כל שנה ממה שהיינו שנה קודם.

היציאה לרגע משגרת החיים לעצירה מוחלטת אינה ענין של מה בכך, ולא בכדי נקבעה עצירה מוחלטת זו בייסודה של השנה, בכדי להוות לה יסוד של התחדשות וכר פורה לשיפור מעשים מתחדש.