בזמן כיבוש הארץ ע”י יהושוע הופלו חומות העיר יריחו כאשר ביום השביעי למצור סבבו שבעה כוהנים שבע פעמים את חומות העיר בעודם תוקעים בשופרות: “וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל, כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת-קוֹל הַשּׁוֹפָר, יָרִיעוּ כָל-הָעָם, תְּרוּעָה גְדוֹלָה; וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר, תַּחְתֶּיהָ, וְעָלוּ הָעָם, אִישׁ נֶגְדּו” (יהושע ו’, ה’)כאשר דוד מעלה את ארון הברית לירושלים נאמר: “וְדָוִד וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, מַעֲלִים אֶת-אֲרוֹן יְהוָה, בִּתְרוּעָה, וּבְקוֹל שׁוֹפָר.” (שמואל ב’, ט”ו).
השופר הוא כלי הנגינה שמוזכר בתנ”ך יותר מכל כלי אחר – שבעים ושתיים פעמים. הוא מופיע בהקשרים של פולחן וקדושה, המלכת מלכים ומנהיגים, יציאה למלחמה, כינוס של העם, גאולה, קבורת המת ועוד.
בזמן שבית המקדש היה קיים, היו תוקעים בשופר מידי יום ואף היה מקום מיוחד שנקרא בית התקיעה שהיה ממוקם בפינה שבין הכותל הדרומי והמערבי, כך שיוכל השופר להישמע בכל העיר ובשדות הסמוכים. כמו כן, היו מכריזים על כניסת השבת בסדרה של שש תקיעות:
בתקיעה הראשונה הפסיקו הפועלים את מלאכתם.
בתקיעה השנייה הוגפו התריסים וננעלו החנויות.
בתקיעה שלישית היו מדליקים את הנר ושאר מלאכות אחרונות טרם שבת.
ולאחר מכן היו תוקעים שלוש תקיעות ברצף לבשר על כניסת השבת.
“אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, וְאֵין מוֹסִיפִין עַל אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה. בְּכָל יוֹם הָיוּ שָׁם עֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת (בַּמִּקְדָּשׁ)… וּבְעֶרֶב שַׁבָּת הָיוּ מוֹסִיפִין עוֹד שֵׁשׁשָׁלֹשׁ לְהַבְטִיל הָעָם מִמְּלָאכָה, וְשָׁלֹשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל” (משנה סוכה ה’, ה’)
מכאן גם נוצר הביטוי “לשמש כשופר”, שמשמעותו לשמש כמודיע, ככרוז.
מאז שחרב בית המקדש ובוטלה הסנהדרין, איבד השופר את משמעותו הציבורית ככרוז שמודיע על אירועים שונים. אולם תפקידו הפולחני נשמר לקיום המצווה בראש השנה (מאוחר יותר תיקנו רבנן גם במוצאי יום הכיפורים). בחלק מהקהילות תוקעים בשופר גם בחודש אלול בזמן הסליחות ובתעניות.
האדמו”ר מפיטסבורג אשדוד שליט”א בבחירת שופר בשופרות מהדרין יודאיקה
רס”ג (רבי סעדיה גאון, 882-942) מגאוני בבל, מנה עשרה טעמים במצוות השופר בראש השנה
המלכת הקב”ה כשם שהמליכו מלכים – בתרועת שופר.
להזכירנו שראש השנה הוא הזמן לתשובה, אחרת אדם קורא תיגר על עצמו כמו מי שמחליט להמרות את חוקי המלך למרות שהוא מכיר אותם.
להזכירנו מעמד הר סיני ולקבל על עצמנו מה שקיבלו אבותינו על עצמם – “נעשה ונשמע”.
להזכירנו דברי הנביאים שנמשלו בתקיעת שופר.
להזכיר לנו את חורבן בית המקדש ולקול שופר לבקש את בניית בית המקדש.
להזכירנו עקדת יצחק.
בשמיעת קול השופר לגרום לנו לרעוד, להיחרד ולשבור עצמנו בפני הבורא.
להזכירנו את יום הדין הגדול ולירוא מפניו.
להזכירנו קיבוץ נידחי ישראל, ולהתאוות אליו, שנאמר בו בישעיה (כ”ז י”ג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור וגו’.
להזכירנו תחיית המתים, שנאמר: כָּל-יֹשְׁבֵי תֵבֵל, וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ, כִּנְשֹׂא-נֵס הָרִים תִּרְאוּ, וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ. (ישעיה י”ח, ג’)
הרמב”ם (רבי משה בן מימון, 1135-1204) מגדולי הפוסקים וההוגים, כותב שמעבר לכך שתקיעת שופר בראש השנה היא גזירת הכתוב יש בה גם רמז:
“עורו ישנים משנתכם, ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, חפשו במעשיכם, חזרו בתשובה וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם, ויעזוב כל אחד מכם את דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה”. (הלכות תשובה, פ”ג, ה”ד)
הרמב”ם מונה מספר טעמים למצוות התקיעה בשופר:התקיעה בשופר מציינת כי ביום זה ממליכים אנו את הקב”ה למלך על כל הארץ, כי דרכם של המלכים, שעלו על כס המלוכה, היה לציין את המאורע בתקיעת שופרות. ואכן, תקיעת השופר כמבשרת מלכות ה’ בעולמנו מובאת בפסוקים רבים בתפילות ראש השנה. למשל:כי ה’ עליון נורא מלך גדול על כל הארץ… עלה ה’ בתרועה ה’ בקול שופר.
התקיעה בשופר מטרתה לעורר את זכויות האבות, ולהזכיר את עקידת יצחק ואת עמידתו של אברהם אבינו בניסיון, כפי שנאמר:אמר הקב”ה, תקעו לפני בקרן של איל, כדי שאזכור להם עקידת יצחק בן אברהם ויעלה זיכרונם לפני.
התקיעה בשופר מזכירה את מעמד הר סיני, כאשר הכריז העם למרגלות ההר פה-אחד: “נעשה נשמע!”.
“מִן-הַמֵּצַר, קָרָאתִי יָּהּ; עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ”. (תהלים קי”ח, ה) פסוק זה אנו קוראים לפני התקיעות בשופר בראש השנה.רבי נחמן מברסלב, בספרו “ליקוטי מוהר”ן” מסביר בצורה רעיונית שאדם תוקע בשופר מהצד הצר (מיצר) והקול יוצא מהצד הרחב (מרחב) – דבר הבא לרמז לחשיבות הגדולה שיש לתיקון דרכיו של האדם ולכך שהשופר משמש כמתווך בין האדם ואלוהיו.
לפי המשנה חייב אדם מישראל לשמוע בראש השנה תשעה קולות. שלוש פעמים מוזכרת בתורה המילה “תרועה”, וכל “תרועה” צריך שתבוא “תקיעה” (פשוטה) לפניה ואחריה, כלומר סדר התקיעות שלוש פעמים: תקיעה, תרועה, תקיעה (תר”ת) – תשעה קולות.
במאה הרביעית הוסיפו שלושה קולות – שברים (שקולם נשמע כשל גניחה) בגלל חילוקי דעות שעלו ספיקות מהם הקולות המדויקים וצירופם וסך הכל תיקנו מתשעה קולות לשלושים ובשל כך אנו תוקעים את כל הצירופים:
תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה (תשר”ת) – שלוש פעמים
תקיעה, שברים, תקיעה (תש”ת) – שלוש פעמים
תקיעה, תרועה, תקיעה (תר”ת) – שלוש פעמים
כפי שהרמב”ם אומר על כך:
תרועה זו האמורה בתורה, נספק לנו בה ספק, לפי אורך השנים ורוב הגלות, ואין אנו יודעים היאך הוא: אם היא היללה שמייללות נשים ביניהן בעת שמייבבות, או האנחה בדרך שייאנח אדם, פעם אחר פעם, כשידאג לבו מדבר גדול, או שניהם כאחד. לכן אנו עושים הכול: היללה היא שאנו קוראים תרועה, והאנחה זו אחר זו היא שאנו קוראים אותה שלושה שברים.
במרוצת השנים הוסיפו ברוב העדות עוד שלושים קולות באמצע התפילה – למלכויות, לזיכרונות ולשופרות – סך הכול: תשעים; ולסיום – משלימים עוד עשרה קולות עד מאה.
לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קרַח מִזְמור:
כָּל הָעַמִים תִּקְעוּ כָּף הָרִיעוּ לֵאלהִים בְּקול רִנָּה:
כִּי ה’ עֶלְיון נורָא מֶלֶךְ גָּדול עַל כָּל הָאָרֶץ:
יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ וּלְאֻמִּים תַּחַת רַגְלֵינוּ:
יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ אֶת גְּאון יַעֲקב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה:
עָלָה אֱלהִים בִּתְרוּעָה ה’ בְּקול שׁופָר:
זַמְּרוּ אֱלהִים זַמֵּרוּ זַמְּרוּ לְמַלְכֵּנוּ זַמֵּרוּ:
כִּי מֶלֶךְ כָּל הָאָרֶץ אֱלהִים זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל:
מָלַךְ אֱלהִים עַל גּויִם אֱלהִים יָשַׁב עַל כִּסֵּא קָדְשׁו:
נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלהֵי אַבְרָהָם כִּי לֵאלהִים מָגִנֵּי אֶרֶץ מְאד נַעֲלָה:
רִבּונו שֶׁל עולָם. בָּנֶיךָ בְּנֵי רְחוּמֶיךָ שָׂמוּ פְנֵיהֶם לְנֶגְדֶּךָ וּבָטְחוּ עַל רב חֲסָדֶיךָ, וְשָׂמוּנִי שָׁלִיחַ לִתְקעַ שׁופָר לְפָנֶיךָ, כְּדֵי שֶׁתִּזְכּר לָהֶם זְכוּת אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלום וּתפילתו בְּהַר הַמּורִיָּה וּזְכוּת יַעֲקב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלום וּתְמִימוּתו אֲשֶׁר הִתְהַלֵּךְ לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם וּזְכוּת יִצְחָק אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלום וַעֲקֵדָתו שֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וְתַעֲמד מִכִּסֵּא הַדִּין וְתֵשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים עֲלֵיהֶם כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר: עָלָה אֱלהִים בִּתְרוּעָה ה’ בְּקול שׁופָר:
וַאֲנִי יודֵעַ בְּעַצְמִי שֶׁאֵינִי כְדַאי לְבַקֵּשׁ עַל עַצְמִי וְכָל שֶׁכֵּן עַל אֲחֵרִים וְכָל שֶׁכֵּן כִּי אֵין בִּי לא דַעַת וְלא חָכְמָה לְכַוֵּן כַּוָּנַת הַתְּקִיעות וְצֵרוּפֵי שְׁמותֶיךָ הַקְּדושִׁים, וְכָל הַיִּחוּדִים וְזִוּוּגֵי הַמִּדּות הָעֶלְיונות, וּמִתּוּק הַדִּינִים קָשִׁין וְרָפִין, הָרְאוּיִים לָבוא עַל יְדֵיהֶן. אֲבָל בָּטַחְתִּי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְיָדַעְתִּי כִּי לא תְבַיְּשֵׁנִי, כִּי לְתַקֵּן שְׁלָחוּנִי וְלא לְקַלְקֵל. וְאַתָּה בְּטוּבְךָ תְּעורֵר רַחֲמֶיךָ:
וִיהִי נעַם אֲדנָי אֱלהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּונְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּונְנֵהוּ:
וּתְצָרֵף מַחֲשַׁבְתֵּנוּ הַטּובָה דֶּרֶךְ כְּלָל לְמַעֲשֶׂה כְּאִלּוּ אֶתְכַּוֵּן בְּכָל צֵרוּפֵי שְׁמותֶיךָ הַקְּדושִׁים הָעולִים מִתּוכָהּ וּבְכָל הַיִּחוּדִים וְזִוּוּגֵי מִדּותֶיךָ הָעֶלְיונות וּמִתּוּק הַדִּינִים הָרְאוּיִים לָבוא עַל יְדֵיהֶן. וְיַעֲלוּ תְּקִיעות אֵלּוּ לְעורֵר רַחֲמֶיךָ עִם תְּקִיעות בְּנֵי עֲלִיָּה בָּנֶיךָ הַיּודְעִים וְהַמְכַוְּנִים כָּל כַּוָּנות שְׁמותֶיךָ הַקְּדושִׁים וְזִוּוּגֵי מִדּות הָעֶלְיונות הַמְעורְרִים אֶת הָרַחֲמִים. וּבְכֵן יִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעַסְךָ וְיָגלּוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּותֶיךָ וּתְרַחֵם עַל בָּנֶיךָ, וַהֲפךְ לָהֶם עַל יְדֵי תְּקִיעות אֵלּוּ מִדַּת הַדִּין הֶחָזָק לְמִדַּת הַחֶסֶד וּלְמִדַּת הָרַחֲמִים, וּזְכר לָנוּ זְכוּת אֲבותֵינוּ, וְיִהְיוּ הַיּום חֲקוּקִים אַבְרָהָם בָּראשׁ וְיִצְחָק בֵּינְתַיִם וְיַעֲקב כְּנֶגֶד. וְתִכָּנֵס לָנוּ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. וּסְתם וַחֲתם פִּי שָׂטָן וְאַל
יַשְׂטִין עָלֵינוּ. וּבְבוא תוכֵחָה שְׁמֵנוּ מִסִּפְרְךָ אַל תִּמָּח. וּכְתב לְחַיִּים טובִים כָּל בְּנֵי בֵיתֵנוּ, אָמֵן וְכֵן יְהִי רָצון. יִהְיוּ לְרָצון אִמְרֵי פִי וְהֶגְיון לִבִּי לְפָנֶיךָ ה’ צוּרִי וְגואֲלִי:
קודם תקיעת שופר יאמר התוקע אלו הפסוקים בקול רם:
מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ עָנָנִי בַּמֶּרְחַב יָהּ:
ויאמר ששה פסוקים אלו שר”ת קר”ע שט”ן:
קולִי שָׁמָעְתָּ אַל תַּעְלֵם אָזְנְךָ לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי:
ראשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת וּלְעולָם כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ:
עֲרוב עַבְדְּךָ לְטוב אַל יַעַשְׁקוּנִי זֵדִים:
שָׂשׂ אָנכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוצֵא שָׁלָל רָב:
טוּב טַעַם וָדַעַת לַמְּדֵנִי כִּי בְּמִצְוׂתֶיךָ הֶאֱמָנְתִּי:
נִדְבות פִּי רְצֵה נָא ה’ וּמִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי:
ואחר כך יאמר תפילה זו:
יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה’ אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ אֱלהֵי הַמִּשְׁפָּט שֶׁבִּזְכוּת אֵלּוּ הַשֵּׁמות הַיּוצְאִין מֵרָאשֵׁי תֵבות אֵל נָא קָרֵב תְּשׁוּעַת מְצַפֶּיךָ (אנקת”ם) פְּחוּדֶיךָ סָר תּוצִיאֵם מִמַּאֲסָר (פסת”ם) פְּדֵה סועִים פְּתַח סוּמִים יְמִינֶךָ מְצַפִּים (פספסי”ם) דְּלֵה יוקְשִׁים וְקַבֵּץ נְפוּצִים סְמךְ יָהּ מוּפְלָגִים (דיונסי”ם) שֶׁיִהְיֶה עַתָּה עֵת רָצון מִלְּפָנֶיךָ וְתִקְרַע בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וַחֲסָדֶיךָ הַגְּדולִים כָּל הַמְּסָכִים
הַמַּבְדִילִים בֵּינְךָ וּבֵין עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עַד הַיּום הַזֶּה וְהַעֲבֵר מִלְּפָנֶיךָ כָּל הַמַּשְׂטִינִים וְהַמְקַטְרְגִים עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, חֲסם פִּי שָׂטָן וְאַל יַשְׂטִין עָלֵינוּ כִּי אֵלֶיךָ תְּלוּיות עֵינֵינוּ, אֲרומִמְךָ אֱלהַי הַמֶּלֶךְ אֱלהֵי הַמִּשְׁפָּט שׁומֵעַ קול תְּרוּעַת עַמּו יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים:
ויאמר התוקע קודם התקיעות:
עָלָה אֱלהִים בִּתְרוּעָה ה’ בְּקול שׁופָר:
ואח”כ יברך:
היה”ר בין התקיעות לא היו אומרים רק בסוף התקיעות היה אמרו:
בָּרוּךְ אַתָּה ה’ אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוׂתָיו וְצִוָּנוּ לִשְׁמועַ קול שׁופָר:
בָּרוּךְ אַתָּה ה’ אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה:
תקיעה שברים תרועה תקיעה:
תקיעה שברים תרועה תקיעה:
תקיעה שברים תרועה תקיעה:
יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתְּקִיעַת קש”ק שֶׁאֲנַחְנוּ תּוקְעִים שֶׁתַּעֲשֶׂה עֲטָרָה מִמֶּנָּה לִהְיות עולֶה וְיושֵׁב בְּראשׁ אֱלהֵי הַצְּבָאות וְיַעֲשֶׂה עִמָּנוּ אות לְטובָה וְתִמָּלֵא עָלֵינוּ בְּרַחֲמִים:
בָּרוּךְ אַתָּה בַּעַל הָרַחֲמִים:
תקיעה שברים תקיעה:
תקיעה שברים תקיעה:
תקיעה שברים תקיעה:
יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתְּקִיעַת קר”ק שֶׁאֲנַחְנוּ תּוקְעִים הַיּום תְּהֵא מְרֻקֶּמֶת בִּירִיעָה עַל יְדֵ הַמְמֻנֶּה (טרטיא”ל) כְּשֵׁם שֶׁקִּבַּלְתָּ עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוב ומט”ט שַׂר הַפָּנִים וְתִמָּלֵא עָלֵינוּ בְּרַחֲמִים:
בָּרוּךְ אַתָּה בַּעַל הָרַחֲמִים:
תקיעה תרועה תקיעה:
תקיעה תרועה תקיעה:
תקיעה תרועה תקיעה גדולה:
ויתודה בלחש ואח”כ יאמר זה:
יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה’ אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ שֶׁיַעֲלוּ אֵלּוּ הַמַּלְאָכִים הַיּוצְאִים מִן הַשּׁופָר וּמִן הַתְּקִיעָה וּמִן הַשְּׁבָרִים וּמִן הַתְּרוּעָה וּמִן תשר”ת וּמִן תש”ת וּמִן תר”ת לִפְנֵי כִּסֵּא כְבודֶךָ וְיַמְלִיצוּ טוב בַּעֲדֵנוּ וְתֵעָשֶׂה עִמָנוּ אות לְטובָה:
וּתְמַלֵּא עָלֵינוּ בְּרַחֲמִים בָּרוּךְ אַתָּה בַּעַל הָרַחֲמִים:
ואח”כ יאמר הש”ץ זה בקול רם והקהל חוזרין:
אַשְׁרֵי הָעָם יודְעֵי תְּרוּעָה ה’ בְּאור פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן:
בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּום וּבְצִדְקָתְךָ יָרוּמוּ:
כִּי תִפְאֶרֶת עֻזָּמו אָתָּה וּבִרְצונְךָ תָּרוּם קַרְנֵנוּ:
אַשְׁרֵי יושְׁבֵי בֵיתֶךָ, עוד יְהַלְלוּךָ סֶלָה:
אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּו, אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁה’ אֱלהָיו:
תְּהִלָּה לְדָוִד, אֲרומִמְךָ אֱלוהַי הַמֶּלֶךְ, וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעולָם וָעֶד:
בְּכָל יום אֲבָרְכֶךָּ, וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעולָם וָעֶד:
גָּדול ה’ וּמְהֻלָּל מְאד, וְלִגְדֻלָּתו אֵין חֵקֶר:
דּור לְדור יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ, וּגְבוּרתֶיךָ יַגִּידוּ:
הֲדַר כְּבוד הודֶךָ, וְדִבְרֵי נִפְלְאתֶיךָ אָשִׂיחָה:
וֶעֱזוּז נורְאתֶיךָ יאמֵרוּ, וּגְדֻלָּתְךָ אֲסַפְּרֶנָּה:
זֵכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּיעוּ, וְצִדְקָתְךָ יְרַנֵּנוּ:
חַנּוּן וְרַחוּם ה’, אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל חָסֶד:
טוב ה’ לַכּל, וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו:
יודוּךָ ה’ כָּל מַעֲשֶׂיךָ, וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה:
כְּבוד מַלְכוּתְךָ יאמֵרוּ וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ:
לְהודִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרתָיו, וּכְבוד הֲדַר מַלְכוּתו:
מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עולָמִים, וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּור וָדר:
סומֵךְ ה’ לְכָל הַנּפְלִים, וְזוקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים:
עֵינֵי כל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ, וְאַתָּה נותֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּו:
פּותֵחַ אֶת יָדֶךָ, וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצון:
צַדִּיק ה’ בְּכָל דְּרָכָיו, וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו:
קָרוב ה’ לְכָל קרְאָיו, לְכל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת:
רְצון יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה, וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיושִׁיעֵם:
שׁומֵר ה’ אֶת כָּל אהֲבָיו, וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד:
תְּהִלַּת ה’ יְדַבֶּר פִּי, וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁו לְעולָם וָעֶד:
וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ, מֵעַתָּה וְעַד עולָם, הַלְלוּיָהּ:
מחזירים ספר התורה לארון הקודש ואומרים:
חזן
יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם ה’, כִּי נִשְׂגָּב שְׁמו לְבַדּו:
והקהל אומרים:
הודו עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּו, תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרובו, הַלְלוּיָהּ:
כשחל בחול אומרים זה:
לְדָוִד מִזְמור, לה’ הָאָרֶץ וּמְלואָהּ, תֵּבֵל וְישְׁבֵי בָהּ:
כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ, וְעַל נְהָרות יְכונְנֶהָ:
מִי יַעֲלֶה בְהַר ה’, וּמִי יָקוּם בִּמְקום קָדְשׁו:
נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב, אֲשֶׁר לא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי, וְלא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:
יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה’, וּצְדָקָה מֵאֱלהֵי יִשְׁעו:
זֶה דּור דּרְשָׁיו, מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקב סֶלָה:
שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עולָם וְיָבוא מֶלֶךְ הַכָּבוד:
מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוד, ה’ עִזּוּז וְגִבּור, ה’ גִּבּור מִלְחָמָה:
שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עולָם, וְיָבא מֶלֶךְ הַכָּבוד:
מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוד, ה’ צְבָאות הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוד סֶלָה:
כשחל בשבת:
מִזְמור לְדָוִד הָבוּ לה’ בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לה’ כָּבוד וָעז:
הָבוּ לה’ כְּבוד שְׁמו הִשְׁתַּחֲווּ לה’ בְּהַדְרַת קדֶשׁ:
קול ה’ עַל הַמָּיִם אֵל הַכָּבוד הִרְעִים ה’ עַל מַיִם רַבִּים:
קול ה’ בַּכּחַ קול ה’ בֶּהָדָר:
קול ה’ שׁבֵר אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר ה’ אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנון:
וַיַּרְקִידֵם כְּמו עֵגֶל לְבָנון וְשִׂרְיון כְּמו בֶן רְאֵמִים:
קול ה’ חצֵב לַהֲבות אֵשׁ:
קול ה’ יָחִיל מִדְבָּר יָחִיל ה’ מִדְבַּר קָדֵשׁ:
קול ה’ יְחולֵל אַיָּלות וַיֶּחֱשׂׂף יְעָרות וּבְהֵיכָלו כֻּלּו אמֵר כָּבוד:
ה’ לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב ה’ מֶלֶךְ לְעולָם:
ה’ עז לְעַמּו יִתֵּן. ה’ יְבָרֵךְ אֶת עַמּו בַשָּׁלום:
תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה (תשר”ת) – שלוש פעמים
תקיעה, שברים, תקיעה (תש”ת) – שלוש פעמים
תקיעה, תרועה, תקיעה (תר”ת) – שלוש פעמים