שתף את הפוסט
הרמב”ם פרק ג’ מהלכות חנוכה הלכה א כותב :
“בבית שני, כשמלכי יון גזרו גזרות על ישראל, ובטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות; ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל, ופרצו בו פרצות, וטמאו הטהרות; וצר להם לישראל מאד מפניהם, ולחצום לחץ גדול. עד שריחם עליהם אלהי אבותינו, והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים, והרגום, והושיעו ישראל מידם; והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנים, עד החורבן השני , וממשיך בהלכה ב’ וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בכ”ה בחדש כסליו היה ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור”
מימין דיוקנו הנפוץ של הרמב”ם, המבוסס על תמונה, ככל הנראה דמיונית, מן המאה ה-18
הלחץ היווני על עם ישראל לא היה רק לחץ רוחני נוקשה כפי שמתואר בגזירות שבת מילה וחודש היה בו גם לחץ מדיני של ירידה לחייהם של היהודים בישראל וזה מודגש בדברי הרמב”ם ” ופשטו ידם בממונם ” זה הבסיס לקריאת ההלל אותו מצא לנכון הרמב”ם לציין ולתאר בהלכות חנוכה דווקא, ולא בקריאת ההלל בחג סוכות שהוא חג מן התורה, הסיבה לכך כי ביחס לקריאת ההלל, ככל וצרת האדם גדולה יותר כן הוא מקיים את ההודאה לה’ מעומק הלב יותר, זו מהות המצווה ומשכך יש דגש על עומק הצרה והלחץ בו היו נתונים היהודים בישראל באותה תקופה, יש הלל מתוך שמחת החג כידוע מקור מצווה זו נאמרה בחג הסוכות “ושמחת בחגך” שאכן אנו מצווים לשמוח כל שבעת ימי החג ומשכך אנו נאמר הלל כל ימי החג להודות על השמחה אך לא מדובר על הודאה מתוך מצוקה שהיא מהותית שונה כי היא הודאה על המעבר מן המצר למרחב , וכמו שאמר דוד המלך ואנו מזכירים בהלל מן המצר קראתי י-ה ענני במרחב יה, זו הסיבה שהביא הרמב”ם דווקא בהלכות חנוכה את הלכות ההלל כולל פירוט כל ההלכות הנוגעות להלל כל ימות השנה, ללמדך שדווקא תודה לאחר צרה היא הנחשקת ונעלית יותר מבחינת עומק התודה שמהות ההלל באה למצות.
בחיבור מעמיק לפנימיות התורה נבין שכל מצוקה רוחנית טומנת בחובה מצוקה גשמית הנפש לא תמלא, וגם ללא הנושא של שכר ועונש עצם נוכחות של חטא שמעצם מהותו הוא חסר האדם נחסר מקומת האדם שבו, ויש לכך מקורות רבים ביהדות.