ברם מה שאמרנו שישנם עוד טעמים נסתרים נעלמים מאיתנו, אין כוונתנו לומר שמלבד הטעם הנגלה ישנם עוד טעמים אחרים שאין להם שייכות לטעם זה, אלא רצוני לומר בזה, כי אין אנו יודעים שורש הטעם הזה ועיקרו עד תכליתו.

לא נכון הוא מה שחושבים ורגילים לומר שיש טעם אחד ידוע ועוד ישנם טעמים אחרים בלתי ידועים, או שיש טעם אחד נגלה, ואחד בנסתר, ולפעמים הטעם בנסתר הוא ההיפך מן הנגלה. לא כן הוא – הרבה פעמים דברתי אודות זה הענין, ובכל פעם הנני מרגיש את חידוש הדבר והוא מעורר בי התפעלות מיוחדת. בידיעה זו, כשמבינים אותה כראוי, מוארים כל פינות החכמה בכל המקצועות.

כבר דברנו מענין יחס העולמות זה לזה, כי הנה אנו מתארים שני עניינים רחוקים כמו ענייני החומר וענייני הנפש בשם אחד. למשל, הננו אומרים: “אדם גדול הוא,” וכוונתנו לומר שהוא משכמו ומעלה גבוה מהאחרים, ובביטוי זה משתשמשים גם כן כשמכוונים לומר על אדם מורם מעם במעלות נפשו, בתורה, בחכמה: “אדם גדול הוא.”

איזה יחס יש לשני עניינים אלו? הלא עניינים שונים ונבדלים לגמרי הם, גדלות בקומה וגדלות במעלה! ובכל זאת מורגש איזה יחס ביניהם בתפיסת המחשבה, ומתבטאים שניהם בביטוי אחד. כמו כן אנו אומרים: “אדם זה התרומם,” וכוונתנו שעמד על ספסל, ובביטוי זה אנו משתמשים לענין שאדם התעורר יותר והתנשא במעלות נפשו.

וכן הוא בכמה עניינים של חומר ונפש המשותפים בביטוי אחד, אף שענייניהם רחוקים זה מזה מאוד.

יתר על כן, אף בעולמות העליונים המגיעים עד שורש הבריאה נמצאים גם כן אותם עניינים שנושאים עליהם את אלו השמות שהם נושאים פה בעולמנו אנו, ויש להם איזה יחס רחוק לענייננו פה, כדוגמת מרחק היחס שיש בין עניינים נפשיים וחומריים, ועוד יותר רחוק מזה. ובכל זאת הם נושאים שם אחד.

הדבר מעיד על כך שכל המציאות, על מגוון רבדיה, מחוברת בקשרים עמוקים ומורכבים, כאשר השמות והביטויים המוכרים לנו מצביעים על עקרונות אוניברסליים החורגים מהמציאות הפיזית, ומתקיימים בעולמות שמעבר להבנתנו המיידית.

טעם הדבר, מפני שכל העניינים הנמצאים פה בעולמנו, נמצאים גם כן בעולמות העליונים, ומשם הוא שורשם. ואף ששם הוא ענין רחוק ונפלא ואחר לגמרי, היינו רק מפני שמציאותו שם, בעולם, אחר הוא. מה פה בעולמנו התחתון רחוק כ”כ ענין אחד במציאותו הרוחנית ממציאותו החומרית – בשורשו, בעולמות הנאצלים ורחוקים מעולמנו זה, על אחת כמה וכמה שרחוק הוא ונאצל הוא לאין שיעור וערך מכפי מה שהוא נמצא פה. אבל באמת הנהו אותו הענין עצמו שמצטייר בכל עולם לפי עניינו.

הדברים מדגישים את ההבנה העמוקה של הקשרים שבין העולמות השונים ואת הדרך בה הם משקפים את אותו רעיון בסיסי, שמתחיל במקורו הרוחני ומופיע בכל עולמות החומר והנפש, תוך שמירה על העקרונות הפנימיים בכל רמה של מציאות.

ולכשנעמיק, מהיכן נמצאים בעולם הזה עניינים כאלו, הוא רק מפני שהם נמצאים בשורשם שם בעולמות העליונים. מהיכן נמצאים בעולמנו ענייני גדלות והתנשאות? הלא רק ממציאות גדלות והתנשאות שבעולמות העליונים, אלא שמשתלשלים אלו העניינים מעולם לעולם ברבוא רבבות עולמות, עד שיורדים לעולמנו אנו בצורה כזו של גדלות במעלת הנפש ועוד, במדרגה תחתונה הימנה – גדלות הגוף.

ולפיכך מתארים אותם בשם אחד ומורגש לנו כי יש להם יחס, מפני שבאמת בשורשם אחד הוא. מציאות אחת היא בכל העולמות ובכל עולם מצטייר הדבר לפי העולם וענייניו.

דברים אלו מדגישים את הקשר הפנימי והשורשי שבין המדרגות השונות של המציאות, וכיצד העקרונות הרוחניים והנפשיים משתקפים ומתגלים בצורה משתנה בכל עולם.

דבר זה יסוד הוא בעינייני האמונה, בענייני הבריאה, ובחכמת האמת. ובשביל חסרון ידיעה זו, נמצאים שוטים המדברים סרה על ספרי הקבלה וטוענים על שמגשימים ח”ו את הבורא כביכול ואת הדברים הרוחניים. ובאמת, סכלים אלו לא יוכלו למצוא הגשמה גופה בתורה ובנביאים הק’ כמו “יד ה'”, “זרוע ה'” וכדומה.

אבל יש לדעת שבאמת ענייני החומר וכל מציאותם הם מהעולמות הגבוהים והעליונים, כי מציאותם האמיתית היא שם. ובעולם הזה משתלשל מה שנמצאו בעולמות הגבוהים באותו השם ובאותו התואר שהם נמצאים שם. ולכן, כל השמות שנקראו בהם הדברים הרוחניים וענייני העולמות אינם מליצה, רק הם באמת שמותיהם האמיתיים.

ההבנה הזו מדגישה את הקשר העמוק בין החומר לרוח, ואת ההכרה בכך שהמציאות הרוחנית היא שורש כל המציאות הגשמית, מה שמעניק למשמעות ולתכנים הרוחניים תוקף ומשמעות אמיתיים.

כמו כן, הזדמן לי לפני ימים אחדים לדבר בביתי אודות המוסכם בעולם שיש מחלוקת בין חכמי הסוד לחכמי המחקר בדבר הגהינום. לדעת הראשונים, הגהינם הוא של אש ושאר מיני ייסורין, בעוד שלדעת חכמי המחקר, הוא גהינום רוחני. אך באמת אין כאן מחלוקת.

לפי האמת, וודאי הוא גהינם של אש, ששורפים בו ומיסרין בו בשאר מיני ייסורין. אבל וודאי אין האש אותה האש הנמצאת פה, וכן שאר העניינים. ובכל זאת, קוראים להם חכמי הקבלה באותם שמות מפני שבעיקרם, עניין אחד הוא. ואמת הוא שישרפו את כל החוטאים באש, אבל באש של העולם העליון, לפי עניינו.

ההבנה הזו מדגישה את ההבחנה בין המושגים הגשמיים לבין הרוחניים, תוך הכרה בכך שהניסיון לתאר את הגהינום באש אינו נוגע לאש הפיזית, אלא לאש של הרוחניות, שמביעה את תהליך הייסורים והטיהור של הנשמות בעולמות העליונים.

הכלל, ידיעה זו מאירה בכל המקצועות והעניינים ומיישבת הרבה מן התמיהות והפליאות העצומות.

כאשר אנו מבינים שהמציאות החומרית שלנו נובעת מהעולמות העליונים ושכל המושגים והסמלים אינם אלא השתקפויות של האמיתות הרוחניות, נפתחות בפנינו דלתות חדשות של הבנה.

ההבנה הזו לא רק מספקת פתרונות לתהיות ולשאלות, אלא גם מעמיקה את הקשר שלנו עם האמת האלוקית שבוראת את העולם, ומזמינה אותנו לחקור ולגלות את הקשרים העמוקים שבין החומר לרוח.

כך, עם כל גילוי חדש, אנו מתקרבים עוד יותר להבנת תכליתנו בעולמנו, ולמהות של כל דבר ודבר המתרחש כאן.

וכן בענייני חכמות התורה וטעמי המצוות, הטעמים הנגלים והנסתרים אינם טעמים נבדלים שאין להם שייכות זה לזה. אלא באמת טעם אחד הוא: הטעם הנסתר הוא שורש הטעם הנגלה ונשמתו.

המיומנות בהבנת טעם התורה בפשוטו מלמדת אותנו להכיר בלבוש החיצוני של התורה, אך יש להבין שהתורה יש לה לבוש, גוף, נשמה, ונשמת הנשמה, וכל אלה מתגלים במדרגות שונות עד אין שיעור.

כאשר אנו חודרים לפנימיותו של טעם כלשהו, אנו מגלים טעם יותר עמוק, ואם נמשיך לחדור אל נשמת הטעם, נגלה את הטעם הנסתר. ניתן להמשיך במעלה זו עד לנשמתא דנשמתא, ובכל שלב ושלב נגלה יותר מהקשר בין הטעמים השונים.

כל הטעמים הנסתרים במצוות התורה הם למעשה התגלמויות שונות של אותם טעמים הנגלים, רק שהתעלו יותר אל נשמת אותו הטעם. קשר זה מזכיר את השייכות שיש בין גדלות הגוף לגדלות הנשמה, מה שמחייב אותנו להבין שהקשר ביניהם הוא עמוק ומורכב.

הבנה זו מדגישה את הרעיון שאין נפרדות בין החומר לרוח, וכל פרט ופרט במצוות התורה שואב מהמקור האלוקי שלו ומגלה רבדים של משמעות שאין להם סוף.

אפשר להרגיש זאת במידה זעירה כשאנו לומדים את ההלכה ועוסקים בהבנת סברותיה.

כשהאדם שומע סברא בהלכה, הוא עשוי להבין אותה על פני השטח, אך ככל שהוא חודר יותר אל נשמת הסברה, מבין את יסודה וטעמה העיקרי, הוא מתחיל להרגיש את אותה הסברה באופן שונה לחלוטין.

באותה שעה, הסברה מתלבשת בצורה חדשה ומרעננת, מגלמת בתוכה את העמק והעושר של התורה. אם ימשיך לחקור ולגלות את שורש הטעם הזה, יגיע לסברה עליונה יותר ולמדרגות גבוהות יותר של הבנה.

תהליך זה ממחיש את האופי ההוליסטי של התורה, שבו כל פרט ופרט מחובר לרבדים עמוקים יותר, מה שמחייב אותנו להמשיך לחפש ולשאול, ולהתבונן לא רק במה שנראה לעין, אלא גם במה שמסתתר מאחוריו.

כך, הלימוד והעמקה בהלכה אינם רק הכוונה לפרטים טכניים, אלא מסע מתמשך לגילוי האור האלוקי שזורם בכל דבר.

וזוהי כל התעודה של לומדי התורה לחדור יותר אל נשמתה, כל אחד לפי כוחו בכל מקצוע שעוסק בו, בין באגדה ובין בהלכה. שרק אז אפשר להתעלות ולהבין את אמיתתה. וזה נמצא את נעימות התורה וערבותה, כי מי שלא ישתדל להתעלות את נשמת התורה, אי אפשר לו למצוא את העדן והנועם הקדוש שיש בה.

הננו מתפללים להשם: “והערב נא השם אלוהינו את דברי תורתך בפינו”. ולדאבוננו, לומדים אותה באופן כזה שאי אפשר למצוא את ערבותה. לומדים ורואים רק את הלבוש, ואין עמלין כלל להבין את הנשמה, עד שבאנו לידי כך שנאבד ממנו הטעם בתורה וכל נעימותה. חכמינו ז”ל אמרו: “עתידה תורה שתשתכח מישראל”, ואמנם כבר נשתכחה בעולם. הנשמה כמעט שנשתכחה, ובלי הנשמה גם הגוף לא יוכל להתקיים.

ראיתי ברש”י ז”ל דברים אחדים, אשר נפלאתי מהם. ממש רוח הקודש הופיעה בבית מדרשו. בגמרא שבת דף פח: “אמר רבא: למיימינין בה סמא דחיי, למשמאילים בה סמא דמותא”, ופרש”י: “למיימינין בה: עסוקים בכל כוחם וטרודים לדעת סודה, כאדם המשתמש בימין שהוא עיקר, עכ”ל הטהור”.

הראיתם מהו ענין המשמאילים בה? אם אין אדם משתדל בכל כוחו להבין בתורה ולדעת סודה – הרי סם המוות היא לו. לימוד התורה הרי הוא סם חיים, רק אם עסוקים בה בכל כח וטרודים לדעת סודה, כאדם המשתמש בימין. הלומד תורה כך, הוא מבין אותה, מתעלה בה, מרגיש את נעימותה וחי בה. אבל אם לא ישתדל האדם לדעת את פנימיות התורה ולהגיע אל סודה, הרי סם המוות היא לו.

ובאמת, אי אפשר שיהיה אחרת, כי הלא תמיד נתקלים בסתירות ובניגודים שהתורה מלאה מהם בכל מקום, לפי פשטות לימודה, ואי אפשר שלא ינגף האדם במכשולים הרבים ההם, אם לא ישתדל לחדור אל נשמת התורה וליהנות מאורה. עכשיו, בדורותינו, אין זה מורגש כל כך, כי אמנם עתה אין זה כל כך סם המוות. אימת סם המוות מוטלת רק על החי, אבל למת, גם סם המוות אינו מזיק. אלה שאין מבקשים כלל את האמת ואינם משתדלים להבינה, אינם מתעניינים בקושיות ואינם נכשלים בסתירות. אבל בעת שהכל דרשו להבין ולדעת את הכל, אמנם היה הלימוד הפשוט, בלי ידיעת הנשמה, סם מוות, מפני הסתירות הרבות הנראות לעין הלומד את התורה על פי הלבוש בלבד.

לכן, מי האיש החפץ חיים! המשתוקק להבין את נשמת התורה, למצוא את נעימותה ולזכות לסם חיים שבה – ישתדל ויתעלה יותר בלימוד התורה, לחדור אל נשמתה בכל מקום שעוסקים בה! גם בלימוד ההלכה צריך להיות עיקר המטרה להגיע אל נשמתה, להבין את סודה, כל אחד לפי יכולתו, כי זהו עיקר לימוד התורה ועניינה. 

בפירושו, הגרי”ל בלוך מדגיש את החשיבות הרבה שיש לכל יתרון, אפילו הקטן ביותר, שנוסף בנפש האדם. כל מעלה או התקדמות רוחנית משפיעה על כל תחומי החיים של האדם, לא רק על המעלות החדשות אלא גם על כל מה שהאדם רכש עד כה. המעלות הקודמות נהפכות לגוף עבור הנשמה של המעלות החדשות, מה שמצביע על כך שכל התקדמות רוחנית מתרחבת ומקיפה את כל עולמו של האדם.

הדברים מצביעים על כך שרושמים, אפילו אם הם דקים ואינם נראים לעין, יכולים להשפיע במידה רבה על התנהלותנו הנפשית והרוחנית. זה מתבטא בכך שאדם יכול להרגיש התעוררות רוחנית מבלי להיות מודע לה, והשפעה זו יכולה להניע אותו לפעולות חיוביות.

רעיון זה מתקשר לתהליך של תשובה, שבו האדם מתבונן על מעשיו ומחפש דרכים להתעלות רוחנית. התשובה אינה מתבצעת רק דרך פעולות חדשות אלא גם דרך ההכרה והשינוי בתודעה, שבו כל רושם חיובי שנוסף לתודעת האדם משפיע על כל חלקי נפשו.

בתהליך התשובה, גם אם מדובר בשינויים קטנים של יראת שמים או עדינות נפש, הרי כל שינוי שכזה לא רק שתורם להתעלות האישית אלא גם משפיע על כל הסביבה של האדם, ומקנה לו את הכוח להמשיך ולשדר את הערכים שהוא רוכש.

לכן, המהלך של תהליך התשובה הוא לא רק אישי, אלא הוא משפיע באופן נרחב על העולם סביבו, וכל חיבור בין הרעיון התשובתי לבין הפעולות הקטנות יכול להוביל לתוצאות מרובות והעמקה רוחנית.

לסיכום וברמה המעשית ניתן להסיק שההרגלים שמופיעים אצלנו עקב שינוי תודעתי עמוק, מבצעים את השינוי העמוק יותר, אם נצרף פעולה לאותו הרגל טכניקה זו עשויה לאכוף את קביעות ההרגל מלהסחף בשגרה השוטפת עד לקיבעונו להרגל של קבע ההופך טבע. 

גמר חתימה טובה!