איך עושים תשובה? “לפני השם תטהרו”
איך עושים תשובה? “לפני השם תטהרו”
שתף את הפוסט
תשובה ביום הכיפורים: הזדמנות לשינוי עמוק
ביום הכיפורים, המרכיב העיקרי של מצוות היום הוא עשיית תשובה. אך איך עושים תשובה באמת? המקור לכך, לפי רבינו יונה, הוא מהפסוק שאנו מזכירים רבות ביום כיפור: “כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטואתכם” ו**”לפני השם תטהרו”**. הציווי הזה מציב בפנינו את האתגר להיטהר לפני ה’, ובכך נפתחת לנו ההזדמנות הייחודית לטהרה עמוקה בנשמתנו, על ידי פעולות פשוטות וקטנות של שינוי.
תשובה כרעיון עמוק
תשובה ברמה הרעיונית היא שינוי תפיסה, שינוי השקפת עולם, וחזרה לשורשים. זוהי זווית ראיה חדשה שתשנה את מעשיו של האדם. אך חשוב להבין שהתעוררות הלב והמחשבה אינן העיקר; השינוי המעשי והרגל השגרה שיבוא בעקבות השינוי המהותי באדם הם אלו שמביאים לתוצאה הרצויה. השינוי הזה שורשו בהתבוננות עמוקה, המאפשרת לנו להבין את משמעות המעשים שלנו והשפעתם על חיינו ועל הסובבים אותנו.
שני חלקים אלו – ההתבוננות והמעשה – אינם יכולים להיפרד זה מזה; הם כמשל הביצה והתרנגולת. ההתבוננות היא חובה לשינוי המעשים, ושינוי מעשי הוא מהותי לטווית קורים נימים דקים ועדינים, שמשפיעים עוד יותר על הארת נשמת האדם.
כפי שנביא כעת ממאמרו של הגרי”ל בלוך, השפעת השינוי הפנימי והמעשי על הנשמה היא רבה ועמוקה. זהו תהליך שמזמין אותנו להתחייב לשינוי ולתהליך פנימי עמוק, דבר שמוביל אותנו למעשים טובים, לטהרה אמיתית ולחיבור עמוק עם הנשמה שלנו ועם הקב”ה.
ביום הכיפורים, בואו נאמץ את התהליך הזה ונשאף לשינוי פנימי שיביא אותנו לידי מעשים טובים, לטהרה אמיתית ולחיבור עמוק עם הנשמה שלנו ועם הקב”ה.
במאמר נשמת התורה הגאון ר’ יוסף יהודה לייב בלוך ( כ”א בשבט תר”ך, 1860 – ז’ בחשוון תר”ץ, 10 בנובמבר 1929) רב העיר טלז וראש ישיבת טלז, מחדד את הנושא ביתר שאת, בגלל חשיבות דבריו נביא אותם כמעט במלואם – במאמרו “נשמת התורה”.
אלו דבריו: הנה מצינו בפרשת נזיר (במדבר, פרק ו’, פסוק י”ב): “וְזֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר, בַּיּוֹם מָלֵאת יְמֵי נִזְרוֹ, יָבִיא אֹתוֹ אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.” ופירש רש”י וזה לשונו: “יָבִיא אֹתוֹ: יָבִיא אֶת-עַצְמוֹ.”
ובספורנו כתב וזה לשונו: “יָבִיא אֹתוֹ. כְּבָר בָּארוּ זְכָרוֹנָם לִבְרָכָה: הוּא יָבוֹא אֶת-עַצְמוֹ,” וזה כי אמנם כל הקרב אל מי שיחדש דבר מעצמו נאמר שהוא מובא אל המחדש בו על ידי נכבד ממנו, כזה שאין חבוש מתיר עצמו (מבית האסורים). ולזה נכתב במצורע בטומאתו וטהרתו “וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן” ובסוטה “וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת-אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן” וכן בעבד “וְהִגִּישׁוּ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים.”
אמנם בנזיר, אשר יחודש בו גילוח ובו יהפך לאיש אחר, אין נכבד ממנו שיביאהו, אבל הוא יביא את עצמו. באור הדברים: כי כל אדם כשצריך להתעלות למדרגה יותר גבוהה או כשתחודש בו איזו מעלה, דרושה לו הכנה בכדי שיסוגל ויוכשר להשיג את המעלה ההיא.
הכנה זו אי אפשר שתעשה על ידי האדם עצמו, מכיוון שלא הגיע עדיין למעלה ההיא. אי אפשר שיעשה את ההכנה בעצמו אליה, כמו שאין חבוש מתיר עצמו, כי בזה שצריך להתיר את עצמו הוא חבוש אצלו, צריך הוא להתיר את עצמו בידיו, והנה אסורות.
כמו כן, כשצריך האדם להעלות ולעבור למעלה יותר גבוהה, לדרגה יותר עילאית בתורה ויראת ה’, כל זמן שלא הגיע עדיין אליה לא יוכל להרגיש אותה אל נכון. אין לו עוד בנפשו האמצעים שיכינו אותו ויביאוהו להשיג את המעלה ההיא.
רק הנכבד ממנו, אשר רכש לו כבר את אותה מעלה, כשהוא מוליכו ומכוונו אליה, מעוררו ומשפיע עליו מכוחו הוא – עד שמכשירו להשיג את אותה מעלה.
אבל הנזיר, את נתעלה כבר למידה מופרשת משאר בני אדם, וצריך להשיג מעלה יותר גבוהה על ידי הגילוח. אין נכבד ממנו שישפיע עליו ויכשירו לזה, כי למעלה מיוחדת זו יכול להגיע רק זה אשר היה נזיר לה’ (ואין מצוי תמיד אדם אחר, שנהג כבר נזירות והגיע גם כן למעלת הגילוח ועומד בה עדיין, אשר הוא יוכל להביאו ולהכינו לזה).
ולכן אי אפשר שתעשה בו ההכנה רק על ידי עצמו, אשר הזיר עצמו לה’ ומנה את ימי נזירותו – הוא יביא את עצמו.
בהמשך למאמרו, מסביר הגרי”ל בלוך: זהו פירושם של הדברים בעז”ה (ראוי להתבונן בדברי הספורנו אשר לכאורה אין להם ביאור, ובאמת אחרי שנתברר לנו כל הנ”ל רואים זאת בבירור בקצור לשונו הזהב). וממשיך לבאר: וגם בזה יש להתבונן, האם אי אפשר למצוא עניינים כאלה שיעוררו את האדם, יביאוהו לידי התפעלות והתרגשות הנפש, וירוממו את רוחו, ואשר על ידיהן יובא ויסוגל להשיג את המעלה הדרושה יותר מאשר ההשפעה שאדם נכבד יוכל לפעול עליו על ידי זה שהוא יביא אותו? אמנם כן? אפשר שיפעל אדם על חברו כשהוא נכבד ממנו, ועצם הולכתו והבאתו עשויה כהכנה וסגולה למעלה ההיא שהמונהג על ידו הולך להשיגה. אבל הלא מן הראוי היה למצוא עניינים אפקטיים שיהיה כוחם במידה גדולה לעורר את נפשו ולהעלותו למצב התרוממות, ועל ידי זה יוכן ויוכשר להשיג את המעלה שהוא הולך אליה.
אמנם ראוי לדעת כי הרושם שעושים דברים וסימנים קטנים כאלה אינו קלוש כל כך כמו שנדמה לכאורה, כי אף שאינו מורגש כ”כ, הרושם בכל זאת הרי הוא נרשם בנפש האדם מאליו ופועל בו, כי באמת יש שמתעוררות תנועות בנפש האדם מבלי שידע עליהן כלל. שהרי רואים אנו אדם עושה פעולה מבלי משים – ולמשל: אדם מחזיק חפץ בידו ומבלי לדעת הרי הוא שוברו. כמדומה, שלא נתעורר אצלו שום רצון לעשות מעשה זה. אבל באמת לא יתכן שיעשה אדם מעשה בלי שתהיה התעוררות לזה בנפשו, וימצא כוח המצווה על זה. נמצא, שיש ונעשית התעוררות בנפש האדם מבלי שיחוש בה כלל, וכמו כן ישנם דברים שעושים רושם על האדם ומניעים בנפשו, אף שהוא אינו מבחין בהם ואיננו יודע גם כן מן התנועה שנעשית בנפשו.
ומשום כך רואים אנו כמה הופעות בכוחות האדם הנראות כתמוהות לכאורה. נוכחים אנו שהרבה דברים פועלים על האדם ומניעים אותו לעשות מעשים ופעולות ידועים בעת שהוא בעצמו איננו יודע מהם, וכמו מאליה באה לו התעוררות לעשות אותם. הרי שהורגל אדם לעשות איזה מעשה בזמן קבוע – כשבא הזמן מתעורר אצלו מאליו הרצון לזה. כמו כן אם רגיל הוא לעשות איזה מעשה במקום ידוע או אחרי פעולה ידועה, כשבא למקום ההוא או בעשותו את הפעולה ההיא, מבלי דעת, הריהו מתעורר לעשות את הפעולה שהורגל בה, אף שהוא בעצמו אינו מבחין כלל מאין באה לו ההתעוררות. נקח נא דוגמא – אינני יודע אם בפרט זה מכוון הדבר, אבל בכדומה לזה הוא ודאי – ישנם אנשים, שרגילים לשתות מים קודם שנתם. והנה האיש הרגיל בזה, כשהוא הולך לישון, מתעורר בו הרצון לשתות, ולפעמים כשרק יפשוט מעילו, נולד בו הרצון לזה, וזה משום שפעולה זו רגיל הוא לעשות בלכתו לישון, שאז הרגלו לשתות. לכן קשורה פעולה זו אצלו עם השתייה, וכן אפשר למצוא דוגמאות אחרות, אבל הענין נכון וברור, ידוע זאת על פי הניסיון, והאדם המתבונן במעשיו מבחין בזה תדיר.
בזה מובן לנו שהרבה דברים ישנם שעושים רושם על נפש האדם ומניעים אותה, אף שהאדם עצמו אינו יודע ואינו מרגיש. לכן הסימנים הנעשים בקרבנה של סוטה, מכיוון שיש להם איזה יחס וזיכרון דרך-עברה, לענין מעשה בהמה ושאר הדברים המבוארים (שמעיה לר’ מאיר דקאמר היא האכילתו מעדני עולם, לפיכך קרבנה מאכל בהמה. א”ל: התינח עשירה, עניה – מאי איכא למימר? אלא, כשם שמעשיה מעשה בהמה, כך קרבנה מאכל בהמה: סוטה טו עמוד ב), הרי הם פועלים ועושים רושם על האדם, אף שהוא בעצמו לא שם דעתו ורעיונו לזה ואינו מבחין כלל ברושם שנעשה בנפשו.
וכל רושם אם נעשה בנפש האדם – ואף הכי קטן – אם אך פועל עליו קצת, אין לשער את גודל ערכו. כי אם נתעלה האדם אף מעט במעלות נפשו, אם נתוסף בו מעט טובת לב, מעט רכות, מעט יראת שמים, מעט הבנה בחכמה ובתורה, מעט בהירות באמונת השם, אין לשער מידת היתרון שנתוספה לו!
כי מעלה רוחנית המתוספת באדם, פועלת היא בכל ענייניו, בכל פעולותיו, בכל המקומות, ובכל העולמות שנפשו פוגעת ומגיעה עדיהם – נמצאת המעלה ופועלת שם. וכל פעולה מפעולותיו, תנועה מתנועותיו, גם נשמת אפו – ממש כל נשימה משימת אפו מתעלה ומתוקנת מעט יותר. אם כן, היש שיעור לערך הרושם בנפש האדם?
ממשיל הגרי”ל בלוך בכדי לחדד לנו את הרעיון של רושם נפשי. “אם יהיו שומשומין שטוחים על הארץ ובא אחד והוסיף בגובה השטח ההוא במדת שומשום אחד – הנה אם קטן הוא השטח, אין מידת שומשום אחד שנתוספה כאן נחשבת לכלום. אבל אם השטח משתרע אלפי רבבות ופרסאות, ועל כל אותו השטח נתוסף שומשום אחד בגובה, אף שאין זה ניכר כמעט, מכל מקום אין שיעור וערך לתוספתו”.
באופן דומה, גם אם רושם קטן נעשה בנפש האדם, הוא יכול להשפיע במובנים רחבים ומשמעותיים.
כפי שמסביר הגרי”ל בלוך, “וכל רושם אם נעשה בנפש האדם – ואף הכי קטן – אם אך פועל עליו קצת, אין לשער את גודל ערכו. כי אם נתעלה האדם אף מעט במעלות נפשו, אם נתוסף בו מעט טובת לב, מעט רכות, מעט יראת שמים, מעט הבנה בחכמה ובתורה, מעט בהירות באמונת השם, אין לשער מידת היתרון שנתוספה לו!”
כל תוספת, גם אם היא זעירה, עשויה להניב השפעה רבה על חייו של האדם ועל ההתפתחות הרוחנית שלו.
ממשיך הגרי”ל בלוך: האדם, שענייניו הם לאין שיעור וכל אחד מהם מגיע לעולמי עולמות עד שורשו העליון, כשמתוספת בו איזו מעלה שהיא, הרי מתקשטים ומתעלים קמעא כל ענייניו, כל פעולותיו, כל תנועותיו, וכל זיזי נפשו בכל העולמות משורשם עד תכליתם – היש איפה מדה וערך ליתרון הקטן שנעשה בנפשו?!
ממשיך הרב לחלק ולבאר את עומק הדברים: ועדיין היה הנמשל דומה למשל, אם היתרון שנתוסף בנפש היה נערך רק מצד שוויו העצמי לבדו, מבלי שישנה את ערכי הנפש שקדמו לו, כמו שהוא בענין גשמי, שהשומשומין שמלמטה נשארו כמו שהיו ואין היתרון אלא במה שנתוסף. אבל יתרון מעלה בנפש האדם, הלא לבד יתרון המעלה ההיא, כל מה שנמצא בנפשו עד עתה נתעלה ונתקן והשיג מעלה, כל האדם נהפך ונשתנה. היתרון הזה, יתרון עדינות, יתרון יראת השם, עושה שכל מה שרכש בנפשו עד עתה לובש צורה אחרת, יותר נכונה, יותר בהירה, יותר אמיתית, זאת ועוד אחרת.
לפי הרב, ההבדל בין היתרון הגשמי ליתרון הרוחני הוא מהותי. ביתרון גשמי, כמו בשומשומין שטוחים על האדמה, אם מוסיפים גובה של שומשום אחד, השומשומים עצמם נשארים באותו מצב. היתרון נמדד רק במידה הנוספת, ואין שינוי מהותי בשומשומים עצמם.
אך היתרון הרוחני בנפש האדם הוא שונה לגמרי. כאשר אדם משיג מעלה חדשה, זה לא רק תוספת למעמדו הקודם. כל מה שיש בנפשו עד כה מתעלה ומתוקן. היתרון הזה משנה את כל מהותו של האדם – את אופי המחשבות, הפעולות והרגשות שלו.
כלומר, לא מדובר בהוספה פשוטה אלא בשינוי מהותי שמקיף את כל צדדי הנפש. יתרון הרוחני, כמו יתרון עדינות או יראת השם, משפיע על כל מה שהיה לפניו, לובש צורה חדשה, בהירה ונכונה יותר. כך, כל אדם שמתעלה רוחנית נהפך לישות חדשה, ומעלתו החדשה משפיעה על כל חלקי נפשו.
ועוד מוסיף להעמיק: בענין חומרי הרי אין מעלת השומשומין שנתוספו גדולה מהשומשומין שהיו קודם, מה שאין כן במעלות נפש האדם – שכל מה שנמצא עד כה אין דומה כלל למקצת היתרון שנתוסף עליו. המקצת הזה חשוב יותר מכל מה שנמצא בנפש האדם מקודם וכולל את הכל, והיא לגבם בבחינת עילה לגבי עלול, נשמה לגבי גוף!
ביאור דבריו, כאשר מדובר בהשוואה בין יתרון גשמי, כמו תוספת שומשומין, אין ערך מוסף מהתוספת הזאת, כי כל שומשום נוסף לא משנה את מה שהיה קודם. אך בנוגע למעלות רוחניות, כל תוספת, אפילו אם היא קטנה, משנה לחלוטין את התמונה. כל מה שהאדם השיג עד כה מקבל ערך חדש ומקיף יותר בזכות המעלה שהתווספה. מדובר כאן על שינוי מהותי, שבו המעלה הרוחנית מתפקדת כמו עילה לגוף, כלומר, היא מקנה חיים ומשמעות חדשים לכל מה שיש בנפש האדם, ומרוממת אותו למדרגה גבוהה יותר.
כל מעלת הנפש שהייתה לאדם מקודם הרי היא גוף לנשמה למקצת היתרון שנתוסף בו; וכן כל מעלת הנפש ביחד עם היתרון הם גוף לנשמה לעוד מקצת יתרון, כשיתוסף לנפש האדם. ולכן מעט יתרון בתורה, ביראת שמים, בעדינות הנפש, ברכות הלב, בטהרת המחשבה, מתרחב ומתפשט בכל האדם, בכל ענייניו ובכל העולמות, ואין לזה שיעור וערך.
אמנם כן, חשובים מאוד הרשמים הכי דקים הנעשים בנפש האדם, ולא גם הטמירים והנעלמים הבלתי נכרים. אבל עדיין השאלה נשאלת: למה בחרה התורה בעיניינים כאלה שיש בכוחם יותר כדי לפעול, רשמים חותכים ועמוקים?
והנה כל זה עוררני לחידוש גדול, והוא אולי ההיפך מכפי שרגילים לחשוב תמיד. אבל כמדומה שהוא הנכון. אדרבה אפשר שהתועלת הרצויה היא דווקא על ידי דברים כאלו שאינם מעוררים התפעלות ורק מניחים רשמים דקים, שאז מגיעים הם לנימי הדקות שבנפש האדם ומעוררים אותן.
כי כשנעשים דברים יותר אפקטיים ויותר ניכרים, אף שבשעת מעשה נדמה שהם עושים רושם גדול על האדם ומביאים אותו לידי התפעלות והתרגשות מרובה, אבל באמת אינם פועלים כל כך, שדווקא מחמת שהם עושים רושם חיצוני גדול הם מניעים את הכוחות היותר קטנים שבאדם והרושם מתרחב ומתפשט בכל מכחות ההם כל כך, עד שאינו מגיע אל הכוחות היותר עליונים ודקים ששם באמת היה צריך להגיע. השולחן ערוך, הכל מוכן לסעודה והשרצים באים וחוטפים הכל… אחרי שיש כאן מזון לכוחות השפלים ולרגשות הפשוטים, ממלאים הם את כל המקום, והרושם נבלע בכוחות ההם, ונמצא שרק צדדיו החיצוניים של הדבר עשו רושם על הכוחות השפלים שהמוצאים בזה טרף, אבל לא נעשה פה הרושם הנרצה, ודווקא הרשמים הדקים הבלתי נכרים אינם מעוררים ואינן מביאים לידי התפעלות את כל הכוחות שבנפש האדם, אבל מגיעים המה לנימים הנדרשים, למקום שהם צריכים שם לפעול, ומניעים את הכוחות המעולים שבנפשו.
כמו כן עוררתי זה בענין סדר ליל הפסח שנתקן כולו על משפטיו וחוקותיו – לזכרון, להזכיר ולעורר בנו ענין יציאת מצרים: אוכלים בהסיבה – זכר לחירות, מרור – בלי הסיבה זכר ל”וימררו את חייהם”, מצה – זכר ללחם עוני, וכן זרוע ושאר הדברים הנוהגים בלילה ההוא – סימנים קלים בלתי אפקטיים כלל, וכל זה נשנה חוזר ונשנה בכל שנה ושנה. הלא לפי דימיוננו לכאורה היה יותר מועלים ויותר מעורר אלו עשו בכל עיר עיר משתה גדול לכל העם בשירים ונאומים לכבוד היום: עוד יותר מעורר היה אלו ערכו גם מחזה לתאר את כל ענין יציאת מצרים ובימינו היה אפשר להשתמש גם באמצעות הטכניק החדישות (בטכנולוגיה חדשה להמחשה, המחזה, הצגה או סרט ויזואלי), שהיה אפשר על ידם לפאר ולהדר את מחזה הנשף ההיסטורי של יציאת מצרים ולצייר בדיוק את אופני השיעבוד שנשתעבדו אבותינו במצרים בחומר ובלבנים. כמדומה, שבזה היו זוכרים ביותר את כל ענין יציאת מצרים ויותר היו באים לידי התפעלות והתעוררות מאשר על ידי טעימת מרור, הסבה, וכדומה. והרשע אמנם שואל שאלה זו: “מה העבודה הזאת לכם”?
אבל באמת לו נעשה הסדור באופן כזה, אף שבוודאי היו באים מהמשתה או מהמחזה בהתפעלות והתרגשות, אך “השרצים” היו חוטפים הכל. הבא מן המשתה היה זוכר את כל אשר ראה והיה מתענין בזה ומתפעל בהתפעלות מרובה אבל הגרעין הנכון (תדגיש את המילה הגרעין הנכון) הרושם הנפשי הפנימי היה נטבע ונאבד בתוך המון הדברים החיצוניים המעניינים את האדם, את כוחותיו הפשוטים והשפלים ומסבבים את רעיונו ורגשו אליהם, ודווקא בסדר פסח זה, במצה ומרור, הסבה וארבע כוסות ויתר המצוות והדינים, שהורו לנו חכמינו ז”ל לזכור על ידיהם יציאת מצרים, שאינם מביאים את האדם לידי התפעלות מרובה מוצא לו הגרעין הנכון את מקומו ומעוררת את נפש האדם ופועל עליו מה שסדר של פסח צריך לפעול.
והנה בשבעת ימי החג (סוכות) הקרבנות באים בשביל אומות העולם, מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות לכפר עליהם. ולכן באים הקרבנות בטקס מרובה: שלשה עשר פרים, ארבעה עשר כבשים ואחר כך י”ב-י”א פרים וכן להלן. אבל בשמיני עצרת שהוא מראה על ענין נעלה יותר והוא הסמל של עתידות העולם – לעתיד לבוא, ליום שיהיה השם אחד ושמו אחד, שרק אלוהים אחד ועם אחד – עם ישראל יהיה, דרוש שלא יובאו בו קרבנות מרובים ושלא ימצאו הרבה דברים ועניינים רק פר אחד ואיל אחד ודיו. זה בעבור, כי כל מה שהדבר צריך להראות על עניינים יותר נשגבים ולעורר המוחין היותר פנימיים, אין ראוי להרחיב את ענייני הדבר וחיצוניותו ורק הגרעין הנרצה צריך לחדור אל מקומו הנכון מבלי היותו מובלע בתוך המון דברים ועניינים מרובים.
ולפי דברינו נתיישבה ההערה והתשובה נכונה היא. אבל לפי האמת לאמיתה אין זה נכנס מעיקרא בגדר קושיא. כל מה שדברנו הוא מפני שיודע אנוכי, כי מתעוררת שאלה לכאורה ואמנם מה שביארנו נכון, ברם אין מקום לקושיה כלל.
ראשית אין אנו יודעים כלל את נפש האדם כוחותיה וענייניה על פי מערכת העולמות ולכן איננו יודעים איזה עניינים דרושים בעדו ובאיזה אופן צריך לפעול עליו כדי להביאו לידי התכלית הדרושה.
התורה, שלפיה נתקנה כל הבריאה, בה נתנו ענייני המצוות, לפי ידיעת תוכן לבות ובוודאי נערך ונמדד, כי זה – רק זה – יכול לפעול על האדם להביאו לידי ההתעוררות הדרושה, קושיה כזו דומה לרואה איזו מכונה נפלאה ואינו יודע את עניינה ומקשה לומר: מדוע מניעים את המכונה הזו בחומר זה מן הראוי היה להניע אותו בחומר יותר טוב? הלא מכונה זו כל כך יפה, כל כך יקרה היא, ואין ראוי להסיקה בחומר פשוט כזה, – מי שאינו יודע את המכונה וענייניה אינו יכול לדעת מה דרוש לה, התורה נתנה לפי ידיעת ענייני האדם והעולמות משורשם ועד תכליתם, כי על פי התורה נברא העולם (“בי נסתכל הקב”ה וברא את עולמו”) וכלפי שמיא גליא, כי רק אלו ראוים להניע את נפש האדם – את הנקודה הפנימית הצריכה להתעורר למה שדרוש לתכלית הנרצה.
שנית, אין אנו יודעים כלל את טעמי התורה, הטעם הנגלה לנו עדיין אינו כל שורש הדבר. עוד ישנם הרבה טעמים נסתרים על פי סודות האמת אשר אי אפשר לנו להשיגם ולהגיע עדיהם, סודות התורה המקושרים עם סודות הבריאה, כבשונו של עולם. והטעמים המורגשים והנגלים לנו, הם רק הלבושים החיצונים לטעמים העליונים ההם, אשר לפיהם דרושים דווקא אלו העניינים והאופנים הללו. ואנחנו אין לנו לדון את מצוות התורה רק על פי הטעמים הנגלים לנו ולפי רשומם בנו, כי אין אנחנו יודעים את רשומם ופעולתם בעולמות העליונים, ואין אנו רואים את האור המבהיק מכל מצווה בשורשי הבריאה, אשר רק משם משתלשלת פעולתם בעולמנו וחוזר ומאיר בנפשותינו אנו.
ברם מה שאמרנו שישנם עוד טעמים נסתרים נעלמים מאיתנו, אין כוונתנו לומר שמלבד הטעם הנגלה ישנם עוד טעמים אחרים שאין להם שייכות לטעם זה, אלא רצוני לומר בזה, כי אין אנו יודעים שורש הטעם הזה ועיקרו עד תכליתו.
לא נכון הוא מה שחושבים ורגילים לומר שיש טעם אחד ידוע ועוד ישנם טעמים אחרים בלתי ידועים, או שיש טעם אחד נגלה, ואחד בנסתר, ולפעמים הטעם בנסתר הוא ההיפך מן הנגלה. לא כן הוא – הרבה פעמים דברתי אודות זה הענין, ובכל פעם הנני מרגיש את חידוש הדבר והוא מעורר בי התפעלות מיוחדת. בידיעה זו, כשמבינים אותה כראוי, מוארים כל פינות החכמה בכל המקצועות.
כבר דברנו מענין יחס העולמות זה לזה, כי הנה אנו מתארים שני עניינים רחוקים כמו ענייני החומר וענייני הנפש בשם אחד. למשל, הננו אומרים: “אדם גדול הוא,” וכוונתנו לומר שהוא משכמו ומעלה גבוה מהאחרים, ובביטוי זה משתשמשים גם כן כשמכוונים לומר על אדם מורם מעם במעלות נפשו, בתורה, בחכמה: “אדם גדול הוא.”
איזה יחס יש לשני עניינים אלו? הלא עניינים שונים ונבדלים לגמרי הם, גדלות בקומה וגדלות במעלה! ובכל זאת מורגש איזה יחס ביניהם בתפיסת המחשבה, ומתבטאים שניהם בביטוי אחד. כמו כן אנו אומרים: “אדם זה התרומם,” וכוונתנו שעמד על ספסל, ובביטוי זה אנו משתמשים לענין שאדם התעורר יותר והתנשא במעלות נפשו.
וכן הוא בכמה עניינים של חומר ונפש המשותפים בביטוי אחד, אף שענייניהם רחוקים זה מזה מאוד.
יתר על כן, אף בעולמות העליונים המגיעים עד שורש הבריאה נמצאים גם כן אותם עניינים שנושאים עליהם את אלו השמות שהם נושאים פה בעולמנו אנו, ויש להם איזה יחס רחוק לענייננו פה, כדוגמת מרחק היחס שיש בין עניינים נפשיים וחומריים, ועוד יותר רחוק מזה. ובכל זאת הם נושאים שם אחד.
הדבר מעיד על כך שכל המציאות, על מגוון רבדיה, מחוברת בקשרים עמוקים ומורכבים, כאשר השמות והביטויים המוכרים לנו מצביעים על עקרונות אוניברסליים החורגים מהמציאות הפיזית, ומתקיימים בעולמות שמעבר להבנתנו המיידית.
טעם הדבר, מפני שכל העניינים הנמצאים פה בעולמנו, נמצאים גם כן בעולמות העליונים, ומשם הוא שורשם. ואף ששם הוא ענין רחוק ונפלא ואחר לגמרי, היינו רק מפני שמציאותו שם, בעולם, אחר הוא. מה פה בעולמנו התחתון רחוק כ”כ ענין אחד במציאותו הרוחנית ממציאותו החומרית – בשורשו, בעולמות הנאצלים ורחוקים מעולמנו זה, על אחת כמה וכמה שרחוק הוא ונאצל הוא לאין שיעור וערך מכפי מה שהוא נמצא פה. אבל באמת הנהו אותו הענין עצמו שמצטייר בכל עולם לפי עניינו.
הדברים מדגישים את ההבנה העמוקה של הקשרים שבין העולמות השונים ואת הדרך בה הם משקפים את אותו רעיון בסיסי, שמתחיל במקורו הרוחני ומופיע בכל עולמות החומר והנפש, תוך שמירה על העקרונות הפנימיים בכל רמה של מציאות.
ולכשנעמיק, מהיכן נמצאים בעולם הזה עניינים כאלו, הוא רק מפני שהם נמצאים בשורשם שם בעולמות העליונים. מהיכן נמצאים בעולמנו ענייני גדלות והתנשאות? הלא רק ממציאות גדלות והתנשאות שבעולמות העליונים, אלא שמשתלשלים אלו העניינים מעולם לעולם ברבוא רבבות עולמות, עד שיורדים לעולמנו אנו בצורה כזו של גדלות במעלת הנפש ועוד, במדרגה תחתונה הימנה – גדלות הגוף.
ולפיכך מתארים אותם בשם אחד ומורגש לנו כי יש להם יחס, מפני שבאמת בשורשם אחד הוא. מציאות אחת היא בכל העולמות ובכל עולם מצטייר הדבר לפי העולם וענייניו.
דברים אלו מדגישים את הקשר הפנימי והשורשי שבין המדרגות השונות של המציאות, וכיצד העקרונות הרוחניים והנפשיים משתקפים ומתגלים בצורה משתנה בכל עולם.
דבר זה יסוד הוא בעינייני האמונה, בענייני הבריאה, ובחכמת האמת. ובשביל חסרון ידיעה זו, נמצאים שוטים המדברים סרה על ספרי הקבלה וטוענים על שמגשימים ח”ו את הבורא כביכול ואת הדברים הרוחניים. ובאמת, סכלים אלו לא יוכלו למצוא הגשמה גופה בתורה ובנביאים הק’ כמו “יד ה'”, “זרוע ה'” וכדומה.
אבל יש לדעת שבאמת ענייני החומר וכל מציאותם הם מהעולמות הגבוהים והעליונים, כי מציאותם האמיתית היא שם. ובעולם הזה משתלשל מה שנמצאו בעולמות הגבוהים באותו השם ובאותו התואר שהם נמצאים שם. ולכן, כל השמות שנקראו בהם הדברים הרוחניים וענייני העולמות אינם מליצה, רק הם באמת שמותיהם האמיתיים.
ההבנה הזו מדגישה את הקשר העמוק בין החומר לרוח, ואת ההכרה בכך שהמציאות הרוחנית היא שורש כל המציאות הגשמית, מה שמעניק למשמעות ולתכנים הרוחניים תוקף ומשמעות אמיתיים.
כמו כן, הזדמן לי לפני ימים אחדים לדבר בביתי אודות המוסכם בעולם שיש מחלוקת בין חכמי הסוד לחכמי המחקר בדבר הגהינום. לדעת הראשונים, הגהינם הוא של אש ושאר מיני ייסורין, בעוד שלדעת חכמי המחקר, הוא גהינום רוחני. אך באמת אין כאן מחלוקת.
לפי האמת, וודאי הוא גהינם של אש, ששורפים בו ומיסרין בו בשאר מיני ייסורין. אבל וודאי אין האש אותה האש הנמצאת פה, וכן שאר העניינים. ובכל זאת, קוראים להם חכמי הקבלה באותם שמות מפני שבעיקרם, עניין אחד הוא. ואמת הוא שישרפו את כל החוטאים באש, אבל באש של העולם העליון, לפי עניינו.
ההבנה הזו מדגישה את ההבחנה בין המושגים הגשמיים לבין הרוחניים, תוך הכרה בכך שהניסיון לתאר את הגהינום באש אינו נוגע לאש הפיזית, אלא לאש של הרוחניות, שמביעה את תהליך הייסורים והטיהור של הנשמות בעולמות העליונים.
הכלל, ידיעה זו מאירה בכל המקצועות והעניינים ומיישבת הרבה מן התמיהות והפליאות העצומות.
כאשר אנו מבינים שהמציאות החומרית שלנו נובעת מהעולמות העליונים ושכל המושגים והסמלים אינם אלא השתקפויות של האמיתות הרוחניות, נפתחות בפנינו דלתות חדשות של הבנה.
ההבנה הזו לא רק מספקת פתרונות לתהיות ולשאלות, אלא גם מעמיקה את הקשר שלנו עם האמת האלוקית שבוראת את העולם, ומזמינה אותנו לחקור ולגלות את הקשרים העמוקים שבין החומר לרוח.
כך, עם כל גילוי חדש, אנו מתקרבים עוד יותר להבנת תכליתנו בעולמנו, ולמהות של כל דבר ודבר המתרחש כאן.
וכן בענייני חכמות התורה וטעמי המצוות, הטעמים הנגלים והנסתרים אינם טעמים נבדלים שאין להם שייכות זה לזה. אלא באמת טעם אחד הוא: הטעם הנסתר הוא שורש הטעם הנגלה ונשמתו.
המיומנות בהבנת טעם התורה בפשוטו מלמדת אותנו להכיר בלבוש החיצוני של התורה, אך יש להבין שהתורה יש לה לבוש, גוף, נשמה, ונשמת הנשמה, וכל אלה מתגלים במדרגות שונות עד אין שיעור.
כאשר אנו חודרים לפנימיותו של טעם כלשהו, אנו מגלים טעם יותר עמוק, ואם נמשיך לחדור אל נשמת הטעם, נגלה את הטעם הנסתר. ניתן להמשיך במעלה זו עד לנשמתא דנשמתא, ובכל שלב ושלב נגלה יותר מהקשר בין הטעמים השונים.
כל הטעמים הנסתרים במצוות התורה הם למעשה התגלמויות שונות של אותם טעמים הנגלים, רק שהתעלו יותר אל נשמת אותו הטעם. קשר זה מזכיר את השייכות שיש בין גדלות הגוף לגדלות הנשמה, מה שמחייב אותנו להבין שהקשר ביניהם הוא עמוק ומורכב.
הבנה זו מדגישה את הרעיון שאין נפרדות בין החומר לרוח, וכל פרט ופרט במצוות התורה שואב מהמקור האלוקי שלו ומגלה רבדים של משמעות שאין להם סוף.
אפשר להרגיש זאת במידה זעירה כשאנו לומדים את ההלכה ועוסקים בהבנת סברותיה.
כשהאדם שומע סברא בהלכה, הוא עשוי להבין אותה על פני השטח, אך ככל שהוא חודר יותר אל נשמת הסברה, מבין את יסודה וטעמה העיקרי, הוא מתחיל להרגיש את אותה הסברה באופן שונה לחלוטין.
באותה שעה, הסברה מתלבשת בצורה חדשה ומרעננת, מגלמת בתוכה את העמק והעושר של התורה. אם ימשיך לחקור ולגלות את שורש הטעם הזה, יגיע לסברה עליונה יותר ולמדרגות גבוהות יותר של הבנה.
תהליך זה ממחיש את האופי ההוליסטי של התורה, שבו כל פרט ופרט מחובר לרבדים עמוקים יותר, מה שמחייב אותנו להמשיך לחפש ולשאול, ולהתבונן לא רק במה שנראה לעין, אלא גם במה שמסתתר מאחוריו.
כך, הלימוד והעמקה בהלכה אינם רק הכוונה לפרטים טכניים, אלא מסע מתמשך לגילוי האור האלוקי שזורם בכל דבר.
וזוהי כל התעודה של לומדי התורה לחדור יותר אל נשמתה, כל אחד לפי כוחו בכל מקצוע שעוסק בו, בין באגדה ובין בהלכה. שרק אז אפשר להתעלות ולהבין את אמיתתה. וזה נמצא את נעימות התורה וערבותה, כי מי שלא ישתדל להתעלות את נשמת התורה, אי אפשר לו למצוא את העדן והנועם הקדוש שיש בה.
הננו מתפללים להשם: “והערב נא השם אלוהינו את דברי תורתך בפינו”. ולדאבוננו, לומדים אותה באופן כזה שאי אפשר למצוא את ערבותה. לומדים ורואים רק את הלבוש, ואין עמלין כלל להבין את הנשמה, עד שבאנו לידי כך שנאבד ממנו הטעם בתורה וכל נעימותה. חכמינו ז”ל אמרו: “עתידה תורה שתשתכח מישראל”, ואמנם כבר נשתכחה בעולם. הנשמה כמעט שנשתכחה, ובלי הנשמה גם הגוף לא יוכל להתקיים.
ראיתי ברש”י ז”ל דברים אחדים, אשר נפלאתי מהם. ממש רוח הקודש הופיעה בבית מדרשו. בגמרא שבת דף פח: “אמר רבא: למיימינין בה סמא דחיי, למשמאילים בה סמא דמותא”, ופרש”י: “למיימינין בה: עסוקים בכל כוחם וטרודים לדעת סודה, כאדם המשתמש בימין שהוא עיקר, עכ”ל הטהור”.
הראיתם מהו ענין המשמאילים בה? אם אין אדם משתדל בכל כוחו להבין בתורה ולדעת סודה – הרי סם המוות היא לו. לימוד התורה הרי הוא סם חיים, רק אם עסוקים בה בכל כח וטרודים לדעת סודה, כאדם המשתמש בימין. הלומד תורה כך, הוא מבין אותה, מתעלה בה, מרגיש את נעימותה וחי בה. אבל אם לא ישתדל האדם לדעת את פנימיות התורה ולהגיע אל סודה, הרי סם המוות היא לו.
ובאמת, אי אפשר שיהיה אחרת, כי הלא תמיד נתקלים בסתירות ובניגודים שהתורה מלאה מהם בכל מקום, לפי פשטות לימודה, ואי אפשר שלא ינגף האדם במכשולים הרבים ההם, אם לא ישתדל לחדור אל נשמת התורה וליהנות מאורה. עכשיו, בדורותינו, אין זה מורגש כל כך, כי אמנם עתה אין זה כל כך סם המוות. אימת סם המוות מוטלת רק על החי, אבל למת, גם סם המוות אינו מזיק. אלה שאין מבקשים כלל את האמת ואינם משתדלים להבינה, אינם מתעניינים בקושיות ואינם נכשלים בסתירות. אבל בעת שהכל דרשו להבין ולדעת את הכל, אמנם היה הלימוד הפשוט, בלי ידיעת הנשמה, סם מוות, מפני הסתירות הרבות הנראות לעין הלומד את התורה על פי הלבוש בלבד.
לכן, מי האיש החפץ חיים! המשתוקק להבין את נשמת התורה, למצוא את נעימותה ולזכות לסם חיים שבה – ישתדל ויתעלה יותר בלימוד התורה, לחדור אל נשמתה בכל מקום שעוסקים בה! גם בלימוד ההלכה צריך להיות עיקר המטרה להגיע אל נשמתה, להבין את סודה, כל אחד לפי יכולתו, כי זהו עיקר לימוד התורה ועניינה.
בפירושו, הגרי”ל בלוך מדגיש את החשיבות הרבה שיש לכל יתרון, אפילו הקטן ביותר, שנוסף בנפש האדם. כל מעלה או התקדמות רוחנית משפיעה על כל תחומי החיים של האדם, לא רק על המעלות החדשות אלא גם על כל מה שהאדם רכש עד כה. המעלות הקודמות נהפכות לגוף עבור הנשמה של המעלות החדשות, מה שמצביע על כך שכל התקדמות רוחנית מתרחבת ומקיפה את כל עולמו של האדם.
הדברים מצביעים על כך שרושמים, אפילו אם הם דקים ואינם נראים לעין, יכולים להשפיע במידה רבה על התנהלותנו הנפשית והרוחנית. זה מתבטא בכך שאדם יכול להרגיש התעוררות רוחנית מבלי להיות מודע לה, והשפעה זו יכולה להניע אותו לפעולות חיוביות.
רעיון זה מתקשר לתהליך של תשובה, שבו האדם מתבונן על מעשיו ומחפש דרכים להתעלות רוחנית. התשובה אינה מתבצעת רק דרך פעולות חדשות אלא גם דרך ההכרה והשינוי בתודעה, שבו כל רושם חיובי שנוסף לתודעת האדם משפיע על כל חלקי נפשו.
בתהליך התשובה, גם אם מדובר בשינויים קטנים של יראת שמים או עדינות נפש, הרי כל שינוי שכזה לא רק שתורם להתעלות האישית אלא גם משפיע על כל הסביבה של האדם, ומקנה לו את הכוח להמשיך ולשדר את הערכים שהוא רוכש.
לכן, המהלך של תהליך התשובה הוא לא רק אישי, אלא הוא משפיע באופן נרחב על העולם סביבו, וכל חיבור בין הרעיון התשובתי לבין הפעולות הקטנות יכול להוביל לתוצאות מרובות והעמקה רוחנית.
לסיכום וברמה המעשית ניתן להסיק שההרגלים שמופיעים אצלנו עקב שינוי תודעתי עמוק, מבצעים את השינוי העמוק יותר, אם נצרף פעולה לאותו הרגל טכניקה זו עשויה לאכוף את קביעות ההרגל מלהסחף בשגרה השוטפת עד לקיבעונו להרגל של קבע ההופך טבע.
טכניקות לבניית הרגל חדש
1. פעולה 🏃♂️ + מקום 📌 + זמן 🕒.
לפעמים, זו לא המוטיבציה שחסרה לנו, אלא בהירות הפעולה. ישנם הרגלים שאנו רוצים להתחיל, אך הם לא מוגדרים בצורה ברורה. הקפידו לענות על שלוש שאלות על מנת להגדיר את הפעולה:
- מה הפעולה שאנו רוצים לעשות?
- באיזה מקום מדויק ומתאים נעשה אותה?
- מתי אנו יכולים לבצע את הפעולה?
לדוגמה: אם אני רוצה להקדיש יותר זמן לתפילה בכוונה: “אני מתכנן להתפלל תפילת שחרית בשעה 6:30 בכל יום בבוקר בבית הכנסת הקרוב.”
2. קשרו הרגל חדש להרגל קיים ➰.
אחד האתגרים בהטמעת הרגל חדש הוא לזכור לעשות אותו. קל לנו יותר לזכור הרגל חדש כאשר אנו משייכים אותו להרגל קיים.
לדוגמה: אם אני רוצה ללמוד פרקי משניות מדי יום, אני אקרא משנה לאחר תפילת מנחה.
3. צרפו הרגל רצוי לרצון קיים ➕.
אחת האפשרויות שעוזרות לנו להגדיל את המוטיבציה להרגל חדש היא לשייך אותו לרצון קיים שאנו אוהבים לעשות.
לדוגמה: אם אני רוצה ללמוד תורה יותר, אוכל לשייך את זה לרצון להיות עם המשפחה: “אחרי ארוחת ערב משפחתית, אקדיש 15 דקות ללימוד יומי משותף עם הילדים.”
4. בנו טבלת מעקב 📝.
ציירו או הדפיסו טבלה שתוכלו לסמן בה את ההתקדמות שלכם.
סימון פעולה שביצענו והאפשרות לראות ולעקוב אחר ההתקדמות מחזקים את המוטיבציה שלנו ומעניקים תחושת ערך עצמי גבוהה יותר לאורך זמן.
לסיכום 📣
ההתנהגות שלנו מורכבת מהרגלים שאימצנו לאורך השנים. ככל שנשפר ונאמץ הרגלים רוחניים וקדושים יותר, כך נוכל לגדול ברוחניות ולהתקרב למטרות הפנימיות שלנו.
משפט השראה לסיום ☝️:
“אנשים לא מחליטים על העתיד. אנשים מחליטים על ההרגלים, והם אלו שמשפיעים על העתיד.”
אז איזה הרגל קדוש אתם מנסים להכניס לחייכם היום?
ומה תעשו בשביל נשמתכם ביום הקדוש ביותר בשנה – יום הכיפורים?
גמר חתימה טובה!
מאמרים נוספים
יש לכם התלבטות? צריכים עזרה מקצועית? אנחנו כאן לכל שאלה
