כשאין שופר של איל יכול ליקח שופר מתייש או עז, והוא קודם לפני שופר של יעלים ושאר חיות ( תקפ”ו סק”ד ) דהוא קרוב לשה למין שה יותר, כדכתיב שה כבשים ושה עזים, ויש קצת זכר לעקדת יצחק.
הריטב”א על מסכת ראש השנה: עוד הקשו והרי של עז דכשר ולא מצינו שנקרא שופר להיפך נקרא קרן ” והצפיר השעיר קרן חזות בין עינו” ותירצו ששופר עז נקרא גם שופר, שהעז הוא בכלל שה, כמו שהפסוק אומר ” שה כשבים ושה עזים ” ושופר ראש השנה נלמד מיובל בו נאמר ” שה ” .
קהילות הבלקן, בולגריה, יוון, תורכיה, ואיטליה ההיסטוריות בגולה, נהגו לתקוע בשופר של עז, לפני כמה שנים הביא אלינו לתיקון שופרות תיישים/עיזים מבית הכנסת האיטלקי בתל אביב , לתיקון שופרות אלו שעברו עליהם מעל 180 שנה, וכן מהונגריה קיבלנו שופר ממש לאחרונה 2 שופרות מבית הכנסת בבוקרשט מלפני השואה אחד מהם שופר עז, ההבחנה בין שופר עז לשופר איל היא מאוד ברורה וניתן לזהות את הקרן כך:
גם אחד מהסבים שלי תקע בשופר עז/תיש והסיבות שהם תקעו בשופרות אלו כנראה בגלל הימצאות עיזים ותיישים יותר מאיילים, אך עדיין קצת מתמיה שקהילות רבות תקעו בשופרות עז ותיש כי ר’ יונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש כתב עליהם דברים חריפים ביותר, כדלהלן: חלק שני דרוש ה’. כתב על אלה שאינם מהדרים אחרי שופר איל, דעת הרמב”ם ( פ”א מהלכות שופר הלכה א ) וכן דעת התוספות כו: ) שאפילו בדיעבד לא יוצאים ידי חובה ומעכב את התקיעות, הוי
שוטים, אם יהיו רופאים לרפאות גופך, ושנים מהם יאמרו רפואה זו אינה מועילה, כי אינה טובה כל כך, כמו שישנה רפואה זו במרחקים, ורופאים אחרים אומרים שגם הרפואה השכיחה אף שאינה כל כך טובה כמו הרפואה ההיא במרחקים, מכל מקום תועיל, וברור שתחוש לרופאים ההמה, ותשלח שליח וציר מיוחד למרחוק להביא צרי ההיא, שהיא רפואה מוחלטת לדעת כל הרופאים, ואם כן ברפואת הגוף שהיא רק רפואת שעה, ואינה רפואה מוחלטת בכל הסמים, כי הכל תלוי ביד רופא כל בשר, מה תעשה ברפואת הנפש, ורפואת שבר כל עם ה’, שהוא שופר אשר הוא ארוכה ומזור לכל תחלואי נפשות ישראל להפר שטנים, ורופאים מומחים כרמב”ם ותוספות אומרים שאינם יוצאים רק בשופר של איל איך תסמוך על רופאים אחרים, ואף הם מודים שהאיל משובח למצווה.
וכן מצאנו באיגרת השופר לר’ ליפמן מולהוזן ( הובא בישורון כג ) שכתב ” והנני גוזר בתוקף גזירתנו, שמיום כתבי זה עם הסכמת מקצת הרבנים תופסי ישיבה שלא יעשה שום אדם שום שופר שאינו של איל עוד וארור האיש אשר יעשנו אפילו של תיש” והביא שם שמידת הדין פגעה בגלל שלא השתמשו בשופר של איל, וסיימו שם באגרת ” יפה כיוון ותיקן מהר”ל שיחיה ובית דינו שגזרו שלא לתקוע אפילו בשופר של תיש במקום שמצוי שופר של איל ולחקר ואחר של איל בכל כוחו כאשר נכתב למעלה, וכבר יש בעולם שופרות של איילים, ועל מהר”ל ( הרב ליפמן הנ”ל ) שיחיה נאמר ” וקרנו תרום בישועתך” .
בתמונה מר זקני חכם יום טוב זצ”ל, תוקע בשופר עז, מלחמת העולם השניה 1942(לא היה בנמצא שופרות איל) השופר עדיין ברשותנו ולא נס לחו.
שופר עז כמסורת יהודי איטליה והבלקן השופר של סבא ר’ יום טוב זצ”ל