“ראש השנה” של חסידי חב”ד הוא שונה ומיוחד. לאחר הכנה מתאימה של חודש אלול, ימים של חשבון נפש אליבא דנפשיה, ימים של עיסוק והתבוננות במאמרי “אני לדודי ודודי לי” ובהבנת המשל המפורסם של “המלך בשדה” ובעיקר – הפנמת הנמשל ממנו, וממשיך בהתבוננות מעמיקה במהותו של ראש השנה, בדגש על הכתרת המלך, קבלת מלכותו מחדש, אנו נכנסים לראש השנה באווירה רצינית ומיוחדת ומשתדלים לנצל כל רגע מהיומא אריכתא, בקיום מצוות היום ובאמירת תהלים.
“כדי שתמליכוני עליכם . . ובמה? בשופר”. לאור תקנתו של הרבי לצאת ולזכות כמה שיותר יהודים ב”מבצע שופר”, הפכה “מצות היום בשופר” לקובעת את סדר יומו של כל חסיד חב”ד בראש השנה, אלו יוצאים לפני התפילה, אלו יוצאים לאחריה, וכל המרבה הרי זה משובח.
קיום מבצע שופר כהלכתו מחייב לדעת את הלכות שופר על בוריין תוך כדי התייחסות לשאלות שאמנם אינן מצויות בבית הכנסת השכונתי, אך זקוקות למענה כאשר אנו תוקעים בפני קהל רחב ומגוון, ועלינו לדעת כיצד לכלכל את צעדינו כאשר אנו נדרשים להם.
אנו מודעים לכך, שעד כמה שנחפוץ לזכות את הציבור במצות תקיעת שופר על כל דקדוקיה, לא תמיד נוכל לעשות זאת מחמת מגבלת הזמן, האישים וכדומה, אשר לכן חובה עלינו לעמוד על עיקר הדין, ולדעת מה היא החובה המינימלית הנדרשת לקיום מצות שופר, מה הוא סדר העדיפויות, מתי נוכל לברך על התקיעה ומתי לא, ועוד.
נקדיש אפוא את מדורנו לבירורן של מבחר שאלות מצויות, שנשאלו על ידי שלוחי הרבי ברחבי תבל, וכדרכנו – תוך כדי הבהרת ההלכה מיסודה ובטעמה.
התוקע
בקיאות בהלכות שופר. על המתכוון לצאת ל’מבצע שופר’, ככל בעל תקיעה, ללמוד מבעוד מועד את הלכות תקיעת שופר ולהיות בקי בהם, כדי שיוכל לתקוע כראוי ולהוציא את הרבים ידי חובתן, וכן, על מנת שידע כיצד לנהוג במקרה של טעות בתקיעות, שכן במקרים מסויימים אין התקיעה כשרה אפילו בדיעבד.
הכנה רוחנית. כ”ק אדמו”ר הריי”צ ציווה לבעל התקיעה ללמוד בימי ראש השנה את המאמר “להבין ענין תקיעת שופר” הנדפס בסידור עם דא”ח (רמד, ג)[1]. וכן ראוי לנהוג לכל מי שתוקע לרבים להוציאן ידי חובתן[2].
גדול מדאורייתא. לכתחילה יש להחמיר שהתוקע יהיה גדול מדאורייתא, היינו שהביא ב’ שערות, שבכל מצוה דאורייתא נכון שלא לסמוך על החזקה שהביא סימנים בהגיעו לגיל שלש עשרה[3].
זמן התקיעות
זמן התקיעה בבוקר. יש להיזהר שלא לתקוע תקיעה של מצוה עד לאחר שלש שעות מתחילת היום[4], כאשר הכוונה לשלש שעות זמניות מהנץ החמה[5], בדומה לסוף זמן קריאת שמע[6]. אנשים שחוששים שלא יוכלו לתקוע להם לאחר מכן – מותר לתקוע עבורם החל מזמן הנץ החמה[7].
תקיעות לפני התפילה. באם צריך לתקוע לפני התפילה עבור מישהו שלא יוכל לתקוע עבורו לאחר מכן, הדבר מותר, גם אם בשל כך יפסיד תפילה במנין, שכן מצות שופר היא מדאורייתא ועולה בחשיבותה על מעלת התפילה בציבור[8].
תקיעות אחרי השקיעה. יש לסיים את התקיעות לפני שקיעת החמה[9], אך לאחר בין השמשות יש לתקוע ללא ברכה[10], גם אם התחיל לתקוע קודם בין השמשות וסיים לאחר בין השמשות[11]. כשחל היום השני של ראש השנה ביום שישי אין לתקוע כלל לאחר השקיעה[12].
כוונת התוקע והשומעים
חובת הכוונה. מצות תקיעת שופר, ככל המצוות – צריכה כוונה, ואין אדם יוצא בה ידי חובתו אלא אם כיוון שהוא תוקע או שומע את התקיעה לשם מצות שופר. חובה זו חלה הן על התוקע והן על השומעים[13].
כוונת שומע ומשמיע. על התוקע להתכוון להוציא את השומעים ידי חובתן, וכן על השומע להתכוון לצאת ידי חובה, ובאם אחד מהם לא כיוון – לא יצא השומע ידי חובתו.
על מי יכוון התוקע? כוונת התוקע לא צריכה להיות מיוחדת למי שרוצה להוציאו ידי חובה, אלא מספיקה כוונה כללית שמתכוון להוציא את כל מי שישמענו[14], אמנם צריך התוקע להתכוון לכך בפירוש[15].
עם זאת, התוקע לרבים, גם אם לא התכוון בפירוש להוציא את כל מי שישמענו, אם שמעו אותו אחרים מחדרים או בתים סמוכים והתכוונו לצאת ידי חובה – יצאו ידי חובתן, שדינו דומה לתוקע בבית-הכנסת, שכיון שתוקע עבור הציבור, נכללים בכוונתו גם אלו השומעים אותו מחוץ לבית-הכנסת ומהבתים הסמוכים לו[16].
אולם כאשר תוקע ליחיד, כגון שתוקע לחלשים וזקנים בביתם וכדו’, או לכמה אנשים ספציפיים – יש להקפיד לכוון בפירוש להוציא את כל מי שישמענו, שכן לעיתים שומעים אותו מבתים הסמוכים, והוא לא מודע לכך ולא כללם בכוונתו[17]. אולם התוקע בחדר של מישהו השוכב בבית-הרפואה, גם אם לא היתה לו כוונה מפורשת, תולים שנתכוון להוציא את כל השומעים הנמצאים במתחם[18], ובלבד ששומעים את השופר באופן חד וברור למרות המרחק[19].
כוונת השומעים. כאמור, גם השומעים מחויבים לכוון לצאת ידי חובה בשמיעת התקיעות וללא זה לא יצאו ידי חובתם וראוי לעוררם על כך, ואפשר גם לומר להם לפני הברכה שמקיימים כעת את מצות תקיעת שופר, ומודעות זו – יחד עם הקשבתם לתקיעות – נחשבת ככוונה לצאת ידי חובה. עם זאת, גם מי שאינם יודעים לכוון, יש לראות בעצם הטיית אזנם להקשיב לתקיעות כ’הצהרת-כוונות’ על הרצון לצאת ידי חובת המצוה[20].
כוונה שלא לצאת. התוקע עבור אחרים ואינו מעוניין לצאת ידי חובה בתקיעה זו, כגון שתוקע להם לפני התפילה ובדעתו לשמוע את התקיעות לאחר מכן בבית הכנסת בברכה, יכוון בתקיעות הראשונות שאינו רוצה לצאת בהם ידי חובתו[21].
קול השופר
קול שופר בלבד. מאחר ששמיעת קול שופר צריכה להיות ללא ערבוב קול אחר, אלא קול שופר בלבד, לכן תקיעה במקום שיש בו הד רב לא מועילה אלא לנמצאים באותו המקום, שהם שומעים בבירור קול שופר בלבד, אבל השומעים ממקומות אחרים לא יצאו, שהרי שמעו קול שופר יחד עם קול אחר, אלא אם כן ברור להם, או שאנו משערים, ששמעו קול שופר בלבד[22].
כמו כן, אלו הנמצאים במרחק רב מהתוקע, לא בהכרח ששומעים ברור את קול השופר ללא תוספת קול אחר, ומחויבים בתקיעה נוספת[23].
אשר לכן, בבתי-הרפואה וכדו’, בהם אנשים רבים מפוזרים במקומות שונים, יש לתקוע בכל מחלקה ומחלקה (אלא שריבוי מקומות התקיעה מגיע לעיתים על חשבון מספר התקיעות, כדלהלן).
תקיעה עם רעשי רקע. השומעים מחויבים לשמוע את כל התקיעות היטב מתחילתן ועד סופן[24]. אולם קולות נוספים ברקע אינם מעכבים את שמיעת קול השופר, ובלבד שמקשיבים היטב לקול השופר[25], ויש להניח שהשומע את קול השופר נותן דעתו לשמוע את קול השופר ולא מתייחס לקולות המפריעים[26].
כשהשומע מאבד ריכוז. אולם מי שאינו מרוכז, ואינו מקשיב לכל התקיעות ומחשבתו משוטטת בעניינים אחרים, באם בתחילה התכוון להקשיב לקול השופר, נראה שהולכים אחר כוונתו הראשונה, והרי עתה שומע קול שופר לשם מצוה[27].
מכשיר שמיעה. אדם הנעזר במכשיר שמיעה, אינו יוצא ידי חובת מצות שופר באם שומע את קול השופר באמצעות המכשיר, אלא צריך להסיר מעליו את המכשיר, ולשמוע את קול השופר באופן ישיר, ואם ללא המכשיר אינו יכול לשמוע את התקיעות כלל – אין לברך על תקיעות אלו, ומוטב לצרפו יחד עם אנשים אחרים ולתקוע בברכה עבורם, ולכוון להוציאו גם כן[28].
התקיעות
החלפת תוקע. אין חובה לשמוע את כל התקיעות מאדם אחד כל עוד שומע אותן כסדרן, ולכן מי שבאמצע התקיעות התעייף, יכול חבירו להחליפו ולהמשיך לתקוע את יתר התקיעות[29], ויכול להחליפו גם באמצע סדר תשר”ת, תש”ת או תר”ת, ואין חובה שיתקע אחד סדר שלם[30], ואפילו אם לא הצליח הראשון לתקוע אפילו תקיעה אחת, יכול אחר להחליפו, ובאם בירך הראשון – אין ברכתו לבטלה, שכן הברכה היתה מיועדת עבור השומעים[31].
תקיעה בשני מקומות. אמנם שני בעלי תקיעה המתחלקים לתקוע לשתי קבוצות במקום אחד, יש להם לתקוע במרחק מספיק אחד מהשני, שלא תתערב שמיעת התקיעות ונמצא ששמעו הציבור את התקיעות שלא כסדרן[32].
אורך התקיעות. למרות שמנהגנו להאריך בטרומיטין, קשה לעשות כן במסגרת ‘מבצע שופר’, ולכתחילה אף לא כדאי לעשות כן, מאחר שהשומעים צריכים להקשיב לתקיעות מתחילתן ועד סופן, כדלעיל. אך יש להיזהר לתקוע כפי המחויב בהלכה[33], שכל תקיעה תהיה כפי אורך השברים/תרועה שלאחריה, אם שברים, אם תרועה ואם שברים ותרועה יחד.
מספר התקיעות. סוגיה מרתקת היא שאלת כמות התקיעות במקרה שרוצים לתקוע למספר רב של יהודים במקומות שונים, האם חובה לתקוע בכל מקום שלושים קולות או שמא ניתן לתקוע מספר תקיעות מינימאלי בלבד, ואם כן – מהו סדר התקיעות המועדף, והאם יש לברך על תקיעה כזו?
לכתחילה אין להקל בזה, וגם במסגרת ‘מבצעים’ יש לתקוע לכל אחד ל’ קולות המחויבות מדינא, כסדר: תשר”ת ג’ פעמים, תש”ת ג’ פעמים ותר”ת ג’ פעמים, ורק באופן זה יכול הוא לברך על התקיעה. לכן מוטב להכין מראש מספר בעלי תקיעה, שכאשר הולכים למקום עם ריבוי אנשים שנמצאים במקומות שונים, כמו בית-רפואה וכיו”ב, יוכלו לחלק ביניהם את המחלקות השונות באופן שיספיקו לתקוע בכל מקום ל’ קולות כדין[34].
אבל בשעת הדחק, כאשר נחלש התוקע ואינו יכול עוד לתקוע ל’ קולות, יכול להסתפק בי’ קולות בלבד[35], וללא ברכה[36]. כאשר העדיפות היא לתקוע תשר”ת ג’ פעמים[37], אך יכול גם לתקוע רק תש”ת ג’ פעמים או תר”ת ג’ פעמים[38].
תקיעות לממהר. כפשוט, שאם השומע ממהר וכדו’ ואינו מוכן בשום אופן לשמוע מספר התקיעות המחויבות (ל’ קולות) אלא לשמוע רק מספר תקיעות בלבד ובלאו הכי לא ישמע כלל – גם זה ניתן להחשיב לאונס, ולתקוע בפניו י’ קולות ללא ברכה, שמא אכן מקיים בהם מצות שופר, כנ”ל.
אך כאן המקום להדגיש, שיש לתקוע רק תקיעות כאלו שניתן לצאת בהם ידי חובת מצות שופר, אבל תקיעות שאין השומע יוצא בהם ידי חובתו – אין לתקוע אף ללא ברכה, שכן אסור לתקוע לחינם ביום טוב[39].
הברכות
מי מברך? מי שכבר שמע את התקיעות בבית-הכנסת ויצא ידי חובתו ועתה תוקע עבור אחרים, באם הם יודעים את הברכות – יברכו הם את הברכות “לשמוע קול שופר” ו”שהחיינו”. ואם אינם יודעים לברך – יברך התוקע עבורם[40] והם יענו אמן אחריו, אך לא יענו “ברוך הוא וברוך שמו”. ויכול לומר “. . וציוונו לשמוע קול שופר” וכן את ברכת “שהחיינו”, שכן מכח דין “ערבות” נחשב כמחויב בדבר[41], ויכול גם ללמדם ולבטא עבורם כל מילה והם יאמרו אחריו[42], ועדיף טפי לעשות כן (בגברים).
התוקע למי שאינו יודע לברך. אם תוקע לרבים וביניהם יש מי שאינם יודעים לברך אך יש גם כאלו שיודעים לברך – יברך אחד מאלו שיודעים ויוציא את כולם בברכתו[43] (וראה להלן אודות נשים וילדים).
נשים וילדים
נשים בתקיעת שופר. נשים פטורות ממצות שופר, ככל מצות עשה שהזמן גרמא. אך אם הן רוצות לשמוע שופר, מותר לתקוע עבורן.
נהגו הנשים לברך בעצמן את שתי הברכות “לשמוע קול שופר” ו”שהחיינו”, אבל אין לגברים לברך עבורן את ברכות אלו, באם כבר יצאו ידי חובתם ותוקעים רק עבור הנשים[44].
תקיעה עבור כמה נשים. אם יש מספר נשים הרוצות לשמוע, מוטב שכל אחת מהן תברך בפני עצמה ולא תברך אשה אחת בשביל כולן, אך אם יש מהן שאינן יודעות לברך, תברך אחת ותוציא את אלו שאינן יודעות[45].
מספר התקיעות. כיון שהנשים מברכות על התקיעה, הרי שמספר התקיעות המחויב, שצריך לתקוע עבורן שווה לזה של הגברים, דהיינו ל’ קולות לכל הפחות[46], אבל בפחות מכן אין לה לברך, וגם אין ענין לתקוע עבורה פחות ממספר קולות זה.
סדר עדיפות. מסיבות אלו יש להעדיף ב’מבצע שופר’ תקיעה לגברים על פני תקיעה לנשים.
ברכת הגדול בתקיעה לקטן
התוקע עבור ילדים שהגיעו לגיל חינוך במצות שופר – רשאי הגדול לברך עבורם, מדין חינוך[47].
[1] ספר המנהגים ע’ 56.
[2] ראה התקשרות גל’ א’נג ע’ 8 הע’ 21.
[3] מטה אפרים סי’ תקפט סק”ז. משנה ברורה שם סק”ב.
[4] שוע”ר סי’ תקצא סוסי”ד.
[5] שכן לשיטת אדה”ז בסידורו ד”ה זמן קריאת שמע זמן תחילת היום הוא בהנץ החמה.
[6] ראה בהרחבה בירורי מנהגים – מועדים ע’ 117 ואילך. נתיבים בשדה השליחות ח”ב פ”ט הע’ 14. וש”נ.
[7] נתיבים בשדה השליחות שם הע’ 15.
[8]
[9] ראה שוע”ר סי’ תקפח ס”א.
[10] ראה משנה ברורה סי’ תקפח סק”א ובשער הציון שם.
[11] לפי שוע”ר סי’ תקפח ס”ב (גבי תקע קודם עמוד השחר והמשיך לאחר עמוד השחר).
[12] ראה מטה אפרים סו”ס תרא. משנה ברורה סי’ תר סק”ז.
[13] שוע”ר סי’ תקפט ס”ה.
[14] שם ס”ו.
[15] משמעות שוע”ר שם (ומקורו ברמב”ם הל’ שופר פ”ב ה”ה ובשו”ע שם ס”ט).
[16] עיין היטב שוע”ר שם.
[17] כן מובן משוע”ר שם. וכ”כ בכף החיים שם סקמ”ה ובמשנה ברורה סקי”ז.
[18] ראה לעיל בהערות הקודמות. וכ”כ בחשוקי חמד ראש השנה ע’ שפו ואילך.
[19] ראה שוע”ר סי’ תקפז ס”א.
[20] וכדין “מי שהיה מהלך ועמד כדי לשמוע התקיעות משליח ציבור ואח”כ נסתפק לו אם נתכוון לצאת בשמיעתו – אין צריך לתקוע לו שנית, דכיון שעמד מהליכתו, חזקה שנתכון לצאת ידי חובתו” (שוע”ר שם ס”ח).
[21] מטה אפרים סי’ תקפה סק”ט. וראה שיעורי הלכה למעשה (להרב שלום דובער לוין שי’, קה”ת תשע”ד) ח”א סי’ עא. ועיג”כ פסקי תשובות סי’ תקפה הע’ 14 ובאות ז והע’ 51.
[22] שוע”ר סי’ תקפז ס”א ואילך.
[23] שם ס”ה.
[24] שוע”ר שם ס”ד. משנ”ב שם סקט”ז. ומסיבה זו אינו כדאי להאריך במבצעים בתקיעות יותר מהשיעור הנדרש כדלהלן.
[25] ראה פסקי תשובות שם אות ג. וש”נ.
[26] ראה שוע”ר סי’ תקצ סי”ד.
[27] אבל ראה פסקי תשובות סי’ תקפט אות ו. וכנראה מדבר שם על אדם שמלכתחילה לא היתה בכוונתו לשמוע את קול השופר לשם מצוה ולא עשה שום מעשה המצביע על כך וקול השופר נכנס לאוזנו בעל כרחו, שהרי הוא כמתעסק בעלמא.
[28] ראה לקוטי שיחות חכ”א ע’ 497 שמחלק בין מכשיר חשמלי למכשיר מכני, שהשומע דרך מכשיר מכני שיוצא י”ח, דאכן שומע קול שופר. וראה בכ”ז פסקי תשובות סי’ תקפט אות ג. נתיבים בשדה השליחות פ”ט ס”ח ובבירורי הלכה סי’ יג. וש”נ.
[29] ראה שוע”ר סי’ תקפה ס”ח.
[30] ראה שוע”ר סי’ תקצ סי”ד, ודלא כמשמעות המשנ”ב סי’ תקפח סקי”א, שכל אחד יתקע ‘סדר’.
[31] שוע”ר סי’ תקפה שם.
[32] לפי שוע”ר שם.
[33] ראה שוע”ר סי’ תקצ ס”ד-ז.
[34] יש לי בזה אריכות דברים, אך עתה אכתוב הדברים בקצירת האומר: הסיבה שתוקעים ל’ קולות של תשר”ת ג’ פעמים, תש”ת ג’ פעמים ותר”ת ג’ פעמים היא משום שהחיוב מן התורה הוא לתקוע תרועה עם תקיעה לפניה ולאחריה, ולפי שאין אנו יודעים מה היא התרועה, תקנו חכמים לעשות התרועה בכמה אופנים שונים כדי לצאת ידי כל הספיקות (ראה בהרחבה שוע”ר סי’ תקצ ס”א-ב). ונראה מדברי אדה”ז, שלאחר תקנת חכמים זו הרי כך הוא קיום מצות התורה ואין לפחות מכך מדינא (כן משמעות לשון רבינו בסי’ תקצב ס”ג ו(בעיקר ב)ס”ז, סי’ תקצו ס”א, ועוד. וי”ל דכך היא שיטת הרמב”ם הל’ שופר פ”ג ה”ב-ג בזה, דלא כרב האי גאון המובא ברא”ש ראש השנה פ”ד ס”י ובשוע”ר סי’ תקצב ס”ד בשם “יש נוהגין”. וכ”כ המשנ״ב ועוד).
[35] שכן כתב בשוע”ר סי’ תקצג ס”ג (מהר”ן ראש השנה יא, ב בדפי הרי”ף ד”ה ודאמרינן. טושו”ע סי’ תקצג ס”ב ומג”א שם סק”ג) דמי שאינו יודע כיצד לעשות התרועה, שיתקע מה שהוא יודע ויעשה י’ קולות, “דשמא מה שהוא יודע זו היא תרועה האמורה בתורה ונמצא מקיים המצוה כמאמרה”, היינו שהגם שמתקנת חכמים מחוייב הוא מצד הספק לתקוע ל’ קולות, אבל מ”מ כל שיכול לתקוע בא’ מאופני התרועה האמורה בתורה, מחוייב לעשות כן שמא אכן זו היא התרועה ונמצא שקיים את מצות התורה. ומזה למד במטה אפרים על אתר סק”ג דמי שהוא חלוש וכו’ “יתקע תשר”ת לבד בלא ברכה”, והיינו ג’ פעמים תשר”ת (ראה מועדי קודש הל’ ראש השנה פ”ח הע’ 11. שו”ת השלוחים ע’ רנב במוסגר). ואכמ”ל בשיטת המטה אפרים בזה.
[36] כנ”ל מהמטה אפרים, וכן מסתבר, דהלא להמובא לעיל בהערה אכתי מידי ספיקא לא נפקא.
[37] שכן בתשר”ת תוקע למעשה את כל סוגי התרועות. וכן דעת הגה”ח הרב חיים שלום דייטש שליט”א והגה”ח הרב יקותיאל פרקש שליט”א ועוד. וראה גם נתיבים בשדה השליחות ח”ב פ”ט ס”ד ובהע’ 4. שו”ת השלוחים סי’ מז.
אבל ראה התקשרות גל’ א’נג ע’ 10 הע’ 39.
[38] לפי המבואר בסי’ תקצג שם. וראה נתיבים בשדה השליחות ושו”ת השלוחים שם.
[39] ראה שוע”ר סי’ תקצו ס”ב.
[40] לפי שוע”ר סי’ תקפה ס”ה. וראה נתיבים בשדה השליחות שם הע’ 1.
[41] לפי שוע”ר סי’ קסז סכ”ג.
[42] ראה שוע”ר סי’ תפד ס”ד: “ואם הם אין יודעים לברך ברכת המזון יקרא הוא עמהם כל ברכת המזון מילה במילה, ואינו כמברך לבטלה, כיון שהן עונין אחריו כל מילה ומילה, והרי הוא כמקרא את הקטן ומלמדו ברכת המזון אחר אכילתו”. וראה נתיבים בשדה השליחות שם הע’ 3. שיעורי הלכה למעשה סי’ עא אות ג.
[43] ראה שיעורי הלכה למעשה שם סוף אות א, לפי המבואר בשוע”ר סי’ קכד ס”א גבי חזרת הש”ץ, שמוציא רק את מי שאינו בקי. והוא דלא כמ”ש בנתיבים בשדה השליחות שם ס”ב ובהע’ 2, לפי המנהג המובא במטה אפרים סי’ תקפה סק”ו ועוד, שמברך התוקע ומוציא את הבקי יחד עם מי שאינו בקי, דמנהג זה לא הובא בשוע”ר (וראה בס’ הנ”ל שם הע’ 1).
[44] ראה שוע”ר סי’ תקפה ס”ב.
[45] ראה פסקי תשובות סי’ תקפה הע’ 47. נתיבים בשדה השליחות ח”ב פ”ט ס”ו. וש”נ.
[46] נתיבים בשדה השליחות שם הע’ 9.
[47] ראה שיעורי הלכה למעשה שם אות ב לפי שוע”ר סי’ קצ ס”ד (לענין ברכות הטעונות כוס), סי’ רסט ס”ג (לענין קידוש), סי’ רצו סי”ז (לענין הבדלה) וסי’ קסז סכ”ג (לענין ברכת הנהנין), ודלא כמ”ש בנתיבים בשדה השליחות שם ס”ה ובהע’ 5, שיכול לברך עבורם רק אם אינם יודעים לברך.
ומה שהקשה שם בשיעורי הלכה למעשה מכך שבברכת המזון מצינו (שוע”ר סי’ קפה ס”ד) שיכול לברך עבור בניו הקטנים רק כאשר אינם יודעים לברך – יש ליישב, דשאני חיובו של הקטן בברכת המזון אף שהוא מדין חינוך, כמבואר בארוכה בשוע”ר סי’ קפו ס”ג, ע”ש, ולכן אי אפשר לברך עבורו אא”כ אינו יודע לברך.
אתר הלכות שבכל יום אורח מנחם באדיבות הרב מנחם מנדל ווהבה שליט”א לאתר שופרות מהדרין יודאיקה