שאלה: מה משמעות המילה “לכם” בהקשר של מצוות ארבעת המינים?
תשובה: המילה “לכם” בפסוק “וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן” (ויקרא כ”ג, מ’) מציינת את הצורך בבעלות אישית על ארבעת המינים. כלומר, בעת קיום המצווה ביום הראשון של סוכות, המינים חייבים להיות ברשותו המלאה של האדם.
רש”י על הפסוק מבאר:
“‘לכם’ – משלכם, להוציא את השאול ואת הגזול” (רש”י על ויקרא כ”ג, מ’).
לכן, ארבעת המינים צריכים להיות ברשות הקונה עצמו ולא יכולים להיות מושאלים או גזולים, כפי שהגמרא מסבירה במסכת סוכה:
“לולב הגזול והיבש פסול, של אשרה ושל עיר הנידחת פסול. נקטם ראשו, נפרצו עליו פסול, נפרדו עליו כשר. רבי יהודה אומר: יאגדנו מלמעלה… מהו גזול? אם גזול – למה לא יצא? אמר רבה: משום דבעינן ‘לכם’ ומשום גזלה לא מיקרי לכם” (סוכה כ”ט ע”ב).
שאלה: מה הדין כאשר ארבעת המינים הם שאולים או גזולים ביום הראשון של חג הסוכות?
תשובה: אם ארבעת המינים שאולים או גזולים ביום הראשון, האדם אינו יוצא ידי חובתו. זאת כיוון שהמינים אינם נחשבים כ”משלכם”, אלא הם ברשות של מישהו אחר. ההלכה מחמירה ביום הראשון בכך שהבעלות חייבת להיות מוחלטת.
הרמב”ם פוסק:
“הנוטל לולב של חבירו בין ברשות בין שלא ברשות, לא יצא, שנאמר ‘ולקחתם לכם’, משלכם” (רמב”ם, הלכות לולב, פרק ח’, הלכה ט’).
שאלה: האם אפשר לקיים את המצווה באמצעות ארבעת המינים שנרכשו מקטן?
תשובה: במקרה שקטן הוא הבעלים של ארבעת המינים, ישנה בעיה הלכתית. קטן אינו יכול להקנות דבר לאחרים משום שאינו נחשב לבר דעת בקניינים. ההלכה מבוססת על כך שקטן אינו יכול לבצע קניינים תקפים משום שחסר לו גמירת דעת.
הגמרא בבבא בתרא מבארת:
“קטן לית ליה זכייה” (בבא בתרא פ”ח ע”א).
לכן, אם קטן מנסה למכור או להעניק את ארבעת המינים, אין ביכולתו להקנותם במובן ההלכתי הנדרש.
שאלה: האם ניתן לצאת ידי חובה כאשר המינים ניתנים במתנה על מנת להחזיר?
תשובה: כן, ניתן לצאת ידי חובה כאשר ארבעת המינים ניתנים במתנה על מנת להחזיר. הסיבה לכך היא שהבעלות עוברת באופן זמני למקבל המתנה, והוא נחשב לבעלים בעת קיום המצווה. לאחר שהמצווה הושלמה, ניתן להחזיר את המינים לבעלים המקוריים.
הגמרא במסכת סוכה אומרת:
“מתנה על מנת להחזיר – מתנה היא” (סוכה מ”א ע”ב).
הרמב”ם פוסק:
“נתן לו חברו לולב במתנה על מנת להחזיר, נטל ויצא בו ידי חובתו, והחזירו – יצא” (רמב”ם, הלכות לולב, פרק ח’, הלכה י”א).
שאלה: האם ניתן לרכוש ארבעת המינים באשראי או בשיק דחוי ועדיין לצאת ידי חובה?
תשובה: הלכתית, התשובה מורכבת ומחייבת הבחנה בין קניין כסף לבין קניין משיכה.
לפי ההלכה, מטלטלין (כמו ארבעת המינים) אינם נקנים בכסף בלבד, אלא גם בפעולה פיזית כמו משיכה או הגבהה. לכן, אם אדם קונה באשראי אך לא ביצע משיכה או פעולה פיזית אחרת, ייתכן שהקניין לא הושלם כראוי.
הגמרא במסכת קידושין מלמדת:
“כסף במטלטלין לא קנה, עד שימשוך” (קידושין כ”ו ע”א).
לגבי שיק דחוי, ישנם פוסקים הסבורים שהקניין לא הושלם עד שהשיק נפרע, כיוון שמדובר בהתחייבות עתידית ולא בתשלום מיידי. כך לדוגמה פוסק המחנה אפרים (קניינים, סימן י”ז).
שאלה: מהו תוקף הקניין כאשר אדם רוכש ארבעת המינים בשותפות עם אדם אחר?
תשובה: כאשר אנשים קונים את ארבעת המינים בשותפות, יש לדאוג שכל שותף יהיה הבעלים המלא של המינים כאשר הוא מקיים את המצווה. לפי שיטת הראשונים, במקרים כאלה ניתן להסתמך על פתרון של “מתנה על מנת להחזיר”, כך שכל אחד יכול לקיים את המצווה באופן מלא.
הרא”ש מבאר:
“אף על פי ששותפין שניהם יחד, כל אחד מקנה לחבירו מתנה על מנת להחזיר בשעת נטילתו, ויוצאים שניהם ידי חובתם” (שו”ת הרא”ש, כלל ב’, סימן י’).
מסקנה:
המצווה של ארבעת המינים ביום הראשון של חג הסוכות מחייבת שהמינים יהיו ברשותו המלאה של האדם המקיים את המצווה. המילה “לכם” בפסוק מדגישה את הצורך בבעלות אישית, ולכן אם המינים שאולים, גזולים, או לא הושלמו קניינם כראוי, אין יוצאים ידי חובה. פתרונות כמו “מתנה על מנת להחזיר” מאפשרים לאדם לקיים את המצווה בצורה תקינה גם כאשר יש צורך בהעברת המינים לאחרים.
דין “לכם” במצוות ארבעת המינים מחדד את ההלכה בנוגע לבעלות והשתייכות, אך הוא גם מסמל את היחס בין הגשמי לרוחני, בין החולף לבין הנצחי. הקניין הנצחי הנעשה בנפש האדם, המאמין בכך שהעולם הזה אינו הנקודה הסופית, משקף את הערך העליון של כל מצווה. העולם הגשמי, על כל נכסיו החולפים והמתכלים, הוא זמני בלבד, אך הנשמה ממשיכה להתקיים לאחר מכן.
מתוך כך ברור מדוע דווקא קניין המצוות, הנעשה בנפש האדם, נחשב לדבר שהוא מעל כל נכס כלה ונפסד. בעוד שהנכסים הפיזיים ייעלמו, המצוות שאנו מקיימים מקנות לנו קיום רוחני נצחי, שמלווה אותנו מעבר לעולם הזה.
רעיון זה מדגיש גם שהאדם יוצא ממקום קביעותו, עולמו הקטן וביתו – מבועתו – להזכיר לעצמו שהחיים הם בני חלוף. רק הנכסים האסטרטגיים הנצחיים, המגולמים במעשים טובים ובמצוות, עומדים לנצח.
כאשר אדם יוצא מנכסי דלא ניידי, הנדל”ן, לבקתה זמנית, ובמקביל רוכש מטלטלין וכלים שהם נפסדים, הוא מדגיש את הפרדוקס שבחיים: הקניין הזמני, שהוא ברובו חומרי וחלוף, יכול להוביל את האדם לרכוש חיי נצח על ידי מצוות ומעשים טובים.
בעוד שהקניין הגשמי, כמו נדל”ן, הוא קבוע וחיוני, הוא גם נפסד וכלה. המודעות לכך שהקבוע של החומר הוא זמני, מחדדת את ההבנה שהנכס האמיתי של האדם טמון במעשים הרוחניים, שהם נצחיים ובלתי ניתנים להחלפה. הקניין במצוות ובמעשים טובים מעניק לאדם זכות קיום רוחני שמעל לכל נכס קבוע, שכן הנכסים הפיזיים ייעלמו, ואילו המצוות שהאדם מקיים הן אלו שמובילות אותו לעדינות קיומית נצחית.
הלקח הוא שבסופו של דבר, קניינו הרוחני, הקשור בעשייה ובתכלית החיים, הוא זה שמקנה לנו ערך נצחי, בעוד שהקניין החומרי הוא כאמור בר חלוף. עלינו לזכור שההשקעה האמיתית שלנו היא במצוות ובמעשים טובים, שכן הם מהווים את הקניין הנצחי של חיינו, אשר ילווה אותנו לעד.
שינוי תפיסה זו משאיר רושם נצחי בנשמתנו בל ימחה לעולם, וזה “לכם” האמיתי שלנו.
