פורסם ב- כתיבת תגובה

חמץ ומצה

אפיית מצות AI פסח שופרות מהדרין יודאיקה #יהדות #הלכה #תורה #תפילה #כשרות #חגים #קהילה #צדקה #מזוזה #ספרים_יהודיים שופר, שופרות, יודאיקה, שירותי דת, שופרות קלי תקיעה, נרתיק שופר, מעמד שופר, שופר איל, שופר קודו, שופר ראם, שופר מרוקאי, שופר תימני, שופר בבלי, שופר טבעי, שופר מעובד, שופר לא מעובד עמוד הבית בית מלאכה לייצור שופרות ומרכז מבקרים יחיד מסוגו בעולם. קול שופר ייצור שופרות כשרים לתקיעה.ביהדות השופר משמש לקיום מצוות כתקיעת שופר בראש השנה וביום הכיפורים, וכן הוא סמל לחירות בשנת היובל ובבוא המשיח, וככזה הפך השופר לסמל יהודי בכל העולם. מיני שופרות ...מחפש שופרות ? כנס עכשיו ! מגוון רחב של שופרות בכל הגדלים וכל הסוגים בהזמנה און ליין עכשיו באתר >>> ... כל הקונה שופר מקבל נרתיק לשופר במתנה. SALE SALE SALE מבצעים, המקום הכי טוב לשופרות, מעצמה של שופרות, אלופי השופרות, מקצועני השופרות, ייצור שופרות , בית מלאכה לשופרות, ייצור שופרות כשרים לתקיעה שופרות מהדרין יודאיקה #יהדות #הלכה #תורה #תפילה #כשרות #חגים #קהילה #צדקה #מזוזה #ספרים_יהודיים שופר, שופרות, יודאיקה, שירותי דת, שופרות קלי תקיעה, נרתיק שופר, מעמד שופר, שופר איל, שופר קודו, שופר ראם, שופר מרוקאי, שופר תימני, שופר בבלי, שופר טבעי, שופר מעובד, שופר לא מעובד עמוד הבית בית מלאכה לייצור שופרות ומרכז מבקרים יחיד מסוגו בעולם. קול שופר ייצור שופרות כשרים לתקיעה.ביהדות השופר משמש לקיום מצוות כתקיעת שופר בראש השנה וביום הכיפורים, וכן הוא סמל לחירות בשנת היובל ובבוא המשיח, וככזה הפך השופר לסמל יהודי בכל העולם. מיני שופרות ...מחפש שופרות ? כנס עכשיו ! מגוון רחב של שופרות בכל הגדלים וכל הסוגים בהזמנה און ליין עכשיו באתר >>> ... כל הקונה שופר מקבל נרתיק לשופר במתנה. SALE SALE SALE מבצעים, המקום הכי טוב לשופרות, מעצמה של שופרות, אלופי השופרות, מקצועני השופרות, ייצור שופרות , בית מלאכה לשופרות, ייצור שופרות כשרים לתקיעה רכישת שופר קניית שופר שופרות למכירה ייצור שופרות

חמץ ומצה

אפיית מצות AI פסח שופרות מהדרין יודאיקה #יהדות #הלכה #תורה #תפילה #כשרות #חגים #קהילה #צדקה #מזוזה #ספרים_יהודיים שופר, שופרות, יודאיקה, שירותי דת, שופרות קלי תקיעה, נרתיק שופר, מעמד שופר, שופר איל, שופר קודו, שופר ראם, שופר מרוקאי, שופר תימני, שופר בבלי, שופר טבעי, שופר מעובד, שופר לא מעובד עמוד הבית בית מלאכה לייצור שופרות ומרכז מבקרים יחיד מסוגו בעולם. קול שופר ייצור שופרות כשרים לתקיעה.ביהדות השופר משמש לקיום מצוות כתקיעת שופר בראש השנה וביום הכיפורים, וכן הוא סמל לחירות בשנת היובל ובבוא המשיח, וככזה הפך השופר לסמל יהודי בכל העולם. מיני שופרות ...מחפש שופרות ? כנס עכשיו ! מגוון רחב של שופרות בכל הגדלים וכל הסוגים בהזמנה און ליין עכשיו באתר >>> ... כל הקונה שופר מקבל נרתיק לשופר במתנה. SALE SALE SALE מבצעים, המקום הכי טוב לשופרות, מעצמה של שופרות, אלופי השופרות, מקצועני השופרות, ייצור שופרות , בית מלאכה לשופרות, ייצור שופרות כשרים לתקיעה שופרות מהדרין יודאיקה #יהדות #הלכה #תורה #תפילה #כשרות #חגים #קהילה #צדקה #מזוזה #ספרים_יהודיים שופר, שופרות, יודאיקה, שירותי דת, שופרות קלי תקיעה, נרתיק שופר, מעמד שופר, שופר איל, שופר קודו, שופר ראם, שופר מרוקאי, שופר תימני, שופר בבלי, שופר טבעי, שופר מעובד, שופר לא מעובד עמוד הבית בית מלאכה לייצור שופרות ומרכז מבקרים יחיד מסוגו בעולם. קול שופר ייצור שופרות כשרים לתקיעה.ביהדות השופר משמש לקיום מצוות כתקיעת שופר בראש השנה וביום הכיפורים, וכן הוא סמל לחירות בשנת היובל ובבוא המשיח, וככזה הפך השופר לסמל יהודי בכל העולם. מיני שופרות ...מחפש שופרות ? כנס עכשיו ! מגוון רחב של שופרות בכל הגדלים וכל הסוגים בהזמנה און ליין עכשיו באתר >>> ... כל הקונה שופר מקבל נרתיק לשופר במתנה. SALE SALE SALE מבצעים, המקום הכי טוב לשופרות, מעצמה של שופרות, אלופי השופרות, מקצועני השופרות, ייצור שופרות , בית מלאכה לשופרות, ייצור שופרות כשרים לתקיעה רכישת שופר קניית שופר שופרות למכירה ייצור שופרות

שתף את הפוסט

לעילוי נשמת כל קדושי מלחמת "חרבות ברזל", לרפואת כל הפצועים, והחזרת החטופים בשלום

משמעות הזמן בפרספקטיבת נצח

מנגזרות סעיפי ערך החיים, אותם מקדשת התורה והיהדות, במסגרת הכלל של “פיקוח נפש דוחה את כל התורה”, ערך החיים אל מול החידלון, גובר על כלל שמירת התורה והמצוות, נגזר סעיף מיוחד, באיכות הזמן / החיים, הדבר ההפכי של  “מצה”,  כמו שנאמר בהגדה של פסח,  ‘מצה זו על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם ממ”ה הב”ה וגאלם שנאמר ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם’ – הוא “חמץ”, על החמצה זו, אנו אוכלים מצה לכל הדורות, ולכאורה יש להבין את הנושא, המצווה העיקרית בחג החשוב ביותר לעם היהודי, המסמל את היותו לעם בן חורין, והנה הסימבוליקה העיקרית בחג היא לכאורה על אנקדוטה כה פעוטה. 
כמו כן על חמץ שהוא אוכלין מותרים,  שבמהלך השנה מותרים לכל ופתאום הופכים במהותם לדבר איסור עד כדי איסור כרת, החמור ביותר בעוד היבטים של בל ייראה ובל ימצא, וכמו ששאלו את הרדב”ז – בשו”ת הרדב”ז [חלק שלישי סימן תקמ”ו]בעניין חמץ בפסח, מה טעם כל החומרות הגדולות שיש בעניין חמץ בפסח, מה שאין בכל התורה כולה? מה העניין בזה?
כידוע על פי התורה קיים איסור לעם ישראל על אכילת חמץ, ועל הימצאות שאור בבית, למשך שבעה ימים. על פי ההלכה חמץ אסור באכילה ובהנאה החל מחצות של ערב פסח ועד צאת שביעי של פסח, וישנו אף איסור על הימצאותו ברשותו של יהודי. איסור אכילת החמץ נקבע לזכר המסופר בספר שמות, שבצקם של בני ישראל בצאתם ממצרים לא הספיק להחמיץ בשל ההכנה החפוזה, ולכן אכלו בני ישראל מצות ולא חמץ. לזכר כך ישנה מצווה על אכילת מצה בפסח, ומנגד איסור על אכילת חמץ. על פי סקרים, רוב האוכלוסייה היהודית בישראל אינה אוכלת חמץ בפסח, ( עובדה מעניינת לכשעצמה ) והרדב”ז מתרץ בתירוצו הראשון שם כך, “שלא נמצאו בכל האיסורין שבתורה, שיצטרפו כל שלשה תנאים הללו, שהוא איסורי הנאה והוא בכרת ולא בדילי אינשי מיניה כולי שתא, אלא חמץ בלבד. וכיון שיש בהם החומרות הללו, החמירה עליו תורה חומרות אחרות, זה דבר מיוחד, ובאו חכמים והוסיפו חומרות על חומרות, ( כמו בדיקת חמץ, וביטול בשישים ועוד  )  כמו שעשתה התורה. ידוע הכלל, ‘כל דתקון רבנן, כעין דאורייתא תקון’. אם התורה החמירה, גם רבנן באו והחמירו, המשיכו באותה הדרך, התירוץ הזה, מבוסס על דברי הראשונים, התוספות הר”ן והריטב”א בתחילת מסכת פסחים, אך נשאלת השאלה היא עדיין מדוע? 
אך בעניין של חמץ, והחמצה, וכן במצה המסמלת את האנטי תזה של כל בצק מוחמץ, עם ייסוד העם החופשי מעבדות, בדרכו לקבלת התורה, אנו למדים יסוד גדול, והוא סעיף איכות החיים, ניצולם עד תום, וכן מידת הזריזות ההפוכה ממידת העצלות, היא נגזרת רחוקה של בשורת העם האלוקי שמקדשת את החיים לא רק על פני החידלון, אלא כל רגע בחיים לבל נפספס אותו ונחמיץ אותו, כי החמצתו היא מוות, של חיי נצח, עם ישראל המבשר את הבשורה האלוקית, ומשמר הדת של אברהם אבינו, שהפיץ את האמונה בא-ל אחד, ממשיך בהפצת האור בדרכו לקבלת התורה, והזיכיון לחיי נצח, מה שמחדד ומאתגר את “מערכת הזמן” בעלת הממדים הגבוליים , השנים, החודשים, הימים, השבועות, השעות, ואפי’ הדקות, בהתמרה של כל דקה זמנית בעולם חומרי לנצח בלתי מוגבל, וכגודל החומרה ב”פיקוח נפש” שהוא טאבו שכשהוא בתמונה, דוחים הכל ואפילו על ידי תלמידי חכמים הגדולים שבדור, כך גם בחילול ערך החיים, על מסלולם הטבעי, ללא התאמצות במידת הזריזות, ההתעוררות לחיים שבה וחוזרת מדי שנה, עם האביב המסמל פריחה ושגשוג וחיים חדשים, וכן שנה חדשה לפי התורה, “החודש הזה לכם ראש חודשים” ראש כרונולוגי, וכן רעיוני, ( אותו ה’ מצווה אותנו לעשות תמיד במקביל לפסח ועל בסיס זה אנו מעברים את השנים “שמור את חודש האביב” )  ביקשו מאיתנו חז”ל להבין שעל רגע אחד של חמץ, ערכו הוא חיי נצח, מה שמשנה את כל התמונה, כך יש משמעות אדירה לערך של כל רגע, בנוסף יש לומר ולהקדים, החג מסמן את החירות של עם ישראל, “עבד” אין לו זמן, זמנו משועבד לאדוניו, משכל זמנו אינו שלו, אין לו זכות בחירה בסיסית על כל רגע מחייו, כמו שאמרו חז”ל “עבדי הם ולא עבדים לעבדים”, ”כִּי-עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד” (ויקרא, כ”ה, מ”ב), כחלק מברית ה’ עם ישראל, זמנם משועבד לחיי נצח, ולפיכך משמעותם היא נצח, וזה משמעותי לא פחות “מפיקוח נפש” ממוות, החיים בצל המוות, היינו היות האדם משועבד למערכת הזמן במטריקס, ועל חיי הרגע לכשעצמם, מה שיביא אותו לזלזל בחיים עצמם, או לחלופין להחזיק בשיטה של אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת“ (ישעיהו כב, פסוק יג), וזהו שאמר התנא האלמותי, שזכה בחייו לחיי נצח ( עלה לשמיים בעודו בחיים) ולא בכדי הוא אומר את הדברים דלהלן. 
“אמר רבי יהושע בן לוי, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף, שנאמר (משלי יא כב): “נזם זהב באף חזיר, אשה יפה וסרת טעם”. ואומר (שמות לב טז): “והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות”, אל תקרא חרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה” כמובן שהחלק האחרון מאוד רלוונטי ומסביר את שהמשועבד לחיי נצח, הוא יוצא מעבדות הטבע בהתאם למוסבר למעלה ביחס ל”עבדות טבעית במצרים” לחירות אמיתית, אך יש גם להוסיף מה הם המילים “אוי להם לבריות מעלבונה של תורה”, האם התורה נעלבת, ולמה נקט ריב”ל את המילה “עלבון” ביחס לאי עיסוק בתורה של הבריות, לפי הנ”ל אפשר להסביר שהקב”ה באמצעות התורה ובעצם עם קיום מצוותיה, מגלמת את החירות של חיי הנצח אל מול חיי השעה, ומי שלא עוסק בתורה, היינו שחיי שעה מעסיקים אותו עד לרמת שכחת חיי הנצח והחרות שבתורה, הרי שהוא מכתיר את “חיי השעה” והגשמיות לפסגת החלומות שלו יכולותיו להדבק במטרה נעלה אכן קיים, אך ההגבלה היא לא מצד האדם אלא מצד תוכן הווית חייו, ומאווייו שאינם נצחיים, ונועדו לחידלון מעצם היותם חומריים, כך שבמלחמה על חירות האדם אך “עלבון הוא לתורה” הקיימת תתק”עד דורות לפני בריאת העולם ( וכן הזמן ) להיות בתחרות עם מערכת הזמן הכלה.
זהו שאמרו חז”ל במכילתא:  מהפסוק “וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת” ש”אין מחמיצין את המצוה”, דווקא משמירת המצות אנו למדין אל חשיבות החיים, וזמן, וניצולם לעשיית טוב נצחי בעולם.
“ושמרתם את המצות” – “אל תקרא כן, אלא ושמרתם את המצות, כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה, אלא אם באה לידך עשה אותה מיד”. 
ההבטחה הגדולה, לחשיבות חיי הזמן עם במשמעות של חיי נצח, ניתנה כתעודת ביטוח לעם הנצח, ( נֵצַח יִשְׂרָאֵל, לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם, שנצחיותו מובטחת )  ויותר מכך שיכריז על חירותו, בכל שנה מחדש לדורות, כחלק מהבשורה האלוקית הזו. 
בעצם ניתן היה לחשוב שעם ישראל כאשר הוא יוצא מעבדות לחירות, ומאילוצי הזמן הטכניים בצקם לא מספיק להחמיץ ולתפוח, דווקא יחגגו את חירותם בחמץ למהדרין, ההיפך מצוק העיתים שתקפם בגינו לא הספיקו בגלל ה”עבדות” אצל פרעה.
אך החמץ בא דווקא לסמן על זלזול בערך החיים והזמן, מכיוון שהוא מסמן את השקיעה בחיי החומר, במסגרת חיי השעה, המצה דווקא מסמנת את יקרת חיי עולם, כי בדרך ל”תעבדון את האלוהים על ההר הזה” כל בצק גם כשלא החמיץ הוא די ויותר, והוא דווקא מורה על מיצוי, ( מצה לשון מיצוי ) ועל הפוקוס שניתן לזמן בפרספקטיבת נצח, בו מניחים חיי שעה ועוסקים בחיי עולם, וזה למה החמץ כל כך חמור, כי הוא מסמל את האנטי תזה בו עוסקים בחיי שעה ועוזבים חיי עולם, וכידוע בתורה, ערך החיים הוא מעל הכל גם כמותית וגם באיכות, ואולי בפרט באיכות. 
עוד מצאנו בעניינו של פסח חג החירות המחולל של של העם היהודי אמירה מעניינת: “בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, שנאמר (שמות יג): “הגדת לבנך ביום ההוא לאמר, בעבור זה עשה ה’ לי בצאתי ממצרים” ( משנה פסחים י-ה ) 
בכל חג וחג הארת וסגולת החג נמשכת באותו ימים כמו בימים עברו, כמו מעל מדרגת הזמן, מכיוון שבפרספקטיבת נצח הנעלה על הזמן, אור השם חוזר באותם ימים, אנו במעגל הזמן, אך האמת היא שאותו אור מתנוצץ שוב ( רמח”ל ועוד ) אך כאן יש אמירה נוספת, מעבר לכך שאנו חווים מצד קדושת היום את אותו אור של פסח ( בבחינת איתערותא דלעילא ) יש לנו גם אחריות אישית ( איתערותא דלתתא ) ואפילו “חובה” לראות את עצמינו כאילו יצאנו ממצרים ולחוות שוב את חווית היציאה ממצרים, ויש להבין מה הדגש על כך דווקא? מדוע לדעתכם קובעת המשנה שעלינו לראות את עצמנו כאילו יצאנו ממצריים?
המשנה הופכת את זיכרון יציאת מצרים מזיכרון קולקטיבי (זיכרון השייך לקבוצה מסוימת) לזיכרון אישי. וגם כאן יש להסביר את הטענה. מדוע לדעתכם חשוב למשנה הזיכרון האישי?
כיצד לומדת המשנה מתוך הפסוק מספר שמות שעל כל אחד מאתנו לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים?
מדברי המשנה אנו רואים שיציאת מצרים היא האירוע המרכזי בהיסטוריה היהודית שאליו עלינו לחזור מדי שנה.
מדוע לדעתכם דווקא אירוע זה קיבל מעמד היסטורי מיוחד? 
ולפי דברינו יש להסביר, שהנושא המרכזי הוא יקרת חיי נצח במערכת הזמן הכלה ואבד, בדיוק המשמעות של “מעבדות לחירות” ומכיוון שבסופו של דבר הקב”ה יודע שהאדם נתון לאילוצי הזמן, תחת מערכת מגבילה, הדבר חייב לבוא קודם כל ממנו, וכנ”ל כאשר האדם אוכל את המצה, ולא מחמיץ את הזמן, אז בדיוק הוא מקיים את המשמעות העמוקה של הבשורה האלוקית של הנצח, וזה חייב להגיע ברמה אישית לכל אחד ואחד כי רגע של כל אחד הוא בדיוק המשמעות של היקרה ביותר של הנצח. 
הנה הרמב”ם כתב את הלכות חמץ ומצה, ולכאורה היה לו לקרוא להלכות הלכות פסחים, כמו שהמשנה והגמרא עליה הוא מבסס את הלכותיו קראו למסכת פסחים על שמו של החג, ואנו רגילים גם לקרוא לחג “חג פסח”, ונראה לפי האמור שהרמב”ם כידוע בהלכותיו מציין את המצווה העיקרית המעשית של החג, ונכון שגם קרבן פסח על שמו נקרא “פסח” כל פסיחת הקב”ה מעל בתי היהודים במכת בכורות אכן הייתה מאורע מחולל שבגינו יצאו ממצרים, אך היסוד של החג הוא “חמץ ומצה”.
יותר מכך פוסק הרמב”ם בהלכה הראשונה בהלכות חמץ ומצה ( פ”א  ה”א ) “כל האוכל כזית חמץ בפסח מתחלת ליל חמשה עשר עד סוף יום אחד ועשרים בניסן במזיד חייב כרת שנאמר כי כל אוכל חמץ ונכרתה”. 
ומאידך בהלכה ח כותב: “אסור לאכול חמץ ביום ארבעה עשר מחצות היום ולמעלה שהוא מתחלת שעה שביעית ביום. וכל האוכל בזמן הזה לוקה מן התורה שנאמר לא תאכל עליו חמץ, כלומר על קרבן הפסח. כך למדו מפי השמועה בפירוש דבר זה לא תאכל חמץ משעה שראויה לשחיטת הפסח שהוא בין הערבים והוא חצי היום”, יש שתי הלכות בחמץ, הלכה בגלל ציווי השם לעם ישראל במצרים, שלא לאכול חמץ עם קרבן פסח, שנקבעה לדורות, ועליה יש רק חיוב מלקות, היא מתחילה בזמן הראוי לקרבן פסח ונגמרת עם כניסת חג הפסח ( ט”ו )  ואין בה את החומרה המיוחדת של חמץ, ( “חג פסח” קרבן פסח, והאיסור לאכול חמץ עם קרבן פסח )  ויש הלכה נוספת של חמץ בפסח, שהוא בכרת עם כל החומרות הנ”ל, “חג המצות” בגלל שלא הספיק בצקם להחמיץ, ולפי ההסבר הנ”ל אפשר להבין יותר את החומרה של האיסור הזה. 
בַּחֹדש הראשון, בארבעה עשר לחדש בין העַרְבָּיִם, פסח ל-ה’: ובחמִשה עשר יום לַחֹדש הזה חג המצות ל-ה’, שבעת ימים מצות תֹאכֵלו”   (ויקרא כ”ג, ה’-ו’), הפסוק מדייק לקרוא לפסח בערב פסח, ובפסח עצמו “חג המצות” אז בעצם אנו מקיימים את מצוות החג באכילת מצה, שהיא מסמלת את מיצוי הזמן של “בן החורין”. 

הרב קוק כתב על ביעור חמץ: ״מי הוביל אותנו עד תהום החושך של שנאת אחים לאחים, עד כדי חורבן וקעקוע של כל מה שעלה בחרף נפש ובעמל דורות למעלה מכח אנוש, אם לא היניקה הזרה מהחמץ ומהשאור…״ (חירות וביעור חמץ), 

בעצם כשאדם יונק מ”חמץ ומשאור” הינו מזלזל בחייו שלו, ק”ו שיזלזל בחיי אחיו, שהרי “ואהבת לרעך כמוך” הינו בתנאי מוקדם שהאדם מעריך את זמנו, מייקר את חייו שלו, וממצה אותם עד תום, אך זה לא יתכן כשאדם מחמיצם ומזלזל בהם שיגיע לזלזול בחיי אחיו, ולפיכך באהבתם עד כדי שזו כונתה על ידי הראי”ה זצ”ל  “תהום החושך שנאת אחים לאחים”.

וזו גם סיבת סוד האחדות בליל הסדר בה אנו מזמינין “כל דכפין ייתי וייאכל” וכן “כל דצריך ייתי ויפסח” ולכאורה יש להבין מה ייחודיות בחג הפסח וחג המצות דווקא לאמירה זו? הלא עניים יש צורך לדאוג כל השנה לצרכיהם, ומה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? 

ולפי הנ”ל יש לומר שזה גלוי דעת להשבתת “יניקתנו משאור וחמץ” שורש שנאת אחים לאחים וכנ”ל, וכאן בא הדגש בהכרזתנו, “כל” דכפין ייתי וייאכל” (מצה)  “כל” דצריך ייתי ויפסח ( קרבן פסח שעליו כנ”ל קיים איסור חמץ עצמאי ) לאחר השבתת יניקה זו, למרות שבהלכות צדקה ופרנסת עניי ישראל יש כללים נבחרים לעונים על הגדרות אלו, ומי שאינו עונה לתנאים אלו אין מחובתנו לפרנסו, הגדרה זו לא נבחנת בפסח, כי חלק מאכילת המצה והשבתת החמץ הוא לכלול את כל נשמות ישראל ללא הגדרות וכדי להשבית יניקת שנאת האחים לאחים, ולפיכך כולם בכלל ללא ההגדרות הנ”ל, יותר מכך לאחר הבנה זו, אפשר דחלים שוב הלכות צדקה ללא תנאים הרגילים, מהלכות יקרת הנפש היהודי, גם רגע של חיים וכל סוג של חיות גם במדרגה זו שאינו עונה על הגדרות צדקה הרגילות אנו מייקרים ומכלילים אותו יחד במצה, ההיפך מן החמץ (מיצוי – וכנ”ל ) וכן בפסח מצד החמץ גם ללא אכילת המצה עד חצות היום בארבעה עשר, עליו נאמר בנפרד “על מצות ומרורים יאכלוהו”.

בזמנים אלו עם ישראל מאוים לא רק על ידי שונאי ישראל הקמים עלינו להשמידנו, קיים גם איום של התפוררות מבפנים שגם בה שונאי ישראל משקיעים משאבים לא מעטים, המסר המרכזי שניתן להסיק מכל האמור, שעל אף קשת הדעות, חירות היהודי, והגדרת רגע מזמנו מחייו, הן נצח נצחים, וכמו שאנו מצווים לייקר את חיינו אנו מצווים לייקר ערך חיי / זמן כל יהודי, להשבית את יניקתנו משאור העיסה שמעכב, וכן שיעבוד מלכויות, המנסים לגרום לאותו פירוד לבבות, ולהשאר ברצון הטהור של “רצוננו לעשות רצונך” ללא שום חוצץ ומפריד וזה רק על ידי שנכלול כל נשמות ישראל, וידוע מהאר”י ז”ל שהוסיף לפני תפילת שחרית את האמירה לקבלת אהבת אחים לכל ישראל כדי לכלול כל נשמות ישראל וניצוצין קדישין שכלולים באדם העליון, וזו היא החירות האמיתי מכל שיעבוד לבבי, אחרת האדם עדיין אסור בכבלי רגשותיו, או אסור בהגדרות ההלכה בהגדרת “עני” שאינו מן הענין כלל.

וכלשון הרמח”ל במסילת ישרים (פרק ט’) “ומי שמרגיל עצמו למנהגות האלה, איננו אדון בעצמו לעשות היפך זה כשירצה, כי כבר נאסר רצונו במאסר ההרגל הנעשה טבע שני” זוהי מהות החירות, לנתק כבלי הגדרות מאסר הרצוני, בין אדם למקום, ובין אדם לחברו, עד לרמת חירות מוחלטת, שעליה אמרו במשנה בפרקי אבות “אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה”, אותה תורה שמביאתו לידי אהבת אחיו בניתוק רצוני מוחלט למאסר הטבע התאווני המשעבדנו.

נסיים בסיפור מרגש, רב בית הכנסת של חוג חתם סופר בבני ברק, היה הרב אונגר זצ”ל. 350 מתפללים היו בבית הכנסת. רובם ניצולי שואה עם מספרים כחולים על היד.

עקיבא שטיינברג, אחד ממתפללי בית הכנסת של חוג חת”ם סופר בבני ברק, היה ניצול שואה. בשנות הזעם באירופה איבד את אשתו ושישה ילדים, ונותר אדם צעיר בן 30 גלמוד וחסר כל.
בוקר אחד, בהיותו בן 60, הגיע עקיבא אל רב בית הכנסת, הרב אונגר, כשהוא רועד מבכי: “רבי, חלום נורא חלמתי בלילה”, אמר בדמע, “אך כדי לספר אותו לרב, עלי להקדים ולספר את ההיסטוריה שלי.
“הגעתי לאושוויץ בחשון תש”ה. את כל משפחתי איבדתי ביום שבו הגעתי לשם. נשלחתי מיד לעבודת פרך איומה בבית חרושת לפחמים. בסוף היום הראשון לעבודתי שם, כשאני עדיין בתוך היממה הראשונה לרציחתם של אשתי וששת ילדי, שכבתי על הדרגש שבור ומיואש.
“לפתע חשתי נגיעה רכה בכתפי. היה זה אברך בשם ר’ אריה. ‘עקיבא’, הוא אומר לי, ‘לא למדנו היום כלום, בא נלמד משהו’.
“ר’ אריה איבד באותו היום את שמונת ילדיו. הוא היה תלמיד חכם וידע גמרות בעל פה. התחלנו ללמוד יחד, ור’ אריה פשוט העיר אותי לחיים. על בשרי חשתי את מובנו של הפסוק: ‘כי הם חיינו… ובהם נהגה יומם ולילה’.
“ערב אחד, בחודש אדר, בשכבי על הדרגש אומר לי ר’ אריה: ‘עקיבא, עוד פחות מחודש פסח – איך נאכל כזית מצה? איך נקיים ‘בערב תאכלו מצות’?!'”, ‘ר’ אריה’, זעקתי בייאושי, ‘על מה אתה מדבר, אנחנו פה באושוויץ! היכן נשיג כאן מצה?'”, ממשיך עקיבא לספר לרב הקשוב.
“‘עקיבא’, עונה לי ר’ אריה במתינות, ‘אל תגיד ככה, אנחנו אמנם באושוויץ, אבל הקב”ה הוא כול יכול, ‘והבא ליטהר מסייעין בידו’. אל תדאג, עוד נזכה לאכול כזית מצה…’
“כל אותו הלילה לא פסקו ההפגזות. מטוסי האויב הפציצו מחסני נשק. למחרת פורים, כשאנו צועדים כהרגלנו לעבודה, גילינו, ששני פצצות נפלו על מחסן החיטה. היה זה מחסן אדיר שהכיל טונות של חיטה שיועדו להזנת הצבא הגרמני. החיטה התפזרה על פני כל השטח כמו מרבד קסום של גרעינים. הדבר היה לפלא: כמה חלמנו אתמול על מעט חיטה, והנה, כל השטח מסביבנו מוצף בחיטה.
“כשחזרנו מן העבודה בשעת לילה מאוחרת, מיהרתי להתכופף ולאסוף שני חופנים, אחד עבורי ואחד עבור ר’ אריה. ר’ אריה היה המאושר באדם.
עקיבא מוסיף ותאר לרב אונגר כיצד מצאו אבנים, טחנו עימם את החיטים והפכו אותם לקמח. “כל לילה טחנו, עד שהגיע ה’ בניסן. מיהרנו להכין את הבצק: מים, קמח, לישה מהירה, והנה, הבצק מוכן. רידדנו את המצה במהירות, ועם מסמר עשינו בה חורים. הוצאנו את הפח מן התנור בזהירות, בעזרת סמרטוט, הדבקנו עליו את הבצק, ותוך 3 דקות כבר היתה לנו מצה למהדרין. שני כזיתים הכנו לכל אחד. החבאתי את המצה מתחת לחולצה, ושבנו למחנה, כשידי צמודה לגופי, ושומרת על המצה היקרה.

“כשהגענו למחנה”, ממשיך עקיבא לספר, “ראה אחד השומרים את תנוחתי המוזרה, וצעק: ‘ז’יד, מה אתה מחביא שם?’ בתנועה חדה הרחיק את ידי מגופי, ושברי מצה צנחו להם בדממה על האדמה הקפואה.
הנאצי לא הסתפק בזאת, ובמגפיו המסומרות ריסק את המצה עד דק. לקינוח הוסיף להכות את אריה במכות אדירות. “צנחתי על המצה מחוסר הכרה. כעבור ארבע דקות שבתי להכרתי. הייתי מיוסר כולי, שברי שברים, אך נזכרתי שיש מתחתי אוצר. מצה מרוסקת אמנם, אבל גם בה אפשר לקיים מצות אכילת מצה. כשכולי זב דם זחלתי לדרגש ובידי האוצר היקר”, ממשיך עקיבא לספר.
“חזרתי לדרגש, וכשכולי כאוב הראיתי לר’ אריה כי נותר כזית אחד בלבד. ר’ אריה פרץ בבכי: ‘אתה הבאת את החיטים, אתה חטפת מכות על המצה, אבל אנא, רחם עלי, איך אעבור את ליל הסדר בלי לאכול כזית מצה?’
“ר’ אריה”, עניתי בתקיפות, “אני מוותר לך על ארוחת הערב של מחר ושל מחרתיים, אבל המצה — חייך קודמים, אני לא מוותר!”
“ר’ אריה מתחנן: “עקיבא, אנא, תן לי את המצה, אומר אתך את כל ההגדה של פסח, מילה במילה, מהא לחמא עניא עד חד גדיא, אני מתחנן, תן לי את המצה!” “אין על מה לדבר, המצה שלי!’, התעקשתי.
“ואז הזדקף אריה: “אתה יודע מה? בא נעשה עסקה. אני אוכל את המצה, ואתה – תקבל את השכר. שכר עצום של ‘לפום צערה אגרא’!” הסכמתי לעסקה. הוא אוכל והשכר – שלי.
הגיע ליל הסדר. “שבנו מן העבודה שבורים ורצוצים, 4 כוסות לא היו, מצה – בקושי פירורים של כזית, אבל מרור – היה לכולם בשפע. שכבנו יחד על הדרגש, ואמרנו את ההגדה בבכיות נוראות”, מספר עקיבא.
“אני כבר לא החזקתי מעמד ונרדמתי מרוב בכי ותשישות, אך ר’ אריה שאכל מצה, לא היה מסוגל להירדם מרוב התרגשות, וכי קלה היא בעיניכם, זכות הוא לאכול כזית מצה בגיא צלמוות, באושוויץ.
“לפנות בוקר החל להתפלל שחרית בהודיה עצומה ובלחש. בתפילת הלל כבר שכח היכן הוא נמצא, באמרו: ‘אשר קידשנו’ נתן צווחה של התרגשות ממעמקי ליבו הטהור. השומר הגרמני זינק ממקומו, הצמיד את האקדח לראשו ולחץ על ההדק. נשמתו הטהורה והמזוככת יצאה על קידוש ד’, ביום טוב ראשון של פסח.
“נשברתי לרסיסים”, מספר עקיבא בדמע. “ר’ אריה היה הרב שלי, אבי הרוחני, הוא החזיק אותי בתוך הגהינום הנורא, כיצד אוכל לשרוד בלעדיו? הקב”ה נתן לי כוחות עצומים במשך שלושים יום נוספים. בי”ז באייר הגיעו האמריקאים. המלחמה הסתיימה. שקלתי 36 קילו. עור ועצמות. לא מצאתי עוד טעם בחיי.
” אך הקב”ה, אב הרחמים, הוא בעצמו מחיה המתים. אט אט התאוששתי. הקמתי בית בפעם השניה, ב”ה זכיתי בארבעה ילדים וכבר עשרה נכדים כן ירבו.

“אתמול בלילה, הופיע ר’ אריה בחלומי, כשכולו נורא הוד”
“אתמול בלילה, 33 שנים אחרי אותו ליל סדר נורא הוד, הגיע אלי בחלום ר’ אריה הקדוש, כשהוא לבוש בקיטל לבן.
“איפה אתה, ר’ אריה?”, זעקתי. “אני במקום שכולו אור”, הוא השיב. “זכיתי להיהרג על קידוש ד’. כבר 33 שנה אני מחכה להזדמנות שיתנו לי לגשת אליך. היום לראשונה קיבלתי אישור. עקיבא, על כל המצוות שעשיתי בעולם הזה יש לי שכר אדיר, אך מצוה אחת שעשיתי פה בעולם הזה, עד היום אין לי עליה שכר: מצות אכילת מצה בליל הסדר תש”ה, כי היה הסכם בינינו, אני אוכל את המצה והשכר הולך לעקיבא.
“עקיבא, אם תוותר לי על השכר – אוכל לקבל אני את שכר המצווה האדירה הזו. אני מתחנן לפניך: אנא, וותר לי על השכר!”
השבתי לו: “אריה, אתן לך כל שתבקש ממני, אבל שכר של מצווה – אני לא מוכן!”. ר’ אריה עזב אותי בפנים עצובות, וככה התעוררתי”, מספר עקיבא לרב אונגר., ופונה אליו בשאלה: “האם עלי לוותר לו? הרי אני הוא זה שחטפתי מכות על המצה, אני הבאתי את החיטים, הסכם זה הסכם, למה עלי לוותר? מצד שני, נשמתו של אריה כל כך התחננה”…
הרב אונגר שומע את השאלה ושותק. לבסוף הוא אומר: “שאלה כזו יש לשאול צדיק מן הדור הקודם, גש לרבי ממכנובקא, יהודי קדוש של מסירות נפש ותשאל אותו”.
הרבי ממכנובקא שומע את הסיפור ועונה ברכות: “מן היושר עליך לוותר!”, הוא משיב לעקיבא, ומסביר: “33 שנים עברו מן הסיפור הזה, האם ניסית לחשב כמה ברכות זכית להגיד ב-33 השנים האחרונות? כמה מצוות, הנחת תפילין, שבתות, ועוד תמשיך עוד ועוד בשנות חייך. ור’ אריה המסכן – כבר לא נותרו לו הזדמנויות יותר. האם לא ראוי לוותר לו על הזכות הזו?”
עקיבא שמע את דברי הרבי, והשיב מיד: “אם כך, אני מוותר על השכר”. אך הרבי ממכנובקא לא מסתפק בזה: “היכנס לבית הכנסת הסמוך, פתח את ארון הקודש, ושם, בסמוך לספרי התורה הכרז בפה מלא ובלב שלם על מחילתך”.
היה זה שעת חצות הליל. עקיבא נכנס לבית הכנסת בחצות הליל ומול ספרי התורה שבארון הקודש קרא: “ריבונו של עולם, אני מוותר לר’ אריה בלב שלם על השכר של אכילת מצה בפסח תש”ה”.
באפיסת כוחות, שב עקיבא לביתו וצנח על מיטתו, כשהוא מותש ומלא מחשבות. באותו הלילה, שוב נדהם לראות את ר’ אריה בחלום, כאשר פניו מוארות מאוד: “יישר כח, עקיבא! הויתור התקבל, אני מודה לך מעומק ליבי. בזכותך העלו אותי לכאלה מקומות. אין לי מילים להודות לך”.
למחרת בבוקר שב עקיבא לרבי ממכנובקא וסיפר לו על החלום השני. בתגובה, התפרץ הרבי בבכי. “סיפרת לי על יהודי קדוש, שעבר ייסורי איוב, חי בקדושה ובטהרה, ידע ש”ס, נמצא בגן עדן במקום הכי נשגב, ושווה לו לעזוב את כל העולם הבא, לרדת פה לעולם ולהתחנן על עוד מצווה, כי שם הוא לא יכול לעשותה. ואנחנו חיים פה בעולם, ומסביבנו מתגלגלות להן מצוות, בהישג יד, ומה נאמר למעלה?! הרי יום אחד ניפגש, עם כל האפשרויות שהיו לנו. הבה ננצל כל רגע שאנו כאן כדי לחטוף מצוות”.
הבה נייקר את המצוות, לא נחמיץ הזדמנויות שבאות לידינו, ונזכה לצבור באמתחתנו שקים מלאים לעולם הבא.

מאמרים נוספים

אהבת חינם, חסד, אהבה לזולת, אחווה, אהבה ללא תנאי, מצוות אהבה, עזרה הדדית, אהבת האדם, נתינה, סובלנות, צדקה, אמפתיה, אכפתיות, חברות, כבוד הדדי, תמיכה רגשית, אהבה בין אנשים, אהבה אוניברסלית, פיוס, אחדות, Unconditional love, Kindness, Altruism, Brotherhood, Selfless love, Love thy neighbor, Mutual aid, Human compassion, Generosity, Tolerance, Charity, Empathy, Caring, Friendship, Mutual respect, Emotional support, Love among people, Universal love, Reconciliation, Unity, קמעונאים, סיטונאים, שופרות, ייצור, מפעל, שיווק, תשמישי קדושה, יודאיקה, תפילה, תיק לשופר, מעמד לשופר, מנטרל ריח, עבודת יד, עץ זית, עיצוב, אומנות, סדנאות, יהודי, מתנה, עיצוב יהודי, בית, עמותות, תרומות, תפילת שחרית, תפילת ערבית, תפילת ראש השנה, תפילת יום כיפור, חגים, מזוזה, תפילין, ספרי תורה, מגילת אסתר, חנוכייה,חנוכיה, כיפה, סדר פסח, ראש השנה, סוכה, לולב, עצי תמר, פסח, שבועות, סוכות, ימים נוראים, ברית מילה, בר מצווה, בת מצווה, חתונה, מתנות לתורמים, מתנות לקהל, תפילות, חגיגות, אמונה, קידוש, הבדלה, מנורה, כוס כיסוי, קידושין, הצלת נפשות, קריאת התורה, מפעל שופרות, שופרות, שופר, חנות שופרות, שופרות בני ברק, קלי תקיעה, סוגי שופרות, ייצור שופרות, תמונות של שופרות, שופר איל, שופר קודו, שופר ראם, שופר תימני, שופר מרוקאי, שופר אשכנזי, שופר ספרדי, שופר קל תקיעה, שופר מהודר, שופרות בהכשר הבדץ שופרות הרב לנדא, הרב מחפוד, תשמישי קדושה, יודאיקה, שופרות Shofar factory, shofars, shofar, shofar store, shofars in Bnei Brak, kudu shofar, types of shofars, shofar production, pictures of shofars, ayil shofar, kudu shofar, ram's horn shofar, Yemenite shofar, Ashkenazi shofar, Sephardic shofar, kudu shofar, decorated shofar, shofars certified by Badatz, shofars certified by Rav Machpud, Judaica, holy items. Blowing the shofar, congregation kol shofar, easy play shofar, engraved shofar, fazer o shofar caseiro, mina kol shofar, os 4 toques do shofar, proprly blowing shofar, shofar chest shofar horn, shofar jumbo israel, synagogue marin county, tekiah, tekiah gedolah, tipo de chifres que existem para tocar, Type of shofar, what is a shofar used for
אקטואליה ביהדות

אהבת חינם

קרא עוד »

יש לכם התלבטות? צריכים עזרה מקצועית? אנחנו כאן לכל שאלה.

פסח, מצה, מרור, פסח, מצה, יודאיקה, תשמישי קדושה, יציאת מצרים, משה רבנו
פורסם ב- כתיבת תגובה

שואלים ודורשים בהלכות פסח

AI, Blowing the shofar, congregation kol shofar, easy play shofar, engraved shofar, fazer o shofar caseiro, judaica, kol shofar, Kudu Shofars, mina kol shofar, os 4 toques do shofar, pesach, proprly blowing shofar, Religious Services, SALE, shofar, shofar chest, shofar chest shofar horn, shofar horn, Shofar Horns, shofar jumbo israel, shofar.TV, Shofarot Israel, Shofars, shofars for sale, synagogue marin county, tekiah, tekiah gedolah, tipo de chifres que existem para tocar, Type of shofar, what is a shofar used for,  שופרות ברמת גן, איפה קונים שופר?, בית מלאכה לייצור ועיבוד שופרות מובחרים, בית מלאכה לייצור שופרות, בית מלאכה לשופרות, בית מלאכה שופרות, בקול שופר, הגדהשלפסח, הלכות פסח, חנות שופרות, יהודה דוידה, יודאיקה, ייצור שופרות, ייצור שופרות איל, כשרות שופרות, מגזין שופרות מהדרין יודאיקה, מחפשים שופר קל תקיעה?, מעמד שופר, מפעל ייצור שופרות, מפעל שופרות במרכז, מרכז השופרות העולמי, מרכז השופרות קַלות תְּקיעָה - קַלוּת תְּקיעָה-כשרות צמודה, נרתיק שופר, סוגי שופרות, פסח, פסח2023, קלות תקיעה, קניית שופר, שופר, שופר איל, שופר בבלי, שופר בבני ברק, שופר בהכשר הבד''ץ, שופר גדול, שופר טבעי, שופר לא מעובד, שופר מהודר, שופר מחיר, שופר מעובד, שופר מרוקאי, שופר ענק, שופר קודו, שופר קטן, שופר ראם, שופר תימני, שופר: הרצאות, שופרות, שופרות אונליין, שופרות באזור המרכז, שופרות באיזור המרכז, שופרות באיכות גבוהה, שופרות בביתר עילית, שופרות בבני ברק, שופרות בגבעת שמואל, שופרות בהכשר הבד''ץ, שופרות בירושלים, שופרות במודיעין עילית, שופרות בני ברק, שופרות בפתח תקווה, שופרות בתל אביב, שופרות דוידה, שופרות ישראל, שופרות לאירועים., שופרות למכירה, שופרות מהדרין, שופרות מהדרין יודאיקה, שופרות מהדרין יודאיקה ייצור שופרות, שופרות מהדרין יודאיקה שופר, שופרות מהדרין ישראל, שופרות מהודרים, שופרות קלי תקיעה, שופרים, שיעורים וקליפים של הרב אמנון יצחק שליט"א, שירותי דת, תמונות של שופר, תמונות של שופרות
AI, Blowing the shofar, congregation kol shofar, easy play shofar, engraved shofar, fazer o shofar caseiro, judaica, kol shofar, Kudu Shofars, mina kol shofar, os 4 toques do shofar, pesach, proprly blowing shofar, Religious Services, SALE, shofar, shofar chest, shofar chest shofar horn, shofar horn, Shofar Horns, shofar jumbo israel, shofar.TV, Shofarot Israel, Shofars, shofars for sale, synagogue marin county, tekiah, tekiah gedolah, tipo de chifres que existem para tocar, Type of shofar, what is a shofar used for,  שופרות ברמת גן, איפה קונים שופר?, בית מלאכה לייצור ועיבוד שופרות מובחרים, בית מלאכה לייצור שופרות, בית מלאכה לשופרות, בית מלאכה שופרות, בקול שופר, הגדהשלפסח, הלכות פסח, חנות שופרות, יהודה דוידה, יודאיקה, ייצור שופרות, ייצור שופרות איל, כשרות שופרות, מגזין שופרות מהדרין יודאיקה, מחפשים שופר קל תקיעה?, מעמד שופר, מפעל ייצור שופרות, מפעל שופרות במרכז, מרכז השופרות העולמי, מרכז השופרות קַלות תְּקיעָה - קַלוּת תְּקיעָה-כשרות צמודה, נרתיק שופר, סוגי שופרות, פסח, פסח2023, קלות תקיעה, קניית שופר, שופר, שופר איל, שופר בבלי, שופר בבני ברק, שופר בהכשר הבד''ץ, שופר גדול, שופר טבעי, שופר לא מעובד, שופר מהודר, שופר מחיר, שופר מעובד, שופר מרוקאי, שופר ענק, שופר קודו, שופר קטן, שופר ראם, שופר תימני, שופר: הרצאות, שופרות, שופרות אונליין, שופרות באזור המרכז, שופרות באיזור המרכז, שופרות באיכות גבוהה, שופרות בביתר עילית, שופרות בבני ברק, שופרות בגבעת שמואל, שופרות בהכשר הבד''ץ, שופרות בירושלים, שופרות במודיעין עילית, שופרות בני ברק, שופרות בפתח תקווה, שופרות בתל אביב, שופרות דוידה, שופרות ישראל, שופרות לאירועים., שופרות למכירה, שופרות מהדרין, שופרות מהדרין יודאיקה, שופרות מהדרין יודאיקה ייצור שופרות, שופרות מהדרין יודאיקה שופר, שופרות מהדרין ישראל, שופרות מהודרים, שופרות קלי תקיעה, שופרים, שיעורים וקליפים של הרב אמנון יצחק שליט"א, שירותי דת, תמונות של שופר, תמונות של שופרות
מקצת דיני חודש ניסן והלכות הפסח. חיוב לימוד ההלכות שלושים יום קודם הפסח. מדיני ניקוי חמץ ובדיקתו.

שתף את הפוסט

 

הרב מרדכי אליהו

 

הרב מרדכי אליהו זצ”ל

הגמרא (פסחים ו ע”א וע”ב) אומרת שהיוצא מביתו שלשים יום קודם הפסח ואין כוונתו לחזור, צריך לעשות בדיקה וביעור חמץ. והגמרא דנה בדין זה, ואומרת:

“הני שלשים יום מאי עבידתייהו – כדתניא, שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום. רבן שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות. מאי טעמא דתנא קמא, שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על הפסח שני, שנאמר ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו, וכתיב ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם”.
וכותב על כך רש”י שם, וז”ל: שהרי משה רבינו עומד בפסח ראשון – ודורש להן בהלכות פסח השני, דהיינו שלשים יום, שהוא בארבעה עשר באייר”. מכאן שצריכים להתחיל בהכנות לפסח שלשים יום קודם הפסח, הן בענין הלכות והן בפועל.

איסור טומאה לכהנים גם בקברות הצדיקים
ובדרך אגב נאמר, אותם הטמאים שלמענם תקנו פסח שני היו כהנים שנשאו עמם את עצמות יוסף. ומזה ‘נולדה’ המחלוקת המפורסמת האם לכהנים מותר להכנס לקברות הצדיקים. יש הלומדים מזה שהותר לכהנים לשאת את עצמות יוסף למרות היותם כהנים, ה”ה שמותר להם להכנס לקברי צדיקים, ויש החולקים ואומרים שהיה זה צורך שעה בלבד.

מעשה, דעת מרן בשו”ע – להחמיר בזה, ועל כן אסור לכהנים להכנס לשום קבר ואפילו לקברות הצדיקים, חוץ ממקומות בודדים כגון קבר רחל אמנו ע”ה, ובמערת המכפלה שנהגו בהם הכהנים היתר (עיין בספר אהבת ה’ עמוד קכ”ח הגהה פז’ לרבי יצחק אלפייא זיע”א). והנה, יש שאמרו שישנו פיתרון לכהנים הרוצים להכנס לקברות צדיקים והיא, שיפסלו את עצמם על ידי שיעשו בעצמם מום כגון שיחתכו את האוזן או את האצבע – אבל אין לעשות כן, וראוי למחות בעושים כן, שהרי הכהן צריך להיות מוכן ומזומן לעבודת המקדש מייד עם בוא המשיח. (כמו כן, הסתפקו במידה ויבוא המשיח בבוקר האם יקריבו את קרבן התמיד הראשון בבוקר, או שמא יחכו לערב כסדר הפסוק ‘ערב ובוקר’, וכל הלכות אלו יבוארו היטב על ידי משה ואהרן שיבואו יחד עם המשיח, ותחזינה עינינו בקרוב אמן). ובלאו הכי הרי נפסקה הלכה בשו”ע (יו”ד סי’ שע”ג סעיף ב’) שגם לכהן בעל מום אסור.

לימוד הלכות לפני החג, ובחג עצמו
יש שואלים מדוע אמרו לדרוש בהלכות פסח דוקא שלשים יום קודם, ולא אמרו גם על שאר חגים? והנה, הגמרא (שלהי מגילה ל”ב ע”א) אומרת “וידבר משה את מעדי ה’ אל בני ישראל, מצותן שיהיו קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו (כלומר באותו היום). תנו רבנן, משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג”. וכתב על זה רש”י שם: מלמד שהיה מדבר עמהן הלכות כל מועד ומועד בזמנן להודיע חוקי האלהים ותורותיו, וקבלו וקיימו שכר המצות עליהם ועל בניהם בזה ובבא”. כלומר, יש שני חיובים בלימוד הלכות לפני פסח: א] ללמוד ולהתכונן לפסח שלשים יום קודם, ב] וחיוב נוסף, שבחג עצמו צריכים ללמוד את ההלכות של אותו החג.

שלשים יום קודם הפסח משום שרבו הלכותיו
והנה, הפוסקים כתבו שהזמן של שלשים יום אינו קיים אלא בפסח משום שרבו הלכותיו וז”ל המש”ב (סי’ תכט סק”א):

“וי”א דהחיוב שלשים יום הוא רק בפסח משום דיש בהן הלכות רבות כגון טחינת חטים ואפיית המצות והגעלת כלים וביעור חמץ שאלו אם אין עושין אותן כהלכותיהן קודם פסח לית להו תקנה בפסח משא”כ בשאר יו”ט די באיזה ימים קודם”.
וב”כף החיים” מביא שאמנם בימינו אין טחינת חיטים, שקונים הכל מוכן, או שמחלקים ‘קמחא דפסחא’ מכאן שהקמח מוכן כבר וטחון, ונהרא נהרא ופשטיה. ומביא שמנהג ירושלים לחלק מצה מוכנה, שלא יטרחו ויתייגעו. אעפ”כ שואלים ולומדים הלכות פסח, כי יש הלכות נוספות מחוץ לאפיית מצה.

באיזו מצה יוצאים יד”ח בליל הסדר?
נחלקו הפוסקים כבר בדור הקודם בעניין מצות מכונה אם יוצאים בה יד”ח אכילת מצה בליל פסח, או שצריכים דווקא מצות עבודת יד שנאפו לשמה? רוב הפוסקים הסכימו שצריכים להחמיר בלילה ראשון של פסח לצאת בכזיתות מצוה במצות עבודת יד דוקא. ואם לא מצא, יכול בדיעבד לקחת מצות עבודת מכונה שמורות, שנאפו לשמה. ומאידך, מצאנו שהיה הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ”ל מקפיד לאכול מצות מכונה דוקא, והיה אומר בדרך מליצה ‘נפלה נא ביד ה’ וביד אדם אל אפולה’, שכן המכונה עובדת בזריזות גדולה משל עבודת היד, והסיכויים שהמצות מחמיצות קטנים באופן משמעותי (עיין בשד”ח מערכת חמץ ומצה סימן יו”ד וסימן י”ג).

 

אפיית מצות איור באמצעות AI בינה מלאכותית
מתוך ההגדה הראשונה בעולם שאוירה באמצעות בינה מלאכותית

‘לחם עוני’ – שלא להתעשר ממצות מהודרות
צריך לזכור שהמצה נקראת ‘לחם עוני’ וצריכים להזהיר את מוכרי המצות שלא להתעשר על חשבון ‘לחם עוני, ולא להפקיע מחירים בין של מצות עבודת יד, ובין של מצות עבודת מכונה, ואילו היה בתי דינים השולטים כמו בזמנם, היו מחייבים להוריד את המחיר כמו שגזרו בזמנם על מפקיעי המחיר של הדגים, ואסרו לקנות עד שהוכרחו להוריד את המחיר (וגם מצאנו בהדסים שהפקיעו את מחירם, ושמואל גזר שיורידו את המחיר, ואם לא, יתיר לקנות הדס קטום, ואמר כן רק כדי לאיים עליהם, עיין תוס’ שם ד”ה ולדרוש).

‘קמחא דפסחא’ – למנוע בושה
שיעור הנתינה שנותנים לקמחא דפסחא הוא בכדי שיספיק לכל שבעת הימים. וכותב בעל הבא”ח שקוראים לזה בשם ‘קמחא דפסחא’ ולא בשם צדקה רגילה, כי הנתינה הזו לא כלולה עם שאר הצדקות של כל השנה, שכן בכל השנה נותנים צדקה לעניים, ויש גנאי לתלמידי החכמים לקבל את הצדקה, על כן קבעו לקרוא לזה ‘קמחא דפסחא’, כך שגם תלמידי חכמים יכולים לקבל את זה בלי שיהיה להם גנאי בדבר (עיין כה”ח סי’ תכ”ט ס”ק ח”י).

אור לארבעה עשר
המשנה הראשונה במסכת פסחים אומרת ‘אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר’. והגמרא שם דנה מדוע נקטה המשנה בלשון ‘אור’, ולא כתבה ‘ליל ארבעה עשר’. והנה, יש מי שאומר שיש בזה רמז לומר שלא יחכה אדם שיהיה ממש חושך ולילה גמור כדי לבדוק, אלא יהיה זריז, ומייד ברדת החשכה כשעדיין נשאר מעט אור קלוש על הארץ,יבדוק את החמץ. ויש להבין מדוע הגמרא שואלת על הלשון ‘אור לארבעה עשר’ הלוא בהרבה מקומות בש”ס נקט התנא לשון של ‘אור’ במקום לומר ‘ליל’? וכן בהרבה מקומות מוזכר לילה, חושך וכו’. אלא, באה הגמרא ללמדנו שפתיחת מסכת צריכה להיות בלשון של ‘אור’ ולא של חושך ולילה. והרב האר”י הקדוש דרש מכאן שיש רמז לילד שגדל ונעשה בר מצוה כבר בגיל י”ג ויום אחד, והוא ‘אור’ לגיל י”ד, שצריך לבדוק היטב בכל חדרי ליבו ונפשו שיהיה מוכן ומזומן להצטרף לאנשים שבעם ישראל. ומכאן והלאה יבער את כל החמץ והשאור שבתוכו הרומז ליצר הרע, כי מעתה יש לו יצר הטוב.

מתי נעשה בר מצוה
הרב בעל ה’בן איש חי’ הביא כמה שיטות בפוסקים מתי נעשה נער בר מצוה, יש האומרים שלמחרת היום שבו נולד נעשה בר מצוה. ויש אומרים אזלינן בתר שעתא, כלומר שמיד בהשלימו י”ג שנים באותה שעה שבו נולד, נעשה בר מצוה. ויש אומרים שבליל היום שבו ישלים י”ג שנים כבר נעשה בר חיובא לכל דבר. ודרש על כך את הפסוק ‘חשתי ולא התמהמהתי’ מכאן, שלא מחכים לשעה שבה נולד, או למחרתו, אלא כבר בליל אותו היום כבר מזדרז להיות בר מצוה וחיובא לכל דבר ודין. היינו, אם נולד בי”ד לחודש, נעשה בר מצוה בליל י”ד לחודש.

מעלת וחשיבות הצדקה בחגים
הרב פלאג’י בפתיחה לספרו מועד לכל חי מפליג במעלת נתינת הצדקה, שחשיבותה בפסח ובעצרת, וכן בראש השנה ובסוכות חשובה מאוד. וכל מי שנותן כל השנה ‘שכחה ופאה’ לעני, מעלה עליו הכתוב כאילו בנה בית המקדש והקריב עליה קרבנות. ואם הדברים אמורים בכל השנה, הרי שבחגים ובמועדים ובפסח קל וחומר שמעלת הצדקה רבה עד מאוד. ומביא בשם רשב”י בזוהר הקדוש (הקדמה בדף י’ ע”ב):

“פתח ר’ שמעון ואמר כל מאן דחדי באנון מועדיא ולא יהב חולקיה לקודשא בריך הוא (כלומר שלא נותן צדקה) ההוא רע עין, שטן שונא אותו, וקא מקטרג ליה וסליק ליה מעלמא וכו'”.
ועוד כותב הרב פלאג’י שמצוה זו מונעת פורענות וזוכה לשמחה, ומביא את דברי רש”י על הפסוק ושמחת בחגך וכו’, לוי גר יתום ואלמנה הם ארבעה, ואלו הארבעה הם שייכים להקב”ה, ומי שמשמח אותם ומחזיק אותם, זוכה לשמחה אצל הארבעה ששייכים לאדם, ואלו בנך ובתך עבדך ואמתך. מכאן, שסגולה גדולה לאדם הרוצה להיות שש ושמח והשמחה תהיה במעונו, על ידי שישמח את העניים ויתן בעין טובה, והקב”ה ישלם לו מדה כנגד מידה שגם בניו ובנותיו יהיו שמחים, ע”כ תוכן דבריו.

והיה מעשה הצדקה שלום
עוד דורש הרב שם מהפסוק ‘והיה מעשה הצדקה שלום’ שבכח הצדקה מביאים שלום, שכאשר העני יושב בביתו ואין לו מה לאכול ולשתות הוא ממורמר ומלא טרוניא כלפי מעלה, ובאותה שעה העשיר יושב בביתו ואוכל לשובע נפשו ואין לו שום טרוניא כלפי מעלה. ובשעה שתומכים בעניים, עושים שלום בינם לבין הקב”ה, וזהו והיה מעשה הצדקה – שלום, שאין לעני שום טרוניא.

אם כסף – תלוה את עמי
הגמרא אומרת: אמר לו קיסר לרבי יהושע בן חנניה מדוע נותנים צדקה לעניים, והלוא ה’ עשה אותו עני וזהו רצונו של מקום? ענה לו ריב”ח: רצונו של הקב”ה הוא לזכות אותנו לתת לו, ובשביל זה עשה אותו עני. ועל זה אומר בעל אוה”ח הקדוש ע”ה ‘אם כסף תלוה את העמי’, כלומר אם יש לך כסף, הרי זה בשביל להלוות לעניים (עיין עוד פירושים אור החיים שמות פרק כ”ב פסוק כ”ד).

מחלוקת בבית – אי נתינת צדקה
ואומר הרב בעל ‘מועד לכל חי’:

אני הגבר ראתה עיניי כמה בתים עשירי העם מלאים כל טוב ותמיד כל הלילה וכל היום אש המחלוקת בביתם לא נכבית. כל היום מתקוטטים האבא עם הבן והכלה עם חמותה – וכולם על דברי הבלים אין בהם ממשות, ובפרט כשבאים שבתות ומועדים טובים – במקום שמחת המועד, הופך להם ליגון ולאנחה ובעצבון תאכלנה.

ודקדקתי אחריהם על מה ולמה הדבר, וראיתי שהסיבה היא מפני שלא פותחים את ידיהם לחלק לעניים בחגים ובמועדים, וכשמחלקים לא מחלקים לפי עושרם. ואמרתי להם מה לכם ולצרה הזאת כבר אמרתי לכם כמה פעמים, תשלחו ותתנו לעניים, תתנו לגר וליתום ולאלמנה, והתריתי בהם בלשון חז”ל אם אתה משמח את שלי אני משמח את שלך, ומרגלא בפומייהו שעכשיו הכל ביוקר, ואיך אתן פרוטה לעני?

ויש לי לומר על זה דרך רמז, כתוב הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד, בהון ועושר קונים כלי בית ומלבושים ומוסיף להראות את עושרו, ואיך יתכן שצדקתו לעני שנותן כמאז, שנותן אותו הדבר תמיד, וכבר הארכתי בזה במקום אחר.
היינו, שאדם נותן ח”י שקלים, וכך התחיל לתת לפני כמה שנים שהיה ערך לסכום הנ”ל, וכיום הוא ממשיך בח”י שקלים אע”פ שהכל ביוקר.
והיה מעשה הצדקה שלום
והיינו דאמר ‘והיה מעשה הצדקה שלום’ – אין ‘והיה’ אלא לשון שמחה, כי הוא זוכה על ידי הצדקה להיות שמח ולא יאכל לחם העצבים, וזה שנאמר מעשה הצדקה שלום (ישעיה לב, יז).
והוסיף: מעלת הצדקה וסגולתה בכל זמן היא מעולה וחשובה ובפרט בימי החגים ולפני המועדים. ואמור מעתה, והשיאנו ה’ את ברכת מועדיך לחיים לשמחה ולשלום, שיעלה ויגיע אלינו את ברכת מועדיך לחיים לשמחה ולשלום כאשר רצית ואמרת לברכנו. והיינו, כי שלושה דברים אלו לחיים לשמחה ולשלום הם המה מי שעושה צדקה עם העניים דהיינו חיים כמו שאמר בזוה”ק עי”ש.

כן תברכנו
בתפילה אנו אומרים “שים שלום טובה וברכה…כאשר רצית ואמרת לברכנו כן תברכנו” – מהו “כן תברכנו”?
אומרים חז”ל: אמר הקב”ה תביאו בפסח עומר שלוקחים ממנו קמיצה, וכן בסוכות תנסכו מעט מים על המזבח ואני אתן לכם שפע של מים, ובעצרת תביאו ביכורים ואני אברך לכם את כל הפירות. כאשר רצית ואמרת – שנביא לפניך מעט, אז כן תברכנו – אנו רוצים שהברכה הזו תתקיים בנו ויושפע לנו שפע רב (עיין ר”ה דף ט”ז ע”א).

דאגה לעניים לפני כל חג
ולא רק לפני הפסח אוספים צדקה לעניים ודואגים לצרכיהם, אלא ה”ה לפני כל שאר החגים. וידועים דברי האר”י הקדוש בשם הרשב”י שבחג הסוכות צריך לשלוח לכבוד אושפיזין ונותנין לעניים אוכל.

בפעם ראשונה שקבלתי את עלון כפר חב”ד קראתי מדברי האדמו”ר ובהם נאמר מדוע רק בפסח נותנים קמחא דפסחא? גם בשאר החגים יש לעשות כן ולחלק לעניים צדקה, וכן בחג הסוכות. והיה אצלי אחד מראשי חב”ד ואמרתי לו, מה הרב מחדש, הרי דברים אלו כתובים בזוה”ק ובדברי האר”י. הלך מיד אותו אדם וצלצל לאמריקה (וזו הפעם הראשונה שהאדמו”ר שמע את שמי) ואמר שיש רב אחד שמקשה על הרב, שאל האדמו”ר במה הענין, ואמרו לו כך וכך. אמר להם: אני אמרתי שכך מובא באר”י ובזוהר, ודברי רק תזכורת לאנשים שיתנו, ולא שאני מתקן דבר חדש, אלא כמזכיר ומזהיר.

חסד כנגד חסד
עם ישראל במצרים היו גוי מקרב גוי, ולא היו ראויים להיגאל, ואפילו בזמן שבת הגדול, שכבר ראו בעיניהם תשעה נסים, עדיין היו עובדי עבודה זרה. ואומר משה רבנו משכו וקחו לכם” – ומסביר רש”י (שמות יב, ו’): “ולפי שהיו שטופים בעבודת כוכבים אמר להם משכו וקחו לכם, משכו ידיכם מעבודת כוכבים וקחו לכם צאן של מצוה”.
מאתיים ועשר שנים פרעה הכניס בליבם שהוא אלוה, והסיר מהם כל זיק של יהדות. וכתוב “וירעו אותנו המצרים” – עשו אותנו רעים למקום ולבריות, והשכיחו כל מידה טובה שהיתה בנו, וזאת כדי שיוכלו להשתעבד בעם ישראל. וה’ עשה עמנו חסד וגאל אותנו, ואמר אם יחכו עוד רגע אחד הם יהיו בנ’ שערי טומאה ולא יוכלו להיגאל עד שיעבור ארבע מאות שנה. וע”כ אנו אומרים בהגדה ‘עד שנגלה עליהם הקב”ה וגאלם מיד‘. ואנו צריכים לשלם לקב”ה חסד כנגד החסד שעשה עמנו, ואמנם בפסח אנו דואגים ביתר שאת לצורכי העניים מהטעם הנ”ל, אבל ה”ה גם בשאר חגים.
דף יומי או הלכות פסח?
חז”ל אומרים (פסחים ו’ ע”א): “שואלין ודורשין בהלכות הפסח שלושים יום קודם החג”. נשאלת השאלה: הלומד שיעור קבוע בדף היומי, האם יבטלו כדי ללמוד הלכות פסח או לא? אומר הרב בעל משנ”ב בשם הירושלמי במקום שיש ציבור צריכים ללמוד הלכות פסח, אבל יחידים ילמדו כרצונם (עיין ביאו”ה סי’ תכ”ט ד”ה שואלין).

ועוד כותב המש”ב: “שוב מצאתי בשאלתות שכתב נמי בפשיטות וז”ל ותלתין יומין קמי פסחא דרשינן במילי דפסחא כדתניא שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח ל’ יום”. דהיינו, שדורשים בהלכות פסח בכל גווני. בלשון השו”ע כתוב (סי’ תכ”ט סעי’ א’): “שואלין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום” (ללא תוספת המילה “ודורשין”).

שבת הגדול
אומר הרב בעל כה”ח: טוב לדרוש בשבת שובה ובשבת הגדול, אבל יש לשלב גם כן לימוד הלכות, כדי שהציבור ידעו כיצד לנהוג. השבת שלפני חג הפסח נקראת ‘שבת הגדול’ וטעמים רבים נאמרו על כך, ואחד מהם: מכיון שלומדים בשבת זו הרבה תורה, ואדם אינו נקרא גדול אלא”כ עוסק בלימוד תורה (עיין כה”ח סי’ תכ”ט ס”ק ג’).

מדוע החמירו חכמים כל כך בחמץ
הפוסקים נחלקו מדוע החמירו כל כך בביעור החמץ ובשריפתו, וכן מדוע איסור חמץ בפסח במשהו. יש אומרים מכיון שהתורה אוסרת אפילו ראייה או הימצאות חמץ בפסח (‘בל יראה ובל ימצא). ויש אומרים מכיון שאיסור חמץ בכרת ועל כן צריכים לשרוף אותו. ומה שלא מצאנו שבערב כיפור מבערים את כל המאכלים שהרי האוכל ביוה”כ בכרת? הביאור הוא שחז”ל החמירו בחמץ בפסח מאוד שכן לא בדלים ממנו כל השנה, ויש לחשוש שמא יאכל ממנו בלי כוונה (עיין תוס’ פסחים דף ב’ ע”א ד”ה אור).
בדיקת חמץ חיובה מדאורייתא או מדרבנן?
המשנה בריש פסחים (ב’ ע”א) אומרת: “אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר”.
נחלקו הראשונים האם חיוב בדיקה זו הוא מדאורייתא או מדרבנן:
דעת רש”י: חיובה מדאורייתא, וז”ל: “שלא יעבור עליו בבל יראה ובל ימצא”. התוספות חולקים ואומרים (שם ד”ה סגי): מדאורייתא סגי בביטול, אלא שחכמים החמירו בדבר והצריכו בדיקה, מחשש שמא יבוא לאוכלו בפסח.
ביטול חמץ
הביטול מועיל אם אדם יודע לבטל, אבל לא כל אחד בקי כיצד יש לבטל על פי ההלכה.
הרמב”ם כותב (פ”ב מהלכות חמץ ומצה הלכה א’): “מצות עשה מן התורה להשבית החמץ קודם גמר איסורו”.
ואח”כ כותב (שם הלכה ב’): “ומה היא השבתה זו האמורה בתורה שיבטלו בלבו ויחשוב אותו כעפר וישים בלבו שאין ברשותו חמץ כלל ושכל חמץ שברשותו הרי הוא כעפר וכדבר שאין בו צורך כלל”.
אך מי יודע לקרא את נוסח הרמב”ם הזה בערב פסח. ואע”פ שאנו נוהגים לומר את הנוסח “כל חמירא” וכו’, עכ”ז אין להסתפק רק בביטול, וצריך בדיקה וביעור.

ליהוי הפקר כעפרא דארעא
בשו”ע וברמ”א לא נזכר להוי “הפקר ” כעפרא דארעא. מכיון שבהפקר יש דינים רבים. ועל כן מי שרוצה להזכיר גם “הפקר” – יאמר את הנוסח הרגיל ג’ פעמים, ובפעם הרביעית יאמר “ליהוי הפקר כעפרא דארעא” (עיין שו”ע תלד סעי’ ב’, ולמש”ב ס”ק ח’, ולכה”ח שם ס”ק כ”ח, ובא”ח צו אות ז’).

הרב חיד”א ע”ה שואל: מהו שכתוב “ליהוי הפקר כעפרא דארעא “, מדוע לא מספיק לומר “כעפרא”?
והדבר יובן ע”פ דברי הגמרא שמספרת, מעשה ברבן גמליאל ור’ יהושע שהפליגו בספינה, ורצו לשחוט עוף, אך אמרו הכיצד נשחט הרי אין עפר לכסות את הדם. לקח ר”ג דינר זהב ושחק אותו, ופיזר חלק ממנו על הספינה, ושחטו את העוף ואח”כ כיסוהו בעפר, מלמעלה ומלמטה. ואומרת הגמרא מכאן תראה כמה חביבא מצוה זו עליהם. אומר הרב חיד”א: דינר אינו עפר, אלא יסודו מעפר שנאמר “ועפרות זהב לו” (עיין חולין פ”ח ע”ב). לכן אם יאמר בנוסח הביטול “כעפרא” סתם – יכול להיות שכוונתו לעפרות זהב, אלא יאמר “כעפרא דארעא” – כעפר הארץ שאין בו חשיבות כלל.

ונפשי כעפר לכל תהיה
אנו אומרים בתפילה ב’אלוקי נצור’ “ונפשי כעפר לכל תהיה”. אך מי הוא אשר ירצה להיות כעפר?! אלא אומרים התוס’ כמו שעפר אינו כלה כך זרעו של האדם לעולם לא יהא כלה (עיין תוס’ ברכות י”ז ע”א ד”ה ונפשי כעפר).

וכתוב “נבזה בעיני נמאס ואת יראי ה’ יכבד” (תהלים טו, ד’) -אם אחרים טוענים כלפי האדם כל מיני דברים והוא נמאס ונבזה, ושותק ולא עונה להם, אל יאמר אם כך עושים לי, אנהג כן כלפי אנשים אחרים, ואבזה אותם והם צריכים לשתוק. בא דוד המלך ע”ה ואומר אפי’ אם מבזים אותך אל תענה, אלא “ואת יראי ה’ יכבד”. ועל זה אומר בעל הבא”ח ע”ה: מסופר על רב אחד שיה יושב בפתח ביהכ”נ וכל מי שהיה נכנס היה עומד בפניו בין זקן ובין צעיר. שאלו אותו: או שתקום בפני זקנים או בפני צעירים. ענה להם: אם עובר לפני אדם זקן אני אומר לעצמי כמה מצוות הוא זכה לקיים, ועל כן אני קם בפניו, ואם הוא צעיר אני אומר כמה פחות עונות עשה ממני, ולכן אני קם לפניו. על כן בר”ה אנו תוקעים בשופר שצר ממקום אחד ורחב מהצד השני, וכך יש לראות את פני הדברים לעיתים כך ולעיתים כך (עיין לבא”ח בהקדמה לפרשת ניצבים, שנה א’).

זמן בדיקת חמץ
בלילה שלפני ערב פסח בודקים את החמץ, ויש שני דינים בזה: א] ניקוי הדירה לפני ליל ערב פסח ב] בדיקת הדירה מחמץ בליל ערב פסח, וכלשון הרמב”ם (פ”ב מהלכות חמץ ומצה הלכה ג’): “ומדברי סופרים לחפש אחר החמץ במחבואות ובחורים, ולבדוק ולהוציא מכל גבולו. וכן מדברי סופרים שבודקים ומשביתים החמץ בלילה מתחילת ליל ארבעה עשר לאור הנר”. היינו שתי פעולות ניקוי ובדיקה.

ועל כן נפסקה הלכה בשו”ע (בסי’ תלג סעי’ יא) : “המכבד חדרו בי”ג בניסן ומכוין לבדוק החמץ ולבערו ונזהר שלא להכניס שם עוד חמץ, אף על פי כן צריך לבדוק בליל י”ד עם ברכה”.
ואומר הגאון: כל זה מדין לא פלוג רבנן (שם ס”ק י”ט, כ’).

ניקוי החמץ בחורין ובסדקין
מרן כותב (סי’ תלא ס”א): “בודקים את החמץ לאור הנר, בחורין ובסדקין”. בימינו מצויה בעיית חורין וסדקין, אמנם לא בקירות הבית כמו בזמנם, אלא במקומות שיש בהם סדקים צרים, כגון: רצועת הגומי בדלת המקרר, ברווח שבין מדפי ארונות המטבח לקיר, בחיבורים שבין הכיור לאריחי הקרמיקה וכו’. ועל כן, טוב יעשה האדם אם יקח מברשת שיניים נקיה ויניחנה בכיסו, וכשירצה לבדוק מקום מסוים מחמץ, יהיה בהישג ידו כלי טוב לניקוי חורין וסדקין, אבל לא ישתמש בסכין כיון שעלול לגרום לנזק. וכן, ישים בכיסו נייר דבק בכדי שיוכל לסתום את כל החריצים שיש בהם חשש חמץ, כגון: בין המדפים לדופן הארונות במטבח, וכך יוכל להתכונן מבעוד מועד.

בל יראה ובל ימצא
חמץ שנמצא בבית בשיעור כזית עובר איסור. חמץ בחצי שיעור – אסור מהתורה. כלי של חמץ – יש לנקותו היטב ואח”כ להניחו בין כל כלי החמץ. אם חושש שמא יבוא לאכול, אז אפי’ על פירור חמץ הנמצא בביתו – עובר איסור מדאורייתא. כל מקום שיש רגילות להכניס בו חמץ – יש לבודקו, אבל אם אין רגיל להכניס בו חמץ כלל, כגון: נוחיות או ארון קיר שמעל דלת הנוחיות (“בויידם”) – אין צריך לבודקו. אבל אם מקום זה משמש כמזווה לאיכסון משקאות וכדו’ ובמשך השנה רצה להוציא דבר מה משם באמצע הסעודה, יש חשש שמא החזיק בידו חמץ והניחו שם, ועל כן חייב בליל ערב פסח לבדוק שם. יצה”ר אומר לאדם תבדוק בנוחיות בין חריץ לחריץ, אבל מי אוכל שם? (חוץ מהערבים ביום הרמאדן שלהם. ואם יש לאדם פועל ערבי, יבדוק בנוחיות). לעיתים ילדים קטנים לועסים מסטיק, והאבא גוער בהם, והם מדביקים את המסטיק מתחת הכסא או השולחן, ויש להזהר להוציאם משם קודם הפסח, כיון שהמסטיק מכיל קמח וסוכר.

בדיקת הספרים
בזמנם היה להם סידור אחד הכולל את תפילות כל החגים, ובעת הסעודה לומד וקורא מתוך הסידור, והחמץ נופל ונדבק בתוכו, ועל כן הניחוהו בפסח עם כלי החמץ. כיום אמנם יש מחזור לכל חג וחג, וישתמש רק במחזור של פסח, אבל בספרים שיש בהם חשש חמץ צריך לנקותם מבחוץ, ויניחם עם כלי החמץ.

מנהג שלא לאכול סוכר בפסח
יש עדות אצל הספרדים שלא אוכלים סוכר בפסח, ולמרות שהלכה זו כתובה ברמ”א, כיום כולם נוהגים לאכול סוכר. וז”ל הרמ”א (סי’ תר”ז סעי’ ח’): “וצוקר אסור לאוכל אפי’ להשהותו אסור” (ועיין שם כה”ח מס”ק ס”ח עד ס”ק ע”ח, ומש”ב שם ס”ק כ”ט).
הרב רבי אהרון ב”ר שמעון סיפר שהיה במצרים מפעל לייצור סוכר מקני סוכר, והלך לבדוק את המקום כדי להכשירו לפסח, וראה שהפועלים הגויים טובלים את פיתם ביערת הדבש (בסוכר) שמבשלים אותו, ואסרתי לקנות מהם סוכר לפסח. אבל כיום מקפידים על זה, ואם יש הכשר זה בסדר. אם אביו ואימו נהגו שלא לאכול סוכר בפסח כן ינהג גם הבן, ולא יעשה קולות בדבר. ואם קשה לו או לב”ב, יעשה שאלת חכם.

מסופר על עגלון אחד שבא לרב ואמר לו: כבוד הרב, עכשיו קראתי את כל ספר תהלים, ואני הולך להתפלל שחרית האם אני צריך לומר שוב פסוקי דזמרה? ענה לו הרב: אתה העגלון מעביר בעגלתך זפת מקום למקום, ובכל זאת אתה בכל יום משמן את גלגלי העגלה בזפת, לשם מה? הרי היא מלאה זפת? כך גם קריאת התהלים זה ענין אחד, והתפילה היא ענין אחר.

מסופר על הגר”א שבא אליו עגלון ואמר לו: אני כהן האם מותר לי לקחת גרושה? ענה לו: כן. תמהו כל השומעים ואמרו: הכיצד? אמר להם הגר”א: אותו אדם הוא עגלון לפי השוט שבידו, והוא שאל אותי אם מותר לו לקחת בעגלה אשה גרושה. אדם שבא לשאול רב שאלה, צריך הרב להבין היטב כדי לרדת לעומקם של דברים.

לא להשאיר ילדים קטנים לבד
אומר הרב בא”ח: ילד קטן שהולך לנוחיות בחוץ (כמו בזמנם) ופוחד, מותר לאבא להחזיק בידו כדי שלא יפחד. וידוע שפחד של ילד מסוכן יותר מאשר פחד של גדול. ועל כן, אם ההורים השאירו את הילד לבד בבית והוא התעורר ונבהל מעצם היותו לבד והחל בוכה, מותר לשכנים לשבור את הדלת ולחלל שבת בשביל זה, כי הפחד יכול להביא עליו כל מיני נזקים. ומה שנוהגים כל מיני אנשים שהולכים לאירוע ומשאירים את הילדים לבד, לא טוב לעשות כן, אלא צריכים להשאיר בבית שומר או שומרת.

ביטול על ידי שליח
יש מי שאומר שהעושה שליח לבדוק את חמצו ולבטלו, יאמר השליח ‘כל חמירא דאיכא ברשות פלוני’. אבל דעת הט”ז: מילי לא נמסרא לשליח, אבל נהגו להקנות לשליח את החמץ, ולכן אומר ‘דאיכא ברשותי’, ואם נתכוון שלא לזכות בו, אינו יכול לבטלו. והנ”מ היא: אם מינה את חבירו לבדוק את חמצו ולבטלו והשליח לא עשה כן – בעל החמץ פטור שכן הוא זיכה והקנה את החמץ לאותו שליח. אבל מהדין השליח צריך לעשות את שליחותו, ואם לא עשה כן, חייב בעל החמץ לבטל את חמצו (עיין מש”ב סי’ תלד ס”ק ט”ז, י”ז, וכה”ח ס”ק מ”א עד ס”ק נ”ד).

ישנם כמה סוגי קניינים: הגבהה, מסירה, מעות, שטר. ועל כן כתוב בבא”ח שלא כל אחד יכול לעשות מכירה לגוי אלא רק מי שבקי בהלכה היטב. וכיום נוהגים לתת הרשאה – יפוי כח, לרב שהוא ימכור את החמץ לגוי.

דרך התינוקות לפרר
כתוב אצל יוסף הצדיק שנתן לאחיו “לחם לפי הטף” (בראשית מז, יב). ומדוע לא נתן להם לחם לפי הגדולים? אלא כיון שהטף דרכו לפורר ואם יתן לו פרוסה גדולה יאכל רק חצי, ואת השאר יפורר.
וכן מובא בשו”ע: שדרך התינוקות לפורר (סי’ תלח סעי’ א’). וכותב הרב בא”ח: אחרי בדיקת חמץ יזהר שלא יכנסו התינוקות לחדר הבדוק מפני שדרכם לפורר.

הנוסע מביתו מתי ימכור חמץ?
הרב ‘חיי אדם’ והרב ‘בנין עולם’ אומרים: אם מכר את חמצו בי”ג לא יצא ידי חובת בדיקת חמץ בליל פסח. ועל כן, הנוסע מביתו לבית מלון בארץ ישראל לפני ליל י”ד וחוזר אחרי יו”ט ראשון לביתו, יעשה בדיקה בליל י”ג בלי ברכה. ואם אוכל חמץ בחדר המלון ביום י”ג, יבדוק בליל י”ד עם ברכה.

ההפסד הגדול של היוצאים לחו”ל בפסח
ישנם המחפשים הקלות בעניין הפסח ומחפשים לחגוג את ליל הסדר בארצות הנכר. צריכים אותם יוצאים לקחת בחשבון את ההפסד העצום והצער שיצטערו לאחר מעשה באם יבוא מלך המשיח, שיהיו רחוקים ולא יוכלו לבוא להקריב קרבן פסח עם כל עם ישראל, ואנו מאמינים בני מאמינים שפתאום יבא. ובכלל זה עלבון לאר”י שעוזבים אותה להנפש בחו”ל, וכי אין מקום בארץ? הרי הארץ היא נשתבחה, ארץ הרים וגבעות מישור ועמקים, יש בה אויר קריר בקיץ למשל במקומות הגבוהים, ויש בה מקומות חמים לימי החורף כמו טבריה.

דירה שכורה – הכל נאמנים על ביעור חמץ
הרמב”ם כותב (פ”ב מהלכות חמץ ומצה הלכה י”ז): “המשכיר בית סתם בארבעה עשר הרי זה בחזקת בדוק ואינו צריך לבדוק. ואם הוחזק זה המשכיר שלא בדק ואמרו אשה או קטן אנו בדקנוהו הרי אלו נאמנין שהכל נאמנים על ביעור חמץ והכל כשרין לבדיקה ואפילו נשים ועבדים וקטנים והוא שיהיה קטן שיש בו דעת לבדוק”. וב”ה הנשים שלנו זריזות ומנקות כראוי ומחמירות יותר מהבעלים ובודאי שיש לסמוך עליהם.

ארונות מטבח שמשמשים לאיכסון מוצרי חמץ כגון קמח או עוגיות ואומרת האשה שנקתה היטב, והחליפה ניירות חדשים – אין צורך לבדוק שם והיא נאמנת, כמו בשאר דינים. וטוב לאשה לרשום על פתק “כשר לפסח” ולהדביקו על דלת הארון.

וכתוב אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, שמתוך כך יכולים לצאת קלקולים גדולים (עיין גיטין ו’ ע”ב – ז’ ע”א). היה מעשה שבעל אחד בא הביתה וראה את העוף הצלוי שחסרה לו רגל וצעק: איפה הרגל? האשה מרוב פחד הלכה וחתכה רגל של תרנגולת אחרת שלא מוכשרת והכניסה לסיר, ואכל ממנה.

במקום אורה – יש שמחה
הרב פלאג’י כותב באריכות (בהקדמה לספרו מל”ח): “דעת למקרא שרווחא מילתא שאם אדם תומך ועוזר לאחרים יש לו זכות לבקש מהקב”ה שיתמוך ויסייע לו בעבור זה”. והוסיף: “ויש ימים שאדם עושה בהם קידוש ומנורות דולקות כמו מדורת אש בראשי ההרים, עד שמאיר כל הגולה כולה במדורת אש וכך מאיר בביתו שיהא לו אור שמח ולא חושך, שהאור מביא שמחה בלב, ואדם שבע יותר כשאוכל באור. עיין בתשובות הרא”ש מה שכתוב במה מדליקין שנרות ביו”ט זה חשוב. וכתוב באורים כבדו ה’ ומתרגמינן בפרנסייא במקום של אורה יש שמחה שנאמר ליהודים היתה אורה ושמחה.

שני ימים טובים לבני חו”ל
השנה, יש לתושבי חו”ל שני ימים טובים והם צריכים לעשות עירוב תבשילין ביום רביעי י”ד ניסן. וביום חמישי, אינם יכולים להדליק נרות מוקדם לפני השקיעה, כיון שאין יו”ט ראשון מכין ליו”ט שני (עיין בא”ח במדבר ב’). הרב בא”ח בספרו ‘רב ברכות’ (סי’ ב’) כתב: כל השנה כולה צריך להזהר ולדעת היכן הניח את החמץ, ובעיקר ל’ יום קודם הפסח ללמוד הלכות פסח. ולשמור ולהזהר בענין החמץ שלא יהא מפוזר. ומובא בשם האר”י הקדוש זיע”א: הנזהר מכלשהוא חמץ בפסח, מובטח לו שלא יחטא כל השנה כולה (עיין שו”ע תמז סעי’ א’, ושם כה”ח ס”ק ב’).

לימוד הלכות קרבן פסח
למעשה, צריך האדם ללמוד גם הלכות קרבן פסח כדי שאם נזכה ויבוא המשיח פתאום נהיה מוכנים מבחינת ההלכה, כיצד להסתדר עם קרבן פסל ראשו על כרעיו ועל קרבו, ומה אנו יכולים להניח בתוך הקרבן למשל את הכבד, או מחוץ לו וכו’. וכיצד נעשה עם החלב, ועם גיד הנשה ושומנו, ומה יעשה עם הסחוס (עיין לרמב”ם פ”י מהלכות קרבן פסח, ושם בהשגות הראב”ד).
ונראה, שאע”פ שנלמד את כל ההלכות לא נספיק להבינם כדבעי. אבל כתב הרמב”ם בסוף הלכות מלכים (פי”ב הלכה ה’) על זמן המשיח, וז”ל:

“ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה, ולא קנאה ותחרות שהטובה תהא מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויים כעפר, ולא יהיה עסק על העולם אלא לדעת את ה’ בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים, וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר “כי מלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים”.

ויהי רצון שיהא בעגלא ובזמן קריב, ונזכה לראות בביאת הגואל ובבנין אריאל, ונאכל שם מן הזבחים והפסחים, אכי”ר.

עוד מאמרים שיעניינו אותך

אהבת חינם, חסד, אהבה לזולת, אחווה, אהבה ללא תנאי, מצוות אהבה, עזרה הדדית, אהבת האדם, נתינה, סובלנות, צדקה, אמפתיה, אכפתיות, חברות, כבוד הדדי, תמיכה רגשית, אהבה בין אנשים, אהבה אוניברסלית, פיוס, אחדות, Unconditional love, Kindness, Altruism, Brotherhood, Selfless love, Love thy neighbor, Mutual aid, Human compassion, Generosity, Tolerance, Charity, Empathy, Caring, Friendship, Mutual respect, Emotional support, Love among people, Universal love, Reconciliation, Unity, קמעונאים, סיטונאים, שופרות, ייצור, מפעל, שיווק, תשמישי קדושה, יודאיקה, תפילה, תיק לשופר, מעמד לשופר, מנטרל ריח, עבודת יד, עץ זית, עיצוב, אומנות, סדנאות, יהודי, מתנה, עיצוב יהודי, בית, עמותות, תרומות, תפילת שחרית, תפילת ערבית, תפילת ראש השנה, תפילת יום כיפור, חגים, מזוזה, תפילין, ספרי תורה, מגילת אסתר, חנוכייה,חנוכיה, כיפה, סדר פסח, ראש השנה, סוכה, לולב, עצי תמר, פסח, שבועות, סוכות, ימים נוראים, ברית מילה, בר מצווה, בת מצווה, חתונה, מתנות לתורמים, מתנות לקהל, תפילות, חגיגות, אמונה, קידוש, הבדלה, מנורה, כוס כיסוי, קידושין, הצלת נפשות, קריאת התורה, מפעל שופרות, שופרות, שופר, חנות שופרות, שופרות בני ברק, קלי תקיעה, סוגי שופרות, ייצור שופרות, תמונות של שופרות, שופר איל, שופר קודו, שופר ראם, שופר תימני, שופר מרוקאי, שופר אשכנזי, שופר ספרדי, שופר קל תקיעה, שופר מהודר, שופרות בהכשר הבדץ שופרות הרב לנדא, הרב מחפוד, תשמישי קדושה, יודאיקה, שופרות Shofar factory, shofars, shofar, shofar store, shofars in Bnei Brak, kudu shofar, types of shofars, shofar production, pictures of shofars, ayil shofar, kudu shofar, ram's horn shofar, Yemenite shofar, Ashkenazi shofar, Sephardic shofar, kudu shofar, decorated shofar, shofars certified by Badatz, shofars certified by Rav Machpud, Judaica, holy items. Blowing the shofar, congregation kol shofar, easy play shofar, engraved shofar, fazer o shofar caseiro, mina kol shofar, os 4 toques do shofar, proprly blowing shofar, shofar chest shofar horn, shofar jumbo israel, synagogue marin county, tekiah, tekiah gedolah, tipo de chifres que existem para tocar, Type of shofar, what is a shofar used for
אקטואליה ביהדות

אהבת חינם

קרא עוד »

כנסו לחנות ובחרו את מה שתמיד רציתם?

יש לכם התלבטות? צריכים עזרה מקצועית? אנחנו כאן לכל שאלה.

פסח שופרות מהדרין יודאיקה תשמישי קדושה בני ברק